כבר הרבה זמן לא נולדה לנו כאן זמרת כמו יולנטה, מוזיקאית יוצרת שניחנה בקול נשי חד וייחודי. היא נולדה בוילנה שבליטא. בגיל 4 התחילה לנגן על פסנתר ולמדה מוזיקה קלאסית בבית ספר גבוה לאומנויות. בגיל 10 עלתה לישראל עם אמה וסבתה שהשתקעו בבאר שבע, העיר שבה היא מתגוררת עד היום. 


מליטא לבאר שבע. נשארו לך זיכרונות משם?
"זיכרונות הילדות שלי מליטא הרבה יותר רגשיים מוויזואליים. גדלתי בבית שבו חיו 3 דורות בצפיפות איומה בדירת 2 חדרים. אמא שלי, שהייתה רופאה ואישה שאפתנית מאוד, רצתה שאהיה מוזיקאית קלאסית, ורשמה אותי לבית ספר גבוה למוזיקה כבר בגיל 4. הייתי ילדה סוערת, סקרנית ומרדנית, והעדפתי את השיטוט במרחבי השכונה והפנטזיה, על האימונים הסיזיפיים על הפסנתר. התייתמתי מאב בגיל 3, וחסרונו מלווה אותי עד היום". 


איך קיבלו אותך הילדים בבאר שבע?
"אני זוכרת תחושת זרות וניכור. בשם 'כור ההיתוך' החליפו לי גם את השם מיולנטה ליעל. ואני, שרציתי להתערות הכי מהר שאפשר, הסכמתי לקבל על עצמי את הזהות החדשה, והשלתי מעלי כל סממן של התרבות והמקום ממנו באתי". 

מתי התחלת להרגיש ישראלית?
"לא היה קל. גם לנחות בארץ חדשה, בנוף מדברי וצחיח, ההיפך הגמור מהמרחבים הירוקים בעיר הולדתי, וגם להיות חלק ממשפחה חד הורית, הנאבקת על פרנסתה. אמא שלי נאלצה לעבוד מהבוקר עד הלילה, ושלחה אותי לגדול כילדת חוץ בקיבוץ דרומי. סבלתי נורא ושנאתי כל רגע שם. עד היום, כל מה שקשור בקיבוץ מעורר בי תחושת דחייה. למזלי, אחרי שנה, הוחזרתי הביתה. התחלתי להרגיש ישראלית כשאנשים סביבי לא האמינו שהגעתי מברית המועצות. גם ה'ברית' וגם המבטא שלי, הפכו ישראלים לגמרי. 

מה זה עשה לך?
"כל כך רציתי להסתיר את הזהות הקודמת שלי, שכל מחמאה כזאת הייתה ממלאה אותי בגאווה ואושר. עד כדי כך תהליך הקליטה שלי היה מוצלח, ששכחתי לגמרי את שפת האם שלי - ליטאית".
 
יולנטה לא הייתה חצויה רק בעניין הזהות. במשך שנים רבות למדה יולנטה תקשורת וקולנוע וזנחה לחלוטין את המוזיקה. אחרי מות אימה ב-2011, נפרץ הסכר שהובילו לכתיבה והלחנה של 25 שירים. חלק מהשירים מצאו דרכם לאלבום הבכורה, "רוצי יולנטה", שיצא בסתיו 2013 בעיבודו ובהפקתו המוזיקאלית של אמיר גרומן ("מריונטה סול") וכלל 9 שירים.

איך קרה שדווקא מות אמך החזיר אותך למוזיקה שזנחת?
"כשהיא מתה, היה לי משבר גדול. הייתי קשורה אליה מאוד, והתקשיתי להיפרד. השירים הראשונים שכתבתי היו מעין טיפול שעשיתי לעצמי, ביטוי של הגעגועים והחשבונות שהיו לי אתה, ונותרו בלתי פתורים. זו בעצם הייתה גם הדרך שלי למצוא את יולנטה, הילדה בת ה-10 שנשארה בוילנה. מאז אני מנסה לחזור לשם שלי, שליווה אותי עד שפיצלו אותי". 

מדוע בחרת לקרוא לאלבומך החדש "לב המתכת"?
"'לב המתכת' נקרא על שם אחד הסינגלים באלבום, והוא נדבך נוסף ביצירה, שמדברת על הפחד מאובדן התשוקה ומהיעלמות החיוניות. בגלל שאני לוחמת, ומחפשת תמידית, היצירה שלי היא אחת הדרכים לבטא את זה. הייתי רוצה שהפחד הזה יהיה מעין תזכורת. כמו תמונה של אויב מר שנמצאת שם כל הזמן, כדי לדעת מול מה אני מתמודדת".
 
יולנטה – השקת האלבום "לב המתכת" . 28.2. מוצ"ש. 21:00. עשן הזמן, אנילביץ' 15, באר שבע; 3.3. שלישי, 20:00, לבונטין 7, תל אביב