חסד היה עושה עמי אריק קלפטון אילו היה מפסיק להיפרד ממעריציו. האמפתיה וההערצה למי שהחליט להפסיק להופיע בגיל 70 (אלבומי מקור חדשים התייבשו אצלו מזמן) הפכו לטינה מנומקת. אלוהי הגיטרה אינו חדל לנופף לשלום ולהשתחוות – שוב ושוב – בפני צאן מרעיתו. עד זרא, אני אומר, עד זרא. הפריט החדש במסגרת אירועי השלום הארוך הוא Slowhand At 70, דיסק/DVD במבחר ערוצי קנייה המתעד את הופעתו ה־200 של קלפטון ברויאל אלברט הול. התכבדתי ורכשתי מוצר צנוע יחסית במחיר סביר: שני דיסקים ובלו־ריי אחד.



חוץ מהעידן הקצר של חליפות ארמאני ותספורות מפונפנות ששרד כעשור, קלפטון הוא אחד מהמתלבשים והמסתפרים הקלוקלים בתולדות הרוק. האולם האיקוני בלונדון אינו אחר צהריים לוהט בפסטיבל הגיטרות שלו בשיקגו, שבו מעדיף קלפטון מכנסי ברמודה, חולצה עם שרוולים קצרים וכפכפים מחומר דמוי מגבת. ועדיין הוא הגיע לחגוג את עצמו (שוב) בחולצה סתמית, ג'ינס עם כיסים ענקיים מאחור שילדים לובשים ובלורית מאפירה שהזכירה את הימים שבהם הסתפרתי במספרת גברים ברחוב הרוא"ה ברמת גן אצל שני יוצאי שואה שהתיזו עלי בסוף מי ורדים ובהמתנה קראתי חוברות טרזן.




נחמד לראות את נתן איסט על בס, את סטיב גאד על התופים ואת אנדי פיירוות'ר־לאו בשיר האחרון בלבד. מההגשה המהירה מדי של Key to the Highway (שעוררה געגוע צורב לדואט עם דוויין אולמן מ"ליילה"), דרך "ליילה" אנפלאגד השנוא עלי, הגשה סתמית של Can’t Find My Way Home (שירה: איסט) ועד "קוקאין" הכמו־אנרכיסטי בהדרן, ניגן קלפטון ושר כמי שאכן כבר פרש ושלח לאלברט הול את גופו ללא נשמתו.



היו לקלפטון שנים נפלאות שבהן בער באהבות רבות: אהבתו לפטי בויד־הריסון, שחילצה ממנו שירים גדולים עד שלקח אותה מחברו ג'ורג'; אלבומים כ"ליילה" הכפול (1970), שבהם קדח באהבה וראשו היה סחרחר עליו מהרואין. הופעות עם סטיב וינווד וקונצרט המחווה לג'ורג' הריסון ושירים שהם נכסי רוק ברזל וקרקע הגידול של חיינו. אבל כאשר החליט להגיף את דלת המוסך, היה עליו לנהוג כמוסכניקים בסוף היום: במשיכה אחת ובטריקה עזה, ולא באטיות ובצליל המעצבן של צוויחת מתכת. יאללה אריק, הולכים.



עשן



למרות הפתיחה הדדית של שגרירויות בוושינגטון ובהוואנה והשמעת כל הקולות הנכונים, הכל חורק עדיין ביחסים המחודשים אמריקה־קובה. במידה רבה, במישור הפרקטי, הכל קשה משהיה טרם ההפשרה הגדולה. עד שהקונגרס ובו רוב רפובליקני לא יצביע בעד כינון יחסים הלכה למעשה – הצנרת סתומה. מה שמשאיר מעשן מזדמן של סיגרים קובניים היכן שהיה טרם ההכרזה. ודבר נוסף: עדיף בינתיים לקנות סיגרים אצל המפיצים המורשים באירופה מאשר בחנויות הממשלתיות בקובה. את הסיגרים שרכשתי השנה בהוואנה לא ניתן היה לשקם; לא בתיבת לחות ולא תחת גשמי מונסון. תבן.




סיגרים. צילום: רון מיברג



הסוחרים החביבים שאיתם אני עומד בקשר נמצאים בז'נווה. שם האתר שלהם www.topcubans.com, ויש להם מבחר מסחרר של סיגרים וכל עילה קטנה משמשת עבורם סיבה לחגיגת הנחות, כ־20% בערך. כדי לסבר את החך: 25 מונטכריסטו 4, למשל, פחות מ־150 דולר כולל משלוח, מחיר נאה לכל הדעות.



לפני הסרת האמברגו נהגתי לעיין בתפריט, בחרתי את הסיגר שאני אוהב, ושילמתי בכרטיס אשראי אמריקאי (הפתעה מרה ואזהרת מסע: בקובה לא מקבלים כרטיסי אשראי אמריקאיים), ואחרי ימים אחדים הגיעה החבילה. הסיגרים הגיעו בקופסה המקורית, חתומים, מבוילים, עם חבקים והכל. ובעיקר טריים. כעת אי אפשר לשלם בכרטיס אשראי אמריקאי בדולרים; רק באמצעות פייפל או בהעברה בנקאית ביורו. לקליינטים ותיקים כמוני, אחרי מיילים נואשים ותחינות, מעלים רובריקה לתשלום בכרטיס אשראי ואחר שבים ומעלימים אותה. עד שהקונגרס יבחר בין החיבה לסיגרים והטינה ההיסטורית לקובה – זה המצב.



מטבח



לפני 20 שנה עלתה מסחטת ההדרים הטובה בתבל, תוצרת זקסנברג גבעתיים, 700 שקלים. אין לי מושג מה מחירה היום. אני יודע שהיה שווה לגרור אותה מרמת השרון למיין. היא מרשימה אמריקאים שאינם רגילים למסחטה עמידה וחזקה כל כך ושרק לאחרונה החלו לייצר חיקויים ראויים משלהם. בעיצומה של עונת הרימונים הקצרה אני משתמש בה לסחוט רימונים חצויים. זה גם בריא בענייני חמצון, אומרים לי.




מסחטת מיץ. איור: נעמי ליס-מיברג



גסטרו



פסטה בחמאה חומה: מלח לפי הטעם; חבילת פסטה (½ קילו) פפרדלה או פטוצ'יני; 1 כוס (חבילה) חמאה; ¾ כוס צנובר; 4 ביצים; פלפל שחור טרי, לפי הטעם; גבינת פרמזן מגוררת. מביאים מים מומלחים לרתיחה בסיר גדול ומוסיפים את הפסטה. מבשלים, מערבבים לעתים, עד שהפסטה אל דנטה. מסננים את הפסטה, ושומרים ½ כוס ממי הבישול. ממיסים את החמאה במחבת מעל להבה בינונית. מוסיפים את הצנובר ומטגנים עד שהצנובר משחים, כ־10 דקות – נזהרים משום שלצנובר יש נטייה להישרף. בעזרת כף מחוררת מעבירים את הצנובר לקערה קטנה. מטגנים את הביצים לביצי עין, שתיים בכל פעם, במחבת של הצנובר. מוסיפים מהחמאה החמה על הביצים עד שהלבן מתייצב והצהוב עדיין נוזלי, כ־3 דקות. שמים את הפסטה וחצי מהצנובר במחבת עם החמאה ומערבבים עד שהפסטה מתחממת. מוסיפים קצת מהמים ששמרתם ומערבבים עד שמתקבל רוטב. מתבלים במלח ופלפל. להגשה: מחלקים את הפסטה לארבע צלחות. מניחים ביצה בכל צלחת. מפזרים את שארית הצנובר והפרמזן.