"הגיטרה לא הייתה הכלי המוזיקלי הראשון שלי ולמעשה, הגעתי אליה בלחץ החבר'ה", חושף מי שמכונה "מר גיטרה", ה'פרבר' בדימוס אורי הרפז, לקראת מופע השקת אלבום הסולו שלו, 'אורי הרפז מנגן נחום היימן', שייערך בשני הקרוב, בקפה תיאטרון הקאמרי.

"כמו כל קיבוצניק התחלתי במרחביה לנגן בחלילית", הוא משחזר. "ממנה עברתי לשלוש שנים לפסנתר ובגיל הנעורים פניתי לאבוב. שליווה אותו כשהצטרפתי בגיל 16 להורי, שיצאו בשליחות לברזיל, ושם המשכתי בלימודי האבוב שלי. בברזיל התקבלתי לתזמורת הסימפונית של ריו, שבה ניגנתי בשנה של דחיית השירות בצבא שהייתה לי".

והגיטרה?

"באותה שנה העירו הורי שזה יכול להיות אידיוטי לא לנצל את השהות במדינה כמו ברזיל כדי ללמוד קצת גיטרה. עד אז ניגנתי בה טיפה בקומזיצים סביב המדורה, בלחץ החבר'ה בקיבוץ, לא יותר. כשהורי הציעו שיביאו לי מורה שילמד אותי לנגן אי אלה בוסה נובות, אז הסכמתי".

זה נשמע כמו צ'יזבט!

"אבל זאת אמת לאמיתה. התקבלתי כאבובן לתזמורת צה"ל, וזה לא יצא. חודש לפני הגיוס לקחו אותי ואת הגיטרה ללוות במין אומפה-אומפה כזה מסע באירופה של להקת המחול צוותא יזרעאל. כשחזרתי, המקום בתזמורת כבר היה תפוס. אם לא כן, מי יודע, אולי הייתי היום אבובן בתזמורת הפילהרמונית, משהו כזה".

"ללהקת פיקוד המרכז התקבלתי עדיין בתור אבובן, אבל כשגילו שם שאני מנגן בגיטרה, ועוד מוזיקה ברזילאית, נגמר פרק האבוב ועם הגיטרה עברתי לצוות ההווי של הצנחנים ולצוות הווי מרכז, שם גם שרתי".

כאן שולף הרפז עוד גילוי "בברזיל ניגנתי גם בגיטרה חשמלית בלהקת קצב, מה שאחר כך עזר לי לא מעט בלהקה הצבאית. אז עדיין לא נגעתי בגיטרות האופייניות לברזיל, שאיתן אני מזוהה שנים. האמת? באותה תקופה לא עניינה אותי המוזיקה הברזילאית. מה שעניין אותי שם זה חוף הים ולהקת הקצב. לגיטרת הרקווינטו הקטנה ולקווקיניו, כלי מיתר בעל ארבעה מיתרים, דמוי יוקללה, התוודעתי בארץ".

מה הסוד של הצליל שאופייני לך כל כך?

"אין סוד, אלא זאת תוצאה של כל הסגנונות שבהם ניגנתי, מאז שהתחלתי במוזיקה קלאסית. כולל שנים של לימודי גיטרה אצל מנשה בקיש והשפעות מהחבר שלי בלהקה הצבאית, גיל דור. לכל אלה נוספה העובדה, שבשלוש השנים לפני שהצטרפתי ל'פרברים', ליוויתי את הקלרניתן גיורא פיידמן. 'בגלל הבוסה נובה, אתה מנגן חלש; לך תלמד לנגן פלמנקו כדי לחזק את יד ימין', גיורא אמר לי. נעניתי לו ונגינת הפלמנקו השפיעה עלי השפעה שלא תיאמן. מהכל ביחד נוצר הצליל שלי".

מתברר שלמרות שהקהל אהב את נגינתו ב'פרברים', הוא לא ממש השתגע עליה. "באתי שם לידי סיפוק חלקי, כשיוסי (חורי) לצד השירה היה מצטרף אלי בגיטרה רגילה", הוא מעיד. "באלבום החדש, שבו אני מנגן את לחניו היפים של נחצ'ה היימן, אני עושה הכל, הן בצלילים הנמוכים והן בצלילים הגבוהים. מבחינתי, האלבום הזה הוא פסגת העשייה המוזיקלית שלי".

הרפז בן ה-63, חולל באחרונה מהומה לא קטנה, כאשר לאחר זוגיות מוזיקלית שנמשכה לא פחות מ-38 (!) שנה עם חורי, הוא הודיע על פירוק החבילה, ושלח את חורי לבחור לעצמו "פרבר" חדש.

ציפית להישאר בצמד זמן כה רב?

"מי עושה תכניות לטווח ארוך בגיל 25?", הוא שואל. לאחר ששותפו הראשון, נסים מנחם, חזר בתשובה, יוסי חיפש שותף אחר וגילה אותי באחד הקונצרטים של גיורא פיידמן. "אף פעם לא הסתגרתי במקום אחד והשתתפתי גם בהפקות אחרות, בעוד שיוסי לא חרג מהצמד. לא תמיד מצאה חן בעיניו הגישה העצמאית שלי, אבל לא הייתי מסוגל להסתגר".

עכשיו הגיעה העת לאלבום הסולו. "בעקבות העבודה על האלבום, התאהבתי מחדש בשירים של נחצ'ה היימן", אומר הרפז. "הוא כאילו כותב פשוט, אבל דווקא הפשטות מאפשרת למבצעים לבטא את עצמם בצורה יוצאת דופן. מנחצ'ה אפשר להפליג לכיוונים שונים. אם 'פוגה קטנה' שלו מזכירה את באך, ב'חופים' אפשר להבחין בטרמולו ספרדי ובצליל של שופן ב'כמו ציפור מטורפת'. לא ביצעתי כל שיר כהווייתו, אלא השתדלתי לתת לכל אחד מהם אפיון משלו. בסך הכל יצא לי תקליטור בלי יומרות מסחריות, שמדבר לכולם ומהווה תקדים - אלבום אינסטרומנטלי ראשון משיריו של נחצ'ה שכולו גיטרה".

בעקבות האלבום יוצא הרפז במופע משותף עם חני לבנה, אחת מהזמרות המובהקות ביותר של שירי נחום היימן, שייקרא 'שיר למענכם'. "זה יהיה מופע אינטימי, כמו פעם, רק בליווי גיטרה", מבשר הרפז ומעורר ציפיות.