בשנות ה-60, לפני עידן הרוק בזמר הישראלי, טביעת היד המוזיקלית של המלחין, המעבד והמנצח אריה לבנון הייתה בכל מקום. שירים שהלחין כמו ״ערב בא״ ו״ליפא העגלון״ היו להיטי ענק שסחפו את הקהל, והוא ניהל מוזיקלית להקות צבאיות, שלל הרכבים אזרחיים ומחזות זמר.

בגיל 82 ממשיך לבנון בפעילותו המוזיקלית בביתו שבצפון תל אביב. איכשהו פרסים אינם מוצאים את דרכם אל האיש הלא מתמרפק הזה. לכן, אולי, הוא יודע להעריך את הפרס המיוחד על תרומתו לתרבות הישראלית, שיוענק לו ביום שלישי בשבוע הבא בטקס פרסי אקו״ם בתחום הזמר העברי. ״אני רואה בכך הכרה בפעילות שלי במשך 60 שנה בתחום״, הוא אומר באיפוק אופייני.

לבנון זוכר בבהירות את הערב שבו נפתחו בפניו שערי פנתיאון הזמר העברי. זה קרה לו במוצאי יום העצמאות תש״ך, כשמדינת ישראל הצעירה חגגה בת מצווה לצלילי ״ערב בא״, שירם של עודד אבישר ולבנון. ״לא ציפיתי לזכייה הזאת״, הוא טוען 55 שנה אחרי.

בחור נחמד שאהב להתרוצץ. איינשטיין. צילום: ארכיון אילן שאול





לבנון נקלע לכך. כשאבישר - משורר שהיה מנהלו הראשון של היכל התרבות - החליט להשליך את יהבו על תלמיד האקדמיה למוזיקה, ולכתוב עמו לפסטיבל. ״הלחנתי לחן פשוט, מתנגן ומזדמר מאליו ועודד כתב את המילים״, משחזר לבנון. ״שלחנו את לחמנו על פני המים״.

למעשה שיגרו השניים לפסטיבל שלושה שירים. אחד לא התקבל; השני, ״מחול הרועה״, דורג במקום הרביעי מבין תשעת שירי הפסטיבל, והשלישי עשה היסטוריה. כמבצעי ״ערב בא״ בחר את שמעון בר, שעמו עבד ב״רביעיית מועדון התיאטרון״ ואת עליזה קאשי, יוצאת להקת הנח״ל, שעמה הוציא תקליטון של שירי ילדים. אז, אגב, לכל שיר היו שני מבצעים.

בפסטיבל, שנערך בהיכל התרבות, חווה מעין מותחן כשהחלה ההכרזה על השירים הזוכים. במקום השלישי דורג ״ליל חג״ בביצוע לילית נגר וג׳ו עמר. מיד לאחר מכן הגיעה ההכרזה על ״העלמה״, ששרו רמה סמסונוב וגדעון זינגר. ״אין דבר אריה, תנסה בשנה הבאה״, כבר לחשה לו בחיבה זוגתו עדה. את לחישתה קטעה ההכרזה החגיגית של מנחה הפסטיבל, יצחק שמעוני, על זכיית ״ערב בא״.

לבנון לא האמין למשמע אוזניו. הוא, הכותב הטירון, ניצח את מלכי הפזמון נתן אלתרמן ומרדכי זעירא, מחברי ״העלמה״. ״לגבי זאת הייתה הפתעה מוחלטת״, הוא טוען. ההפתעה הייתה כה גדולה, שבשובם לביתם נזכרו עדה ואריה שלא התכוננו לחגיגת זכייה היסטורית. ״באחת עשרה וחצי בלילה נאלצתי להעיר את איש המכולת שלי שיפתח את העסק. קניתי בקבוקי שתייה וביסקוויטים וחגגנו עם החבר׳ה עד שעה מאוחרת״, הוא מספר.

בלי חסדי הטלוויזיה, שטרם נולדה, השיר התפשט בציבור כאש בשדה קוצים ו״לתקופה מסוימת הפך למעין ׳התקווה׳ שני״. אגב, לא כולם התלהבו מהשיר הממיס. ״אפילו היה מבקר ב׳הארץ׳ שתיאר את השיר כממרח סכריני״, מוחה לבנון אגב חיוך סלחני.




צילומים: דורון עדות, אדי ישראל, יח"צ




יחס מיוחד

לבנון נולד בפוקשאני שברומניה בשם ליאון וייסמן. בבית ספרו לימדו עברית. בהיותו בן 11, כששאל המורה את תלמידיו כיצד היו מעברתים את שמם לו היו בארץ ישראל, השיב ״אריה לבנון״ ובכך הפליא לתרגם את שמו. לימים אימץ בישראל רשמית את ההברקה דאז.

הוא מוזיקאי מילדותו. עם קבלת התעודה הראשונה, קנו לו הוריו מפוחית פה כמתנת עידוד ו״למחרת ניגנתי״. בגיל 10 החל לנגן בכינור ותוך שנתיים יצר את לחניו הראשונים לצלילי הכינור. הוא הלחין שירים בבית הספר ובקן תנועת ״גורדוניה״. מגיל 15 ניגן בתזמורת הסימפונית של עירו וארגן מקהלה. והשואה? ״איכשהו דילגה מעלינו, חוץ מהטלאי הצהוב ומכות שחטפתי פה ושם מבריונים צעירים״.

כשעלה ארצה ב-51׳ התקבל כעולים אחרים בריסוס בדי.די.טי בשער העלייה, וגר באוהל במעברה. כעבור שנים אחדות, לאחר לימודיו באקדמיה למוזיקה, בא לעשות את שירותו הצבאי הדחוי כמדריך המוזיקלי וכמעבד במעוז הצבריות, להקת פיקוד המרכז משופעת הכוכבים. ״לא ציפיתי לקבל מהם שירה אופראית״, הוא מעיר בחיוך, ״אבל הם שרו בקולות״.

״בלהקה נתנו לי צ׳אנס ראשון להלחין״, הוא מעיד. אגב, השיר ״לא תסדרו את שכמותי״, למילים של דן אלמגור, נשכח כלא היה בעוד ללהיטו הראשון הגיע באקראי. זה היה כששימש כמנהל המוזיקלי של התוכנית ״חתול בשק״ של להקת ״בצל ירוק״. ״תלחין!״, אמרו לו שם, והגישו לו שיר שכתב יחיאל מוהר. כך החל לשעוט ״ליפא העגלון״ שלו.

הוא עבד עם הצמדים והשלישיות של אז. הדודאים ורן ונמה (רן אלירן ונחמה הנדל) שרו את ״שיר רועים״ הכה נאיבי שכתב עם רפאל אליעז. במפתיע הוא אומר על ״טיול בשניים״, שכתב עם דליה למדני, ושרו רן ונמה, ש״בפרספקטיבה אני רואה אותו כשיר הכי מוצלח שלי״.

את ״איש אילם גבוה ודק״, משיריו הגדולים, כתב עם אהרן שבתאי לצמד העופרים. ״שמעתי בחורה ששרה יוצא מהכלל עם בעלה״, סיפרה לו נעמי שמר, שאיתה היה מיודד מעבודתם בלהקות צבאיות. עד היום הוא מהרהר כיצד הזמרת הצעירונת בעלת קול הפעמונים כה התרחקה מהקן. ״אסתר אינדיווידואליסטית מובהקת, טיפוס מוזר״, הוא מעיר. ״אבל על היכולת המוזיקלית שלה רק אפשר להסיר את הכובע בפניה״.

לבנון חנך גם את אריק איינשטיין עם שחרורו מלהקת הנח״ל: ״מחברת 'הד ארצי' גייסו אותי לניהול המוזיקלי של התקליטון הראשון שלו. ההקלטות נעשו על במת בית צבי ברמת גן, כשעל הקירות הודבקו מסכים כדי שלא ייכנס רעש. הכרתי את אריק מלהקת הנח״ל, שם התבלט יותר כשחקן מאשר כזמר. אני זוכר אותו כבחור נחמד שאהב להתלוצץ. גם כשהשתנה אחר כך הקול שלו, נשארה אצלו החמימות בשירה״.

ככל שהצליח בבידור, חלם לבנון על קריירה בתחום המוזיקה הקלאסית. מצויד במלגה יצא לאיטליה למשך שנתיים כדי להשתלם בניצוח ובהלחנה. ממוריו שם זכור לו במיוחד המנצח הענק סרג'יו צ'יליבידקה. ״סרג'יו, מין דיקטטור שכולם פחדו ממנו, היה משכים אותנו בשש בבוקר, יוצא איתנו לשחייה בבריכה ולהתעמלות, כשרק אחר כך היינו מתחילים בתרגילי ניצוח״, הוא נזכר. ״כששמע שאני מישראל, מדינה שאהד, וגם יליד רומניה כמוהו, היה לו יחס מיוחד אלי״.

כששב ארצה, דחקו צורכי הפרנסה את מימוש החלום הקלאסי שלו. אברהם דשא פשנל הקים את שלישיית הגשש החיוור וקרא לו לשמש כמנהל המוזיקלי של שתי התוכניות הראשונות של ההרכב בבימוי שייקה אופיר. בין השירים שכתב לשלישייה של המדינה היו ״הדייג״ ו״עונות השנה״.

״התוכנית הראשונה של 'הגשש' התבססה על שירים, גם ליריים, עם מעברים קלים ביניהם״, הוא מציין. ״יש לי מינוס אחד: אני לוקח את הדברים יותר מדי ברצינות ולשיר קליל אני מתייחס כמו לסימפוניה של בטהובן. אז לא היה אפשר לנחש לאן תתפתח השלישייה הזאת״.

בין עבודותיו בשנות ה-60 היה הניהול המוזיקלי בקאמרי של המחזמר ״שלמה המלך ושלמי הסנדלר״, שם נהנה לעבד את לחניו של סשה ארגוב לפזמוניו של נתן אלתרמן. ״בהתחלה חשבו שזה פלופ לא נורמלי והייתה פאניקה סביב ההפקה״, הוא זוכר, ״אבל כשהקהל התלהב בחזרה הכללית, נולד להיט. סשה היה לא רק מלחין מעולה, אלא גם איש חביב ביותר. למרות פער הגילים בינינו, הפכנו לידידים גם מחוץ לעבודה״.

בעקבות אותה הפקה עלה לבנון גם על גשר הפיקוד של שתי הפקות נוספות שהתבססו על פזמוניו של אלתרמן: ״שוק המציאות״ ו״צץ וצצה״. והפרס?

״אלתרמן, כנראה, היה מרוצה ממני ומכל המלחינים בחר לתת לי להלחין את 'זמר שלוש התשובות' שלו, ששרה רבקה זהר״. מעבודתו באותה תקופה עם להקות צבאיות הוא מעלה על נס את שיתוף הפעולה שלו עם נעמי שמר בתוכנית ״שמש במדבר״ של להקת הנח״ל. ״נעמי הייתה פרטנרית אידיאלית״, הוא מציין. ״מהרגע שהיא מסרה לי את התווים, היא לא התערבה בניהול המוזיקלי״.

חולשה לשחרחרות

אחרי הזכייה ההיא החליט לבנון לפרוש בשיא ולא להתחרות עוד בפסטיבלים, אבל נהפך אחד המעבדים הבולטים בזירה הזאת. ״צריך להתפרנס״, הוא מעיר. בין השירים שעיבד היה ״פתאום עכשיו, פתאום היום״ (״אהבתיה״), שירם של תרצה אתר ויעקב הולנדר, שגילה את שלמה ארצי. ״שלמה, אז עדיין חייל בחיל הים, שר יפה״, הוא מספר. ״הקול שלו לא היה צרוד כמו היום״.

כעבור שנה הפליא לעבד את ״נגן לי ירדן״, מאת יעקב שרת ומוני אמריליו, לביצועה של רבקה זהר. ״זה היה אחד העיבודים הטובים ביותר שלי״, הוא משוכנע. ״כאן ההקדמה והמעברים היו רעיונות שלי, לאחר שהשיר עצמו היה קצר מדי״.

ככל שתרמת לשיר הזה, כמו בעיבודיך האחרים, נותרת בצל.
״אכן כך. אני לא שוכח לרגע שהתפקיד שלי זה להעשיר את השירים ולא לגנוב מהם את ההצגה בעיבודים שלי״. לבנון עיבד לכל פסטיבלי הזמר למיניהם. ״בארץ קטנה כשלנו אי אפשר לשרוד אחרת״, מעיד מי שהיה שנים רבות חבר הנהלת אקו״ם ובמשך 17 שנה שימש כמזכיר איגוד המוזיקאים בהסתדרות. ״אבל הפסטיבלים כיום שונים מאשר בעבר, כפי שבהשראת הטלוויזיה יש בפסטיגל אפקטים במקום מוזיקה״.

בנוסף לכל ניצח לבנון על הפקות האופרה הישנה, על שפת ימה של תל אביב, בעשר שנותיה האחרונות. ״לא היה פשוט לעבוד שם״, לבנון נזכר באדיס דה פיליפ, המנהלת המיתולוגית. ״היא לא סבלה דעות שונות משלה. כשעבדנו על 'ברון הצוענים' של ריכרד שטראוס, היא דרשה כבמאית שאקצר קטע. כשטענתי שזה לא מסתדר מוזיקלית, היא התרגזה עלי, העיפה אותי בחזרה הכללית והביאה מנצח אחר עד שנרגעה והחזירה אותי״.

הוא נשוי לעדה לבנון, מי שעמדה בראש הרשות לצרכנות בהסתדרות. הם הכירו באמצע שנות ה־50, כשבא לעבוד עם להקת הנח״ל. ״כחיילת, חילקתי שם את התוכניות״, היא נזכרת. ״הייתה לי חולשה לבחורות שחרחרות״, הוא מספר בחיוך. כשנפגשו שוב בלהקת הנוער העובד, כבר ליווה אותה הביתה ומאז לא נפרדו. הם הורים לשלוש בנות ולהם חמישה נכדים.

הוא ער לנעשה כיום במוזיקה הקלה. ״כשאני באוטו, אני שומע רשת ג' כדי להיות בעניינים״, מעיד לבנון, המצל״ש מהיוצרים העכשוויים את קרן פלס ודיקלה. ״עקב אכילס בשירים של היום זה במילים״, הוא סבור.

אתה מכיר את "דרך השלום"?
״יש לי ברירה? הנכדות שלי שרות לי את השיר. אני לא מבין את ההצלחה של היצירה הזאת, אם אפשר לקרוא לה כך. אם יש לה הצלחה כה גדולה, אולי אני לא מבין מספיק במוזיקה. כנראה, הפגם הוא בי ולא באלה שכל כך מתלהבים מהשיר״. •