כולם יודעים שביום השואה משודרים ברדיו השירים הכי טובים. מהשנה יצטרף לפלייליסט שיר חדש ויפה, ״למדי אותי״, השיר הראשון בפרויקט ״נשארתי שיר״, שאותו יזם המוזיקאי הירושלמי יונתן דרור, שמטרתו להלחין ולבצע שירים שכתבו ניצולי שואה, כדי להנציח את קולם הייחודי לדורות הבאים.

הפרויקט נולד במסגרת המופע ״זוכרים ושרים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה״, המתקיים מזה שש שנים, שבו אמנים ואנשי ציבור שרים ומשתפים את הקהל בחיבור שלהם לזיכרון השואה ולעיסוק בסוגיות הקשורות להנחלת הזיכרון לדורות הבאים. ״במהלך איסוף שירים לפרויקט, התחדדה בנו ההבנה שחסרים שירים שבאופן ישיר קשורים לזיכרון השואה״. אומר יונתן דרור, יזם הפרויקט בשיתוף פעולה עם איתי צור. ״רוב השירים שהאמנים שרו הם אינטרפטציה של המילים להקשר של זיכרון השואה״.
מה דחף אותך ליזום את הפרויקט הנ׳׳ל?

״לפני שש שנים יזמתי פרויקט בשם 'זוכרים ושרים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה'. זהו אירוע המשלב קטעי שירה עם זמרים מוכרים וקטעי שיתוף של אנשי ציבור שונים. האירוע עוסק בסוגיות הנוגעות לזיכרון של הדור השלישי. הפרויקט הוקם מתוך הבנה שבתור הדור האחרון הפוגש את אלה שהיו שם, מוטלת עלינו המשימה להנחיל את הזיכרון הלאה. הביקוש הרב לפרויקט משקף את הצורך הגדול של הדור הצעיר לציין את יום השואה מנקודת המבט הרלוונטית אליו. האירוע השנה מתקיים בפעם השישית במרכז ז'ראר בכר בירושלים, במקום שבו התקיים משפטו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן. הדבר מסמל את המחויבות שלנו כאן, כלפי הזיכרון של מה שאירע שם״.
חושש שקולם של הניצולים ייעלם?
״בדורות הבאים קולם של הניצולים כבר לא יישמע באופן ישיר. לכן חשבתי שאחת הדרכים הטובות ביותר להנציח את קולם בכל דור ודור היא להפוך את קולם למורשת תרבותית. כך נולד לו פרויקט 'נשארתי שיר', שמטרתו איסוף שירים שכתבו ניצולים וגיוס אמנים להלחין את השירים, להקליט ולבצע אותם״.
 

חיפשתי דרכים לחבר את הדור הצעיר. יונתן דרור. צילום: אבי נועם
  
יש לך נגיעה אישית לנושא השואה?
״נושא השואה והנצחתו נורא יקר וחשוב לי. משפחתי, מצד אמי, נלקחה לאושוויץ מרודוס בסוף המלחמה, וכל המשפחה כמעט נספתה, חוץ מסבתי ואחותה. בשנה הראשונה ללימודי התואר שני במינהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים, התנדבתי בפרויקט 'זכור וכבד' של ארגון הילל בשיתוף עם ארגון עמך. באותה שנה התנדבתי עם יוסף קליינמן - ניצול מילדי אושוויץ שהיה עד במשפט אייכמן - לימדתי אותו להשתמש במחשב, וכתבנו יחד את ספר קורות חייו.

באותה שנה הופעתי בטקס אלטרנטיבי בבית הילל וסיפרתי את סיפורו. שנה אחרי יזמתי את פרויקט 'זוכרים ושרים בערב יום השואה והגבורה', שהתחיל באולם קטן שהצטופפו בו למעלה מ-150 אנשים שהגיעו מפה לאוזן, וצמח וגדל עם השנים לממדים של ז׳ראר בכר, שבו יש 667 מקומות, הקרנה בחוץ עם למעלה מ-1,000 איש ושידור חי ביוטיוב וברשת ג'. כל שנה ההתעסקות עם השואה העמיקה, ותמיד חיפשתי דרכים לחבר את הדור הצעיר לזיכרון השואה״.
איך בחרת את המלחינים, האם היה קשה לגייס?
״כרגע הפרויקט נמצא בתהליך התהוות, והשיר 'למדי אותי' מהווה יריית פתיחה, קול קורא, סנונית ראשונה. אמנים רבים שפניתי אליהם מאוד התעניינו בפרויקט ועובדים על שירים שייכללו בדיסק הראשון שעליו נעבוד מיד אחרי יום השואה השנה. אחרי מסע רחב של חיפושים לשירים שכתבו ניצולי שואה, שעשיתי בשנה האחרונה. נדהמתי לגלות שהמשימה לא הייתה פשוטה בכלל, ובמקרה הטוב רוב שירי הניצולים נכנסים למגירה. אחת הפניות שלי הייתה ליוהנה, מנהלת עמותת עמך ירושלים. שאלתי אותה אם היא מכירה ניצולי שואה שכותבים שירים, לא שירה גבוהה, שירים בגובה העיניים. חשוב לי נורא בפרויקט הזה לקחת טקסטים שהדור הצעיר יוכל להתחבר אליהם ולחבר להם לחנים נגישים.

היא ישר אמרה לי שאני חייב לפגוש את איטה בן־חיים קלר, שהוציאה ספר שירים. נפגשנו וזכיתי להשאיל ממנה את העותק האחרון של ספר השירים שכתבה, 'פעמיים ילדה אותי אמי'. בנוסף לכך הביאה לי את ספר הביוגרפיה שלה 'ובלבי חומה'. בהתחלה לא ממש הבנתי את השירים שלה. מיד התחלתי לקרוא את הביוגרפיה עם דמעות בעיניים, כשאני מדמיין איך זה אפשרי שילדה בת שלוש תעמוד במצב שהיא עמדה בו, וחושב על בתי בת השלוש. 

חזרתי לספר השירים, התחלתי לקרוא אותו שוב, ובשיר השלישי המנגינה פשוט התחילה להתנגן. בהמשך נפגשתי עם חברי ושותפי המוזיקלי אחיה אשר כהן־אלורו, שתיבל את לחן השיר בסי פארט שעזר לי לחדד את כל המסר, המסכם את כל מה שאיטה עברה. היא לימדה אותי משהו מדור שהולך ונעלם. רבים מהשירים שנתקלתי בהם היו שירים קצרים ומתומצתים כפזמון, שהיוו בסיס להתכתבות של האמן עם הניצול שכתב את השיר, גם במילים וגם בלחן, וכך נולדה התכתבות בין-דורית״.
איך בוחרים איזה שירים להלחין ואיזה לא?
״כשיש חיבור, הדבר קורה מעצמו. כשמצליחים להגיע לרקע של הניצול, שממנו הוא כתב את השיר, זה מעצים את הקשר וגורם לחיבור בין הטקסט ללחן. כשהשמעתי לאיטה את השיר לראשונה, היא אמרה לי בהתרגשות רבה שזה פשוט לא יאומן כמה המנגינה נולדה לטקסט הזה. שזה מתחבר לה כל כך, כאילו היא מכירה את הלחן הזה כבר שנים. היא לא האמינה שישמיעו את השיר שלה ברדיו והוא ירוץ ביוטיוב״. •