מוזר שמדברים על האלבום הזה כעל אלבום בכורה״, אומרת המוזיקאית שרי אלפי (34) ומסבירה: ״כבר 8 שנים שאני עושה מוזיקה ומשחררת סינגלים לרדיו״.

אז למה לקח לו כל כך הרבה זמן לצאת?

״לפני 6 שנים נולדה ליבי, הבת הבכורה שלי. שנתיים אחר כך הצטרפה יהלי. כשיהלי נכנסה לגן, נכנסתי לאולפן ויצאתי אחרי שנתיים עם אלבום. אני שמחה על מהלך הדברים, כי כשאתה ניגש ליצירה אחרי שיש לך ילדים, מתווספים אליה עומק, בשלות ובגרות״.

האלבום, ״ימים חמים״, משלב שירים מקוריים של אלפי עם יצירות עיראקיות וכלים ערביים קלאסיים ועיבודים אלקטרוניים עכשוויים. לפני שמבררים מה הביא אותה לעסוק דווקא במוזיקה ערבית, צריך להבין את הייחוס שלה, כבתו של יוסי אלפי, איש תיאטרון, סופר, משורר, מורה והאיש שהמציא את פסטיבל מספרי הסיפורים, ואחותו של הקומיקאי והשחקן גורי אלפי.

״אצלנו במשפחה כל אירוע הופך לחפלה״, היא מודה. ״אז לפני החתונה שלי עשינו חפלה עם נגנים עיראקיים, וכדילהפתיע ולשמח את אבא שלי, למדתי שיר עיראקי אחד. טוב, אני מכירה את כל השירים, אפילו אמא שלי האנגלייה שרה את השירים עם מבטא בריטי כבד. נפגשתי עם עימאן, זמרת עיראקית ששרה עוד בבת המצווה שלי. היא גילתה לי עולם שלם, עשיר ומרתק מוזיקלית. הטקסטים נתנו לי השראה, התחלתי לכתוב והחומרים פשוט זרמו ממני החוצה״.

איך אבא שלך הגיב לשיר בהפתעה?

״אנחנו מהמתרגשים, כל דבר מביא אותנו לדמעות. גם השיר ששרתי לו גרם לו לבכות״.

בגיל ההתבגרות בחרת להתרחק מהמוזיקה הזו?

״זה לא היה משהו שהייתי שמה לעצמי, מתמוגגת עליו ומתמסרת לו. אבל כיום אני יכולה לשמוע טרק של מעוואל ולהתפנן על זה ולהעריך את המורכבות שלו. אבל אני עדיין לא מבינה את כל הגוונים כמו מישהי שגדלה על זה, לכן לקחתי את המוזיקה למקום שלי וההשפעות קיימות. באולפן של רואי סלע, המפיק המוזיקלי, הגענו לחיבור האלקטרוני ויצא לנו ז׳אנר חדש: אלקטרו-חפלה״.

אלפי שרה מגיל צעיר והייתה במגמת מוזיקה בחוג הנוער של הבימה. בצבא שירתה בלהקת חיל החינוך ולפני שהפכה לאמא הוציאה שני סינגלים. היא השתתפה בטלנובלה היומית ״האלופה״, הנחתה סדרות לילדים ועוד. אבל המוזיקה היא אהבתה הגדולה, ואת זה היא עושה נפלא. מהדיסק החדש ראויים לציון במיוחד ״ימים חמים״ המפתיע, ״ילד״ ו״אנחנו צל״ המקסים, שבו היא משתפת פעולה עם שלמה בר.


לשיר בעיראקית זה לא קצת ארכאי?

״שאלו אותי למה המזרחים מתעקשים לדבר על המזרחיות שלהם. החיבור שלי למוזיקה הוא אמיתי ומגיע מתוך הצלילים שמרגשים אותי. זאת לא אמירה מודעת ולא הייתה לי מטרה להחיות את התרבות, אלא להתרגש. אבל אם בדיעבד יצאה אמירה שאומרת שבא לי לחגוג את התרבות של אבא שלי, את שפת האם שלו ואת המוזיקה שהוא הביא משם - שהיא מאוד מיוחדת וראויה לבמה - אז מצוין. השנה זאת הפעם הראשונה שהוכרז יום לאומי לציון גירוש יהודי ערב. יש היסטוריה ותרבות שלא עוסקים בה ולא מדברים עליה, ואני חושבת שזה נפלא שסוף סוף מציינים את זה״.

במשפחה שלך אתם מסייעים זה לזה מקצועית?

״יש הרבה פרגון ואהבה, אבל היומיום לא קשור למקצוע שלנו ולכל אחד יש את התחום שלו. שלושתנו גרים באותו רחוב, אבל אנחנו לא נפגשים כל יום. מה שכן, יש לנו את קבוצת הוואטסאפ הכי פעילה בתולדות הוואטסאפ. אנחנו כל הזמן שם, אבל יש כלל אחד: אין דיבורים על עבודה״.