משוררים הם כציפורים בעלות מזג מוזר״, כתב ג'ובראן חליל ג'ובראן. ״הם יורדים ממרומיהם כדי לשכון ולשיר בינינו. אם לא נעניק להם כבוד, יפרשו את כנפיהם ויחזרו למקומות שמהם ירדו אלינו״.

המלחמה סביב השליטה על אמצעי הייצור הלשוניים, התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים מסרבת לגווע, והמשוררים נמצאים כאן ברחובות. כמו בירושלים, תל אביב וערים אחרות המנגישות שירה לעוברי אורח ומוציאות אותה מהמרחב המצומצם למרחב הציבורי, קורם בימים אלה פרויקט ״שירה ומשוררים״ עור וגידים גם בפתח תקווה.

במהלך חודש יוני, שבו מתארחים, זה לצד זה, שבוע הספר העברי וחודש הקריאה, יוצבו ברחבי פתח תקווה שלטים ועליהם 25 שירי משוררים. בין המשוררים אפשר למצוא את אלחנן ניר, גלעד מאירי, חגית גרוסמן, רוני סומק, מירון ח. איזקסון, טוביה ריבנר, אילן שאול, רמי סערי ויחזקאל נפשי - המופקד על הפרויקט יחד עם מנהל התרבות בעיריית פתח תקווה.

נפשי מספר שהמניע העיקרי להוצאת השירה לרחובות הוא אהבה: ״אהבה לשבוע הספר ולמילים. אהבה גם לעיר הזו, שאני מתגורר בה. הלוואי שעוד ראשי ערים יקדמו כאלה פרויקטים וילמדו מהם. הרי העלות היא מינורית, והתגמול כביר. חוזה המדינה כתב פעם: 'חרוז הוא נשיקת שני רעיונות'. אולי מה שאני עורך פה הוא מעין נשיקה בין העיר למילים״.

נפשי (38) נולד בפתח תקווה. בגיל 17 עבר לקיבוץ נחשונים, ועקב מום בלבו לא גויס לצבא. כשהיה בן 20, הוא מספר, החל לנדוד בעולם. ספרו ״עכשיו פתיחה״ (הוצאת ״גוונים״) זיכה אותו בפרס ״אייזנברג״ לשירה. במרץ 2013, ראה אור ספרו ״פני עצמי״ בהוצאת ״עמדה״. נפשי הוא גם עורך פינת השיר היומי ב״מעריב״.

תהליך בחירת השירים היה פשוט: ״למעשה, הטעם וההעדפה האישיים הם שהכריעו. כלומר, מאז ומעולם רחשתי חיבה לפתח תקווה. הרי גדלתי בה. והנה בשנים האחרונות, אחרי נדודים ממושכים, מצאתי עצמי שב אליה. אני זוכר שבנעורי, כששבוע הספר היה מתרחש בעיר, נהגתי להתרוצץ בין הדוכנים כאחוז טירוף. הייתי כמו ילד קטן שנכנס לתוך מפעל ממתקים, והטעימות חינם. אבל השירה חסרה לי. אולי בגלל זה יזמתי את הפרויקט, להעניק משהו שהיה חסר לנער שהייתי אז, ואולי גם לאחרים כמותי. הברירות היו גם כמובן זיקה של השירים לעיר. זה נראה לי רק הגיוני״. 

עד כמה המחשבה שהשירה שתוצג בחוצות צריכה להיות קומוניקטיבית עמדה לנגד עיניך? או שאולי חירות המשורר חשובה יותר כאן?

״למשורר יש מספיק חירות. ללא חירות, אין לו שירה כלל. ארתור רמבו אמר פעם: 'אני רוצה להיות חופשי בחופשיות'. חירות היא הכרחית לכותב, אחרת הוא אבוד. חשוב לי שאדם שהולך בחוצות, וקורא את השירים המוגדלים, יבין אותם בפשטות. זה חלק מן העניין. הבנה וחיבור״.

הקשר לעיר עובר כחוט השני בשירים המוצגים: ״רמי סערי הוא אחד המתרגמים החשובים שיש לנו היום. בלתי נמנע ששיריו יושפעו במידת מה מכל התרגומים שהוא מפיק. כך גם הדובר בשירו, ״תפילה ברחוב יפו״, מייחל להיות משהו אחר. להמיר את הווייתו באחרת. השיר עצמו נכתב בהשראת הציטוט על פתח תקווה; השיר שלי, 'בשכונת מחנה יהודה טרם עלות השחר', מדבר על שיבה. 

שיבה אל הבית, ואימוץ אל הלב את הנער שהפך לגבר, עם התייחסות לחבירתו לאינטלקטואלים של העבר; מכותרת שירו של אלי הירש, 'מולדת', אנחנו מבינים שהדובר כותב על המצוקות בחייו במוקדמים, לצד זליגה של החיים הבוגרים וארעיותם. הירש מספר בשיר על פג׳ה, שכונה בפאתי פתח תקווה. זהו מקום נפלא ופעם היו שם משקים רבים. השיר מעלה בי אסוציאציות של כמיהה וגעגוע למשהו תם ונקי״. •