כשרובי וויליאמס (40) פתח את המופע בשיר ״תנו לי לבדר אתכם״, שנושא את שם מסע ההופעות שלו, נראה שהוא קלע בדיוק למה שמדינה שלמה חיפשה. אחרי מלחמה איומה, בחירות מלוכלכות והמועקה המובנית - שוב עם ככל העמים.

כאילו רק עכשיו הרולינג סטונס היו פה וזה בסך הכל ההמשך מכוח התנופה. אנשים חייכו על הדשא, שרו המנונים מוכרים. אפשר היה להרגיש כמה ק"ג של אושר. טוב שבאת, חבר. ההיסטריה מסביב הייתה באמת מטורפת.
שום נהג מונית לא רצה לקחת אותי ואת אשתי לגני יהושע. ככה זה כשעשרות אלפים נוהרים בבת אחת לאותו מקום ובאותה שעה. בסוף היה זה יוסי, אחרי שהתחננו בפניו, "עשה טובה, קח אותנו אפילו דרך העיקוף". כל העולם ואחותו היו שם. קרן פלס עם הפמליה, אסי עזר רקד ליד, ואפילו משה דץ המתין לאות כדי להצטרף. רובי הוא מכונת פופ משומנת מהזן של מדונה. הוא עלה לבמה בדיוק בתשע וחצי. זמרי ליווי משובחים, מולטימדיה מתואמת, הגברה שלא דופקת את האוזניים. המוזיקה שלו כל כך קליטה שאולי היא לא נחרטת באוזניים כמו פינק פלויד, אבל הלו, הבן אדם בא לבדר, לא להעביר מסרים כמו רוג'ר ווטרס.

הוא הסתובב על הבמה בשחור, קרני שטן על ראשו, גופו עמוס קעקועים, ולא הפסיק לפלרטט עם הקהל. רובי הקפיץ את הצופים, דרש את מחיאות הכפיים ובסוף החמיא על ריח החשיש שהיה דומיננטי באוויר. סיפר שפעם עשה הרבה סמים וגם אכל הרבה. היום הוא אחר. מכונה, כבר אמרנו, וגם אבא לשניים. יש אמנים שמתאימים למקומות קטנים, אבל וויליאמס משתחל בול לאתרים המוניים כמו פארק הירקון. שיריו הם המנונים שקל מאוד לזמזם ולשיר בצוותא. הוא אולי לא כוס התה שלי, אבל אפשר להבין למה קל לחבב אותו. כשהוא שאל "אתם מקבלים אותי כבנכם?" גם אני צעקתי "כן".

וויליאמס לווה בארבע זמרות ליווי, שלושה נגני כלי נשיפה, מתופף, קלידן וגיטריסטים. לאחר השיר הראשון צעק לקהל: "אתם מרגישים אותי", וכשהצופים השיבו בתשואות הוא פנה לשיר הבא: "ROCK DJ".
רובי הפגין מגוון סגנונות. רוק, פופ, קצת בלוז ווקאלי, שירים שכתב לבנו, אפילו העלה את אביו לדואט. הוא יכול לבצע הכל, הקהל ממילא שבוי. הופעה של שעתיים, הוא הבטיח, וקיים. בסיום הכריז וויליאמס: ״היה פאקינג מדהים״. נקווה שעד ההופעה הבאה של אמן בסדר הגודל שלו נדע ימים שקטים ובהירים יותר. זה קשה כל כך?