זהו סיפור שראשיתו בלול. כן, כן, לול שבו קרקרו בעבר תרנגולות. במבנה הישן הזה, נטול המיזוג, שהפך למועדון ״הסנדביץ'״, ניצח גלעד שיבא במשך שנים על המקהלה בקיבוצו, אילון. בקיץ 88' במכללת אורנים פגש את החבר׳ה של ״הנוער המוזיקלי״, ובאותו רגע הבזיק בו הרעיון להזמינם לקיץ הבא, לאילון.
מסתבר שההזמנה לא הייתה תמימה כל עיקר. ״קיוויתי שבתמורה נוכל לממן התקנת מזגנים בלול״, מודה שיבא (67), מנכ״ל ״קשת אילון״ מאז ועד היום. מחנה הקיץ הבא של ״הנוער המוזיקלי״ אכן נערך באילון, המיזוג הותקן, וכדי שיהיה אקשן, הזמין שיבא את יצחק רשקובסקי ואני שנרך, זוג כנרים ישראלים החיים ומלמדים בלונדון, כדי שיפעילו את הנערים. השניים הגיעו עם קבוצה של נגני כלי קשת אנגלים. וזה היה סיפור.
״הכלים שלהם סבלו כאן מאוד מחום יולי־אוגוסט שלנו, וכדי להציל את המצב, הזעקתי את בונה הכינורות אמנון ויינשטיין, שיטפל בכלים״, נזכר שיבא. ״ויינשטיין הגיע מתל אביב, טיפל במה שטיפל ואגב כך, בשיחות איתו ועם רשקובסקי, הייתה לנו הרגשה שמשהו עומד להיוולד, אבל לא ידענו מה״.
והלידה אכן התרחשה כעבור שנה?
״ממש ככה. בקיץ 90' היה גל העלייה הגדול מרוסיה. כדי להיות שותפים במאמץ הלאומי, איתרתי כנרים צעירים, שבבואם אלינו היו בטוחים שנקלעו לאיזה קולחוז. אליהם צירפנו שניים־שלושה כנרים מכאן, ורשקובסקי הביא איתו כמה מלונדון. כולם היו בני 16 עד 24. לאותו קורס קראנו 'קשת אילון'. לגולת הכותרת דאג אמנון (ויינשטיין), כשהצליח לגייס כאחד המורים את שלמה מינץ, שבכינורו היה מטפל. מינץ, אגב, ניאות במשך שנים לשמש כפטרון של ה'קשת'״.
גלעד שיבא. צילום: ריימונד המלין
בין פרחי הכינור במחזור הראשון היה ואדים גלוזמן, נער בן 16, שעלה באותה שנה מריגה שבלטביה. ״ה'בנדיט' (כך מכנה אותו שיבא בחיבה) הזה נחשב כיום אחד הכנרים הגדולים בעולם וגם מי שמסמל את המהות של 'קשת אילון' ומגיע אלינו מדי קיץ כדי להיות בין המורים״, מעיד שיבא. גלוזמן מתגורר בשיקגו עם רעייתו, הפסנתרנית אנג'לה יופה, אבל רואה בישראל בית. משיקגו בא ללמד ב״קשת אילון״ גם הכנר הישראלי הבינלאומי שמואל אשכנזי, שלפני צוקרמן והאחרים פתח בחולון את שושלת תלמידיה של אילונה פהר.
גלוזמן וכל הכנרים הצעירים שהגיעו בעקבותיו ל״קשת אילון״ וגם המורים דוגמת אשכנזי מתקבלים בחום באילון, קיבוץ בגליל המערבי, שהוקם ב־38' על ידי עולים מפולין. ״העולים האלה הביאו איתם מורשת יפה של תרבות״, מספר שיבא, בן מייסדים. ״כשעדיין אכלו בו לחם וזיתים, כבר נמצא במקום פסנתר יד שנייה. היה לנו מורה, אבי שחר (בלקמן), עולה מארצות הברית, שהחדיר בנו את האהבה למוזיקה. אצלנו זאת הייתה בושה לא לנגן באיזה כלי - אני בחרתי בכינור. אחרי ההתחלה, היה נוח להעביר את כל הסיפור לתל אביב. אבל היה ברור שחייבים להמשיך דווקא בקיבוץ ובגליל - ובכך להביא תרבות לצפון. הרי אי אפשר שכל התרבות תצטמצם במרכז הארץ, אם כי במלחמת לבנון השנייה, ב־2006, נאלצנו בהחלטה של רגע לעבור למכללת בית ברל. אנחנו רוצים
להראות שמדינת ישראל יודעת לייצר תרבות שיש בה הרבה יופי והרבה איכות. עם האמנים מהשורה הראשונה שמנגנים אצלנו, יש לנו תחושה של מרכז העולם״.
רק ב־2006?
״הרי כאן כל קיץ יש שביתה או מלחמה. אשתקד, בצוק איתן, כשהיו איומים על נתב״ג, הגיעו מחו״ל רק כמחצית מהמ־ שתתפים, אבל לי ברור שלא אפסיק כל עוד נשמה באפי, והאיכויות המוזיקליות אצלנו חזקות מכל דבר״.
"המון ילדים מוזיקליים"
רוח נעורים שוצפת מדי קיץ באילון, והפעם ישתתפו ב״קשת״ 65 קשתנים צעירים (47 כנרים, עשרה ויולנים ושמונה צ׳לנים) מ־23 מדינות. מולם חולקים במקום כבוד לנגנים ממסדר הוותיקים, שבאים להעתיר מניסיונם על דור ההמשך, וביניהם התבלטה שנים רבות כנרת־העל אידה הנדל. הנדל לא תגיע הפעם, אבל משתתפי המפעל ישתו בצמא, בין השאר, את הסבריהם של הכנרים עברי גיטליס בן ה־93 וחיים טאוב בן ה־90.
מולם ינגנו בקונצרט הפתיחה הרשמי של ה״קשת״, ביום שלישי (28 ביולי), באולם בר-אוריין, שלושה כנרים ענקיים, כהגדרת שיבא, מבין בוגרי ״קשת אילון״ במרוצת השנים - היפנית סאיאקה שוזי, שחיה בפריז ו״התחילה אצלנו כילדונת צנומה, שאי אפשר היה להאמין איזה צליל היא הצליחה להפיק מהכינור״; אסתר יו, קוריאנית-אמריקאית שחיה בבלגיה; והישראלי סרגיי אוסטרובסקי, בעל קריירה בשווייץ. הם ינגנו מיצירות באך, בטהובן, ברנשטיין, שימנובסקי, טרטיני וצ'ייקובסקי.
כל כיתות האמן והקונצרטים מתקיימים באילון, למעט קונצרט הגאלה, שבאופן מסורתי נערך במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, הפעם במעמד הנשיא ראובן ריבלין. ינגנו בו ב-5 באוגוסט סולנים, הרכבים מעורבים של אמנים בכירים וצעירים ואנסמבל ״קשת אילון״ בשירי סשה ארגוב, בעיבוד המלחין מנחם ויזנברג.
מסקרן קונצרט טרום הפתיחה, שיתקיים ביום שני (27 ביולי) בקונכייה האקוסטית, הנחנכת השנה באילון, עם מעונות הקמפוס והקפיטריה. במרכזו תעמוד הכנרת קרן טננבאום, שתנגן עם שלישיית גלעד אפרת. טננבאום, מבוגרי ״קשת אילון״, שהחלה במקום כילדה בת 10 וכיום היא כבר אמא, עשתה כברת דרך מחיק המוזיקה הקלאסית אל במות הרו-קנרול בארץ.
״קרן היא כישרון ענקי״, מתגאה שיבא. ״בשלב מסוים בקריירה שלה היא שינתה כיוון מוזיקלי לעבר הרוק והיא מלווה את גדולי הזמרים בארץ, אבל מבחינתי היא כמעט כמו ילדה שלי. לצד ארבעת ילדי החוקיים, יש לי משנות 'קשת אילון' המון ילדים מוזיקליים״.
בראיון שערכתי לפני חמש שנים עם שיבא, הוא התריע: ״אם לא נקום ונעשה מעשה כדי לדחוף את הנגינה בכלי קשת בכלל ובכינור בפרט, נישאר עוד מעט בישראל בלי כנרים״.
וכיום?
״אני שמח להיווכח שמאז יש רנסנס בתחום, אבל על המדינה להשקיע בו כדי לבלום את בריחת הכישרונות לחו״ל״.