כשאריק איינשטיין הובל לבית החולים ב-26.11.2013, מאיר ישראל תופף במופע של שלמה ארצי ב"זאפה", ומיהר להגיע בסופה ל"איכילוב". בין החברים הרבים של איינשטיין שהצטופפו מודאגים במסדרונות איכילוב, היה גם מורדי פרבר. 

פרבר (57), הנחשב לגיטריסט הג'אז הישראלי מספר 1 בעולם, הוזמן על ידי מיקי גבריאלוב, והוא רק בן 21, להקלטות האלבום "חמוש במשקפיים" (1980), וכמובן ניגן בסיבוב ההופעות שהגיע בעקבותיו - שבדיעבד היה האחרון של איינשטיין. לא פלא שאפילו איינשטיין כינה אותו "ילד פלא". כשפרבר היה בן 23 הוא ניגן כמעט עם כולם, קיבל מדני סנדרסון הצעה להצטרף ל"דודה", והיה לישראלי הראשון שקיבל מלגת לימודים קומפלט ללימודי מוזיקה באונ' ברקלי באמריקה.
 

יותר משלושים שנה אחרי, חזר פרבר להדק קשריו עם כור מחצבתו, בעקבות מות אמו, ולידת בנו הבכור לפני כשלוש שנים. פרבר היה מהבודדים שראו את איינשטיין אחרי מותו, חוויה טראומטית שהוא סוחב עד היום, ולכן מנע אותה מחברו מאיר ישראל. "'אתה תהיה בטראומה. עדיף שתשמור את אריק כמו שאתה זוכר אותו'", מצטט ישראל את פרבר.
 

"אמרתי לו", ממשיך ישראל, 'בוא, כנס לאוטו, לאן אתה רוצה להגיע?' הוא אמר: 'רמת אביב', אבל מצאנו את עצמנו מסתובבים ברחובות תל אביב עד הבוקר. מדברים ובוכים".

חוויה רוחנית


החיבור המחודש פרבר-ישראל הוליד את "ילדים של החיים", מופע מחווה לאיינשטיין ע"ה, אליו הצטרפו נגן הבס מיכה מיכאלי והפסנתרן אבי אדריאן (שהחליף את משה לוי). 


"המופע התחיל כערב מחווה לאריק עם חיזוק של כמה קטעים של מורדי, עד שזה הפך לערב שלם, שכולל את השירים של אריק עם אלתורים שלנו", מספר ישראל. "זה מאוד קשה מבחינתי, כי כל שיר מעלה מיד את הזיכרון - שגם ככה כל הזמן בתוכנו". 
 

פרבר: "אחרי 35 שנים שלא ניגנתי בארץ, פתאום יש לי הזדמנות לא רק לשמר את השירים של אריק - אלא גם לעשות את זה עם חברים טובים מפעם. כל הופעה שלנו מגיעה ממקום כנה ואמיתי, שלא על מנת לחפש קרדיט כזה או אחר. אנחנו מופיעים יחד בעיקר בשביל הכיף והזיכרונות שלנו, ולכן גם בחרתי לקרוא לעצמנו בשם הזה, שיש לו ערך מוסף".


מה מיוחד בהופעה שלכם?

פרבר: "אצלנו הגיטרה היא בתפקיד הזמר, כי בלתי אפשרי להיכנס לנעליים של אריק כמבצע, ואנחנו גם לא רוצים לעשות את זה. אריק עצמו לא התלהב שזמר אחר שר את השירים שלו. הוא תמיד היה אומר על זה: 'מה אני מת? למה הם שרים את השירים שלי?'".
 

ישראל: "הערב שלנו מלא קסם. אנחנו ממציאים את המוזיקה על המקום, כמעט ללא תכנון. אנחנו ארבעה אנשים, שמנגנים עבור חמישי שלא רואים. אני ממש מרגיש שבכל הופעה, אנחנו הופכים לגוף אחד. אנחנו מופיעים פעם בתקופה ואני מחכה להופעות האלה, כי אחריהן אני מרגיש רגוע כמו אחרי מדיטציה או חוויה רוחנית".
 


"חוויה רוחנית" מתוך המופע "ילדים של החיים". צילום: יח"צ

איזה שיר זכור לכם הכי הרבה מהעבודה עם אריק?

ישראל: "איך אפשר לשכוח את החיבוק של אריק, האדם הענק הזה שכל פעם שאני חושב עליו, בא לי לבכות? 50 שנים אני מנגן והייתי שותף בהקלטות של אלפי שירים, אבל את הרגעים עם אריק אני לא אשכח לעולם - כולל את זה שהוא היה אומר לפני ההקלטה: 'תצדיק את מה שכותבים עלייך בעיתונים'.

השיר שאני זוכר במיוחד ממנו הוא 'עוף גוזל' - שיר שאני תמיד שר את הבית השני שלו עם שלמה (ארצי, ח"ל) בהופעות, ואז תמיד חושב על שלושת הבנות שלי. כשאני שר: 'תמיד ידעתי שיבוא היום שבו צריך להיפרד', גורם לי להתרגשות עצומה. העבודה עליו נחרטה לי כמו תמונה בראש: אני ואריק, יושבים ב'טריטון' ולומדים את המילים והלחן.

חודשיים לפני מותו חיתנתי את הבת הצעירה שלי, הילי, והתקשרתי להזמין אותו - למרות שידעתי שהוא לא יבוא. הוא אמר בהומור הכה מוכר שלו: 'אני בא, רק תכין לי חנייה לאופנוע'. כזה היה אריק. אגב, בתי ובעלה נכנסו לחופה עם 'זו אותה האהבה'. זה מאוד ריגש את אריק לשמוע על זה, בדיעבד". 
 

פרבר: "יש הרבה דברים שאני זוכר מאריק מהעבודה על 'חמוש במשקפיים', כי זה קרה אצלי בדירה בתל אביב. אם זה כשניגנתי בפעם הראשונה את 'שיר סיום', כאחד שמגיע מווירטואוזיות של הג'אז - אריק אמר למיקי: 'תגיד, מה קורה לו שם עם האצבעות'?, ואז הבנתי שפה אני צריך קצת לעשות את הדברים יותר פשוטים; או כשהוא שמע אותי מנגן את הסולו ב'הכניסיני' ואמר לי: 'מורדי, את הסולו הזה ישמעו מהחלונות של הבתים'. אריק ידע המון וצדק לגבי הרבה דברים. הוא ידע בדיוק מה טוב בשבילו, ומה הוא צריך. אני זוכר שכל פעם שאמי ז"ל שמעה את 'הכניסיני' ברדיו, היא בכתה. אני רק יכול לקוות שכשבני בן ה-3 יגדל, אוכל להזכיר לו קצת מהעבר הזה שלי, דרך השירים של אריק".  
 

אריק תמיד אהב לטפח מסביבו כישרונות צעירים. אתם מרגישים שבאיזה מובן אתם ילדיו?

ישראל: "ברור. איזה שאלה? כולנו היינו ילדים של החיים ושל אריק. חוץ מזה, אני תמיד מספר שחודשיים אחרי שאבי נפטר, קיבלתי פתאום הצעה לבוא ולנגן ב'סע לאט' עם אריק. איבדתי את אבא שלי - וזכיתי באריק. ועכשיו, כשאריק נפטר לצערנו - מי שריכך לי את המכה הוא מורדי. השפה שיש לי עם מורדי היום דרך הנגינה, היא הדבר הכי מיוחד שיצרתי אי פעם עם נגן. על הבמה אנחנו נמצאים בספירות אחרות לגמרי, ממש עפים. על הקבר של אריק יש את המשפט שכתב חלפי: 'אני מצמצם עצמי כדי נקודה אלמונית- שלא להטריד בגופי מלכויות', משפט שאריק מאוד אהב. הוא היה איש צנוע, שנתן לכל מי שעבד אתו להתבטא. למשל כשעבדנו עם קלפטר, הוא אמר לכולם: 'אל תפריעו לו בסולו'". 
 

פרבר: "אריק נתן לי המון חשיפה, אפילו יותר מדי, בטח כמישהו שהגיע מהקריות לתל אביב. הייתי מסתובב אז עם אריק הרבה, ואני זוכר אותו כאישיות מאוד ייחודית מעבר להיותו זמר מוכשר. הוא היה מצחיק ונדיב בצורה נדירה. אצלי בלב תמיד שמור מקום לתקופת הנעורים הזאת, שהתמזל מזלי לנגן בה עם אריק".
 

"ילדים של החיים". 29.5. שישי, 15:00, זאפה הרצליה, מדינת היהודים 85, הרצליה פיתוח; 30.5. מוצ"ש, 20:30, מועדון "המחתרת", רמת השרון