מיכל שפירא (35) הייתה הכי קרובה ליצירת אלבום משלה כשכולכם הכרתם אותה בסדרת הדוקו־ריאליטי ״בקרוב אהבה" עם בן זוגה אורי סלונים ז״ל.
 
הייתה לי הזכות להיות העיתונאי האחרון שראיין את שניהם, חודשיים לפני שסלונים נפטר מסרטן. מהזוגיות המטלטלת ההיא נשארו בעיקר זיכרונות, וגם שיר משותף: ״מה זה עצוב״, שכתב מאיר גולדברג והלחין סלונים.

מאז עברו ארבע שנים. כעת, אחרי המון שנים על הבמה (כולל תיאטרון, טלוויזיה, ליווי זמרים כמו אייל גולן וצביקה פיק, ומופע מחווה לשירי איימי ויינהאוס), החליטה שפירא ללכת עד הסוף עם אלבום בכורה משלה, בעברית.
 
לצורך כך היא משתמשת בפלטפורמת גיוס ההמונים של הד-סטארט. יש לה עד ה־13 בחודש להשיג סכום לא מבוטל, אבל החדשות הטובות הן שהיא כבר השיגה 60% מהסכום. ״האנשים שבאים להופעות שלי כל הזמן שואלים: 'מתי נשמע משהו שלך?', ככה שבהחלט קיבלתי זריקת עידוד לצאת למסע הזה, כי יש לי תחושה חזקה שיש מי שרוצה לשמוע את מה שיש לי לומר״, אומרת שפירא. ״יחד עם זה, עד לפני שנה, עדיין התאוששתי מהמוות של אורי. עד שהוא נהיה מאוד חולה, הופענו בכל הארץ והקלטנו כל הזמן - ואיפשהו, לקחתי מאוד קשה את העובדה שפתאום הכל נקטע. הזוגיות הרומנטית והמוזיקלית איתו הייתה בלתי נפרדת מבחינתי״.
 
כמו שאני מכיר אותך, לא נחת בבית כל הזמן הזה.
״ניסיתי במהלך שלוש השנים האלה לעבוד. הקלטתי שיר אחד בלוס אנג׳לס עם המפיק המוזיקלי דייבי נתן, שעובד כמעבד המוזיקלי ב'אקס פקטור' האמריקאי, ומאוד מוכר בתעשייה שם.

יצא ככה שבדיוק ביום השנה למותו של אורי, נכנסתי לאולפן כדי להקליט. זה היה קשה מנשוא. אני זוכרת שרק דרכתי שם, וישר התחלתי לבכות בכי בלתי נשלט במשך כשעה. בסופו של דבר הקלטתי את השיר, אבל הבנתי מהר מאוד שזה דרש תעצומות נפש שלא היו לי אז״.
למה הלכת על גיוס המונים?
״זה רעיון חדש יחסית, שדי הרבה אמנים ישראלים מוכרים כמו דויד ברוזה, אחינועם ניני ולאחרונה גם ירמי קפלן החליטו לנסות ובהצלחה רבה. נחשפתי לרעיון הזה רק לפני כמה חודשים, ונדלקתי עליו לגמרי. לדעתי זאת האינדיקציה הטובה ביותר לדעת אם באמת אנשים רוצים שהאלבום הזה יקרה. הקונספט של מימון המונים התחיל בארצות הברית ממיזמי הייטק, וזו הייתה הדרך של אותם יזמים לבדוק אם למוצר שלהם יש ביקוש במציאות. כל תומך חדש מרגש אותי מאוד, במיוחד תמיכה מאנשים זרים. הפרויקט הזה ממש מדיר שינה מעיני, כי אין לי מושג איך זה ייגמר, אבל בינתיים הפידבקים שאני מקבלת שווים כל רגע של חרדה״.

״התקווה״ בטייק אחד
 
הבחירה במאיר גולדברג ללוות את האלבום טקסטואלית היא ברורה מאליה. לעומת זאת, כביכול נראה ששפירא החליטה לבחור במפיק מוזיקלי שנמצא אולי הכי רחוק מהבחירות המוזיקליות שלה עד היום: נדב ביטון (שהפיק מוזיקלית בין השאר את עמיר בניון, ישי לוי ועידן יניב). השת׳׳פ ביניהם נוצר לראשונה על ידי חברתה הדר גלר (המנהלת האמנותית של האלבום) למטרת הפרויקט Israel at heart, הכולל שירים ישראליים ויהודיים בעיבודים מודרניים עבור יהדות התפוצות.
 
״בגלל הרקע התרבותי המבדיל בינינו - נדב הוא חובש כיפה ושומר מסורת - לא עלה בדעתי חיבור כזה״, מסבירה שפירא. ״אבל אז נכנסנו לאולפן כדי להקליט את 'התקווה', והקלטנו את זה כמעט בטייק אחד. הוא ניגן בפסנתר, אני שרתי, וכולם מסביבנו השתתקו כאילו קרה שם משהו מיסטי. באותו הרגע היה לשנינו ברור שאנחנו צריכים לעבוד יחד״.
 
היית בזוגיות עם משה לוי, אחד המפיקים המוזיקליים המוכרים והטובים בארץ. משהו מזה הכין אותך לאלבום ראשון משלך?
 
״זה היה לגמרי סוג של בית ספר. היום, בעבודה עם נדב, אני רואה כמה למדתי ממנו, וכמה תובנות קיבלתי לגבי התנהלות טכנית ורגשית בכל מה שקשור לעבודה על אלבום. בטח אלבום ראשון. הייתי עדה מהצד לכמות רבה של אמנים שהיו בתהליך של יצירת אלבום, אולי עוד סיבה שלקח לי הרבה זמן להוציא אלבום משלי. תחשוב שעל כל אלבום מוצלח כמו זה של אריק ברמן, או של שלום חנוך, שמשה הפיק - היו ארבעה שלא זכו להצלחה״.
 
עד כמה הקונספט של האלבום סגור כבר?
 
״מכיוון שאני חובבת נוסטלגיה ווינטג', זה הולך להיות תקליט במלוא מובן המילה - עם צד א' וצד ב'. בצד א' יהיו השירים החדשים, ובצד האחר כל השירים שאספתי במהלך השנים ומעולם לא יצאו באלבום - כולל שיתופי פעולה וגרסאות כיסוי״.
 
בדומה לאיימי ויינהאוס, גם את ידועה כחובבת אלכוהול. עכשיו, אחרי שהתבגרת קצת, עד כמה המצב בשליטה?
 
״אני עדיין חובבת את הטיפה המרה, אבל זה, פחות או יותר, במידה. אני מתייחסת לזה כבר כסוג של הומור: באלבום הולך להיות שיר חדש שכתבתי יחד עם מאיר (גולדברג, ח״ל), שכולו אהבה לאלכוהול, וכמובן במופע המחווה לאיימי ויינהאוס - אני מגדירה את 'Rehab' כ'שיר אהבה לאלכוהול', ומספרת לכולם עד כמה אני מזדהה איתו. אבל לא צריך לדאוג לי. אני כבר לא אמות בגיל 27״. 

לתמיכה בפרויקט של שפירא בהדסטארט