מצד אחד, יואב יצחק הוא זמר ותיק ומוכר בכל בית, עם קריירה הנפרשת על פני 30 שנה, ולהיטים שחצו גם את גבולות הזמן וגם את גבולות הז׳אנר הים תיכוני, כמו ״זה הזמן לסלוח״ ו״פני מלאך״.



מצד אחר, יצחק, האדם, כמעט לא מוכר. לא מופיע במדורי הרכילות, לא מככב באירועים, לא מצייץ בטוויטר ולא יוצר שערוריות. פרווה כזה. גם במוזיקה, מקפיד יצחק על דרך שמרנית, המשלבת מזרח ומערב.



יצחק (57) התחיל את הקריירה שלו כזמר חתונות וכזמר חימום במועדונים. הוא הופיע לפני זמרים כמו זוהר ארגוב, אבנר גדסי וחיים משה, עד שרכש לעצמו מעמד של זמר מועדונים מבוקש.



בשנות ה־80 הוציא אלבום מחתרתי, ״דנה״, שלא מקוטלג בקטלוג אלבומיו. רק ב־1991, והוא בן 32, הוציא את אלבומו הראשון, ״זה הזמן לסלוח״, שזכה להצלחה ענקית. באלבום הזה השתמש גם בחומרים מאלבומו ״דנה״.



מאז, כל שנתיים בממוצע, הוא מוציא אלבום. 15 אלבומים ב־30 שנה. חי באי של יציבות בעולם הכאוטי של המוזיקה המזרחית. הוא מלחין וכותב רבים משיריו ומאופיין בסגנון ישראלי ים תיכוני, ספרדי ואף הודי, שממנו הוא מושפע מאוד.



יצחק לא בליין. לא הולך למסיבות, לא מתחכך באירועים. מסיים הופעה והולך הביתה לאישה ולילדים. כשנכנסתי לביתו, מצאתי אותו פורק מזוודה. ״מאיפה חזרת?״ התעניינתי. ״מחו״ל״, השיב, כשחיוך קטן וצנוע מתגנב בין שפתיו. ״הזמינו אותי להופעה״, אמר ולא יסף. לא איפה הופיע, לא מי הזמין. אולי בגלל זה הוא לא מפורסם מספיק? איש צנוע, נחבא אל הכלים, אוהב את הפינה שלו.



הוא לא נגרר לתחרות ה״למי יש יותר גדול״ שפשטה בז'אנר הים תיכוני בשנים האחרונות, לא מנסה לכבוש את קיסריה, או לקחת איזה יחצן.



בשנים 2010־2011, בעקבות דרישת מעריציו, החל בסיבוב קונצרטים בהיכלי תרבות ברחבי הארץ, שבהם אירח אמנים מהשורה הראשונה. לאור הצלחת הסיבוב, יצחק יוצא בקרוב לסיבוב נוסף.



30 שנות קריירה. לא הולך ברגל.


״כן, זה נשמע הרבה. בעיקרון מדובר מבחינתי בעומס גדול. עומס של עבודה ועומס של אחריות גדולה. אבל אני לא מתלונן. נהנה מכל רגע״.



ביום העצמאות האחרון חגגה המוזיקה המזרחית בארץ 40 שנה לתקומתה. איפה אתה ניצב בסקאלה הזאת?


״אני מאוד מחובר לאנשים מהז'אנר, אבל אני לא איש של מסיבות וחגיגות. לא מחפש כותרות. אני חוגג כל יום ונהנה מהמוזיקה הישראלית והים תיכונית, בלי לסכם את זה או להכניס באיזושהי מסגרת״.



אתה נראה לי זאב בודד, לא חלק מהמשפחה הים תיכונית.


״בגלל העבודה שלי, אני חי בתוך עולם הבילויים. זאת מתנה נפלאה לרגש אנשים. אבל באופי שלי אני אדם ביתי, לא בליין גדול״.



מה דעתך על הדור החדש של המוזיקה הים תיכונית?


״אין ספק שהמוזיקה התפתחה לכיוונים חדשים. הצד החזק שתפס הוא הפופ המזרחי. בחמש השנים האחרונות התקשורת חיבקה מאוד, אפילו יותר מדי, את הענף. עכשיו יש רגיעה תקשורתית, יש שובע. זה זמן טוב, וגם הזמרים לוקחים צעד אחורה, לחשוב איך ממשיכים מכאן״.



אתה מתחבר לסגנון החדש?


״יש לי את הקו המוזיקלי שלי. הקהל שלי אוהב את זה, ומפרגן לי מאוד. אבל כמובן שאני מתחבר לעוד דברים ומתפתח עם השנים״.



הוצאת עכשיו אלבום חדש, "לוחש בלילותיך׳׳. אלבום מספר 15 שלך.


״למרות כל כך הרבה אלבומים קודמים,



זה האלבום שהכי מרגיע אותי כשאני שומע אותו. אני אוהב את כל האלבומים שלי, אבל באלבום הזה הייתה לי הרגשה אחרת. אני מקבל תגובות מצוינות ואני מרגיש שהאלבום מעולה. יש בו המון אהבה. הבלדות שולטות בו. שבע בלדות שקטות לעומת חמישה שירים קצביים״.



ומה הלאה?


״שרק נהיה בריאים. כל השאר שטויות. יש עולם נפלא בחוץ, חבל על כל יום שעובר״.