כשעופר שכטר, סולן להקת ה-Fאנק-רוק "הבזבזנים", מתבקש להסביר את שם הלהקה שאותה הוא מנהיג, שם אלבום הבכורה והשיר החותם אותו, הוא מצטט את שורת הפתיחה של "ראי אדמה", שירו האלמותי של שאול טשרניחובסקי, ״ראי אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד״, המבכה את החלוצים שהקריבו את חייהם למען הקמת מדינת ישראל. כך הוא פותח צוהר לעולם הפואטי העשיר ומלא ההשראה המאפיין את השירים שהוא כותב.
לפני כמה שנים החיים הביאו את עופר שכטר (32), המכונה "הגבוה", מעיר הבירה היישר לתל אביב הגועשת, והוא לא מתבייש להודות שמתחת ל-Fאנק-רוק, מסתתר "ילד טוב ירושלים" מחונן, החוטא בכתיבת שירים שראו אור במספר כתבי עת. את ההלם התרבותי שחטף בתל אביב הוא חווה עד היום.
"ריכוז האנשים הצעירים המאכלסים את תל אביב, והתחלופה הבלתי פוסקת שלהם, יכולה להמם בחור ירושלמי בקלות", מודה שכטר. "יחד עם זאת, ההתרחשות הבלתי פוסקת של המפגשים החברתיים מאוד מפרה אותי אישית ואמנותית".
איזה תפקיד בחייך ממלאת כרגע כתיבת שירה?
"הטקסטים שאני כותב מבוססים על החיים שלי. הם עוזרים לי לעבד את החוויות שאני חווה".
אתה מבקש לקבל פרספקטיבה על החוויות האלה? להנציח אותן?
"גם וגם. כשאתה מאפשר לעצמך לעצור רגע ולהשהות מבט על חוויה, אתה יכול להבחין בהמון רבדים שמרכיבים אותה, כאלה שלאו דווקא הבחנת בהם במפגש הראשוני. כמשורר ומוזיקאי, אני יכול לחלוק את הרגעים האלה עם אחרים, ולעזור להם להבחין בעומק החוויה, שלפעמים חולפת בהרף עין".
"הבזבזנים" קיימים כבר שלוש שנים. בסוף אוגוסט 2014, במהלך מבצע צוק איתן, כשהסירנות זועקות ברקע, הם הקליטו באולפני "קקטוס" בבאר שבע את אלבומם הראשון, תחת ייעוצו האמנותי של נדב אזולאי (מהצמד נמט ואזולאי). האלבום הוקלט בלייב, כשהכוונה מלכתחילה הייתה לעשות מינימום טייקים. "רצינו להעביר את האנרגיה שלנו מנגנים יחד לייב בחדר חזרות", משחזר שכטר. "רצינו שירגישו את הזיעה שלנו נוטפת מבין החרכים של הדיסק. אבל בין הסלילים אפשר לשמוע בקלות גם את אווירת הדחיפות ותחושת 'הזמן השאול' שליוותה אותנו, הרצון להספיק לנגן עוד תו, לפני שהאזעקה תבריח אותנו למקלט. אבל אווירת הזמן השאול התאימה מאוד לטקסטים, לחוויות האינטנסיביות שאני חווה בעיר".
הדובדבן בקצפת הוא, ללא ספק, השיר החותם את האלבום, "הבזבזנים", הנפתח בציטוט של טשרניחובסקי, ובנוי ממספר רב של בתים, המציגים אלימות המוזכרת בתנ"ך ובהיסטוריה העברית, המנסה לייצר רצף היסטורי של אירועים תרבותיים חצי אלימים המגיעים עד להווה.
"אז תגידי עכשיו חלאת אדמה/כיצד זה נובטים בך זרעים?/ איך היא נאלמת נותרת דמומה/כנראה אין בה רוח חיים/אולי כשאתם תהיו לעפר/היא תלחש אליכם את הסוד/ ראי אדמה כי היינו/ בזבזנים עד מאוד", הוא חותם את האלבום.