"מוזיקה מבחינתי היא לא רק פרנסה ודרך חיים, אלא גם שליחות", מצהיר הכנר אייל שילוח, המנהל האמנותי של פסטיבל הכליזמרים המסורתי שננעל אמש, ופינה את מקומו לכיתות האמן הבינלאומיות, הנפתחות היום אחרי הצהריים ב'לכה דודי', אירוע בבית הכנסת 'אבוהב' בעיר, שאותו ינחה.



חלק מהמשתתפים בפסטיבל ובכיתות האמן, אינם יהודים. "מוזיקת הכליזמר פרצה מזמן את גבולותיה והפכה לטרנד עולמי, כשאנחנו מארחים השבוע נגנים משמונה מדינות", הוא מספר.



האירוע של כיתות האמן יימשך עד חמישי הקרוב. "כ-200 איש, מספר חסר תקדים, נוטלים בהן חלק", שילוח שמח לדווח. "מהם 40 תלמידי השכבה הצעירה של כיתות האמן ו-60 מורים למוזיקה המגיעים לכנס הארצי. כל הסדנאות והמופעים פתוחים חינם לקהל הרחב, כפי שהיו אירועי פסטיבל הכליזמרים".



"מה שמאפיין השנה את כיתות האמן זה שהפעם יש בהן מיזוג של תרבויות, דתות וסוגי מוזיקה", הוא מוסיף. "זה אמנם אירוע של כליזמר, אבל אנחנו משתפים גם אמנים קלאסיים מן השורה ובראשם כנר הפילהרמונית חיים טאוב, שבימים אלה חגג 90. לצד ניגוני הכליזמר, צפת מתמלאת גם בצלילי מוזיקה קלאסית במיטבה. גולת הכותרת של כיתות האמן היא קונצרט קלאסי-כליזמר, שייערך ב'בית אלון' ברביעי הקרוב, בהשתתפות 80 נגנים ו-20 זמרים".



פריצת הגבולות מתבטאת לא רק בשילוב הסגנונות, אלא גם בכלים שבהם ינגנו המשתתפים בכיתות האמן. "מוזיקת הכליזמר מזמן איננה מצטמצמת לכינור, קלרנית ואקורדיאון," מעיד שילוח. "בביצועה ניתן לשמוע גם קרן יער, טרומבון, טובה, צ'לו ושלל כלים נוספים".



ההתלהבות, הניכרת בנגינת הכינור של שילוח, באה לביטוי גם כשהוא מדבר.



שילוח התחיל לנגן בגיל שבע וחצי, ולמד אצל אילונה פהר, מורתם הנערצת של כנרים כמו פנחס צוקרמן ושלמה מינץ ואצל טאוב, שלו הוא קורא "מורי ורבי".


מעבר לכך היה לו חיבור יוצא דופן עם הכנר הדגול אייזק שטרן. "כשהייתי בן 12 ב-1975, נודע לנו שכנר יהודי גדול הגיע לירושלים והוא מעונין לשמוע ילדים מנגנים", הוא משחזר. "עליתי על אוטובוס קו 405, ונסעתי לנגן בפניו. איזה ילדים? היו שם סטודנטים מבוגרים מהאקדמיה ואני ילד במכנסיים קצרים, כולי חיל ורעדה. לאחר שניגנתי לו את הקונצ'רטו לכינור של ברוך, שטרן ניגש אלי, חיבק אותי ואמר שנהיה בקשר. תוך חצי שנה נקראתי לנגן איתו, עם אייזק שטרן, את הקונצ'רטו לשני כינורות של ויוואלדי בפתיחה החגיגית של 'משכנות שאננים', בירושלים".



"זה היה הקונצרט הראשון בחיי, והוא שודר בטלוויזיה החד-ערוצית של פעם", מציין שילוח. "אם עד אז די הייתי הברווזון המכוער של הכיתה, פתאום ראו אותי על המסך, נהייתי פופולרי והתחלתי להופיע עם מיטב התזמורות בעולם ולזכות בתחרויות בינלאומיות".



שילוח, בניגוד לרבים מעמיתיו המוזיקאים, בחר להישאר בישראל. "אני, כנראה, עוף אחר. תמיד העדפתי להמשיך לגור כאן. ישראל היא הבסיס שממנו אני יוצא להופעות בעולם. כשהוצע לי בארצות הברית 'גרין קארד', סירבתי והתעקשתי לחזור ארצה, כשנושא ההתקרבות לדת בער בעצמותי".



שילוח הפך לדתי בגיל צעיר. "כשניגנתי בגיל 16 את הקונצ'רטו לכינור של בטהובן, הייתה לי איזושהי הארה. הרגשתי התעלות ותובנה שהקריירה היא לא חזות הכל. החזרה שלי בתשובה הייתה תהליך מעמיק שנמשך שנים, כשבתחום המוזיקה הקלאסית הפגנתי לא פעם שחייה נגד הזרם. בגלל שמירת השבת ויתרתי על הצעות מאוד מפתות ממיטב התזמורות בעולם, ואם לא מוותרים - מתמרנים. תמיד אפשר להסתדר, אבל בכל מה שנוגע לדת, אסור לוותר אף לא כמלוא הנימה".



שילוח, רמת גני במקור, ממקד את העשייה המוזיקלית שלו דווקא בצפת. "כאן אני חוזר לאייזק שטרן. הוא היה אומר לי שאם אני דבק ברצון שלי לפעול בארץ בעיקר, אז לא ללכת בדרך של מובן מאליו. כך בחרתי בצפת, שבה אני פועל לא רק בניהול האמנותי של פסטיבל הכליזמרים וכיתות האמן, אלא אני גם מנהיג את פרויקט 'צפת עיר מנגנת' ובעזרת משרד החינוך אנחנו מקימים קונסרבטוריון עירוני. זאת, בנוסף לתזמורות ולמקהלות בבתי הספר. כך צפת הופכת לבירת המוזיקה של הגליל, כשבעיניי שמה הוא ראשי התבות של צופה למרחוק ובין הסמטאות שלה יש אווירה שאין בשום מקום אחר".



שילוח הוא בהחלט מוזיקאי מזן לא שגרתי. באלבום שהוציא ניתן לשמוע לצד 'מחול החרבות' של חצ'טוריאן, את 'אדון עולם' של עוזי חיטמן, הנעימה הצוענית 'צ'וקרליה' והשיר החסידי 'מי האיש'. בנוסף לפעילותו כאן בתחום מוזיקת הכליזמר הוא מנגן כחבר ברביעיית הפסנתר הבינלאומית 'מאהלר' ובשלישיית 'ארטיס', שחבריהן מיישרים קו עם שמירת המצוות שלו. "לאחר שאני עולה עם הכיפה השחורה שלראשי על הבמות הכי מכובדות בעולם, אני מוצא את עצמי מוקף בקהל מחבק", הוא נהנה לספר. "אם צריך, אני לא מהסס לענות על שאלות פוליטיות".



"אני מופיע עם חבריי בהרכבים אלה בחו"ל, אבל כשאני מנהל בארץ כיתות אמן, הם באים ללמד בהן בחפץ לב ולנגן כאן מוזיקה יהודית מובהקת", הוא אומר.


"השנה הנהגנו חידוש", שילוח מיידע אותנו. "שני כוריאוגרפים הגיעו מחו"ל כדי להעביר סדנאות של ריקודי-כליזמר לצד הרקדות שילוו את הקונצרטים השונים. לחדש. תמיד לחדש. לא לדרוך במקום אחד".