ב-2005 הפציע לרדיו השיר “רבות הדרכים”, דואט של דניאל סלומון עם בת זוגו דאז – דנה עדיני. מאז המשיכה עדיני בקריירה נפרדת משלה, שכללה בין היתר כמה תפקידים בסדרות טלוויזיה וחברות בהרכב “הבנות נחמה” עם קרולינה ויעל דקלבאום, ועבור סלומון היווה השיר קפיצת מדרגה גדולה בדרך לעוד ארבעה אלבומים. לא רק שהוא נכנס בעזרתו אל לב המיינסטרים הישראלי, אלא קיבל עליו כעבור כשנה תקליט זהב ראשון על האלבום הנושא את אותו השם.
 
עשור אחר כך, השניים כבר מזמן פנו לאפיקים רומנטיים אחרים, אבל שיתוף הפעולה המוזיקלי ביניהם נותר ואף התחזק בשנתיים האחרונות עם מופע משותף, שירים חדשים, כולל הלהיט “אהובי”, ואלבום בהופעה חיה – שנמצא כעת בשלב מימון המונים באתר הדסטארט, שאותו ישיקו בשתי הופעות חגיגיות - מחר במועדון "בארבי" בתל אביב וב־11 בדצמבר. “האימפקט של השיר מפתיע אותי עד היום”, אומרת עדיני על “רבות הדרכים”. “זה לא מסוג השירים שחושבים שיהפכו לנצחיים ברגע שהם מוקלטים, אלא כאלה שרק לאורך השנים מגלים את השפעתם”.
 
חיבור טבעי, משפחתי

נראה שבין השניים יש כימיה טובה ברמה החברית, אבל גם הערכה גדולה ברמה המקצועית. “לדנה יש הבנה מוזיקלית אינסטינקטיבית שמתבטאת בצורה שבה היא מושיבה את המילים בתוך המוזיקה כשהיא שרה”, אומר סלומון. “והמקום הכן והאמיתי שממנו היא מגיעה – אלו יכולות נדירות מאוד בעיני”.
 
“דניאל הוא אדם שיודע להקשיב לאדם שנמצא מולו ולתת קרדיט למה שיש לאחר לומר”, משיבה עדיני. “חוץ מזה, צורת הגשת השירים שלו מאוד מיוחדת. לכן גם מעולם לא היה בינינו נתק, והמשכנו לשתף פעולה, כך או אחרת”.
 
מה הזוג שהייתם פעם היה חושב עליכם היום?
סלומון: “אפשר לומר שנפגשנו די בתחילת הדרך המוזיקלית של כל אחד מאיתנו, ודי התפתחנו לתוכה יחד – ככה שלי אישית קשה לומר בדיוק. מה שכן, דבר אחד היה ברור לי אז: שדנה תהיה כוכבת גדולה”.
 
עדיני: “החשיבה על איפה אני אהיה בעתיד השתנתה ומשתנה כל הזמן, ובאופן מוזר בכל פעם שחשבתי על זה, הכל קרה הפוך. לדעתי היינו גאים מאוד בעצמנו של היום”.

סלומון: “ראיתי גם על עצמי וגם על דנה את ההתבגרות שלנו. אז היינו שני ילדים, וכל מה שאנחנו עושים כיום מגיע ממקום בוגר יותר. נכון שלהתבגר זה לא הכי כיף, אבל יש משהו רגוע ונינוח בלהיות במקום הזה. הפרופורציה שיש לי כיום לגבי החיים משפיעה לטובה על הצורה שבה אני מתקשר עם הקהל וגורמת לי להרגיש ביטחון כשאני על הבמה. לדעתי, גם אני וגם דנה התמקצענו בגלל הניסיון שצברנו לאורך השנים. אגב, ההתבוננות בשירים מאז מגיעה גם היא מאותה נקודת מבט חדשה, אף על פי שאני מאמין שנשמרה בי תמימות מסוימת”. 

עדיני: “אני מקווה מאוד ששיתוף הפעולה הזה לא ייפסק, מאחר שאני לא רואה שלב שבו דניאל לא יהיה בחיים שלי. החיבור בינינו הוא מאוד טבעי, אפילו משפחתי”.

סלומון: “אני כבר בתהליך כתיבה מתקדם לאלבום חדש משלי, ואין ספק שהעבודה עם דנה פתחה עבורי פתח להרגיש נוח בלשתף פעולה עם מוזיקאים ויוצרים אחרים”.
 
דנה, ומה לגבי אלבום משלך?
“אני כותבת קצת, אחרי הפוגה קלה. גיליתי שאני לא שונה ממישהו אחר, ובכל פעם אני מרגישה שהשיר הבא הוא האחרון שאכתוב. אולי זה כי אני לוקחת את הזמן שלי ונותנת להשראה לבוא מתי שמתאים לה. תמיד חשבתי שזה אולי עונש, אבל גיליתי שזו מתנה נפלאה. סביר להניח שעוד מעט אני ארצה להשמיע את החומרים האלה, אבל כל דבר בזמנו”.
 
האם במהלך העבודה, חשבתם, ולו לרגע או בצחוק, לחזור להיות ביחד?
סלומון: “כבר לפני המון שנים הבנו שהמתכונת שלנו היא לא להיות זוג מחוץ לבמה, אחרת היינו נשארים יחד עד היום”.
 
עדיני: “לשנינו יש בני זוג לא מעט זמן, ככה שהשארנו את העניין הזה מאחור. אני יכולה לומר שבן הזוג הנוכחי שלי (המוזיקאי אסף רייז, שממנו עדיני בהריון טרי – ח”ל) מאוד מפרגן למופע הזה והוא גם חבר של דניאל. אולי מישהו אחר היה מתייחס לזה אחרת, אבל לשמחתי אני נמצאת עם אדם מדהים שזה כמעט מובן מאליו שיפרגן לי”. 
 
“הנה זה מתגשם"

במהלך השנים כאמור נותרו עדיני וסלומון קרובים. סלומון כתב לעדיני את שיר הנושא לסרט “הסודות”, ואף אירח אותה במספר הופעות קטנות שערך. ב־2014, בעקבות פסטיבל הפסנתר בתל אביב, הוא התבקש להעלות מופע שירי אהבה קלאסיים על טהרת הדואטים, ומיד חשב על עדיני כפרטנרית. בעקבות האהדה הרבה שקיבלו מהקהל, הם ממשיכים להופיע יחד.

כעת הם כאמור בדרך לאלבום משותף שהוקלט במהלך אותו סיבוב הופעות, עם עשיריית כלי מיתר ועל פי עיבודים מיוחדים. המופע “לשיר איתך” כולל שירים מהקריירה הענפה של סלומון (כמו “עדיף” – שיצא לאחרונה כסינגל מוצלח, “אהבה”, “בא מכאב” ושיר הנושא מתוך הסרט “מישהו לרוץ איתו”), וכן שתי גרסאות כיסוי: “לשיר איתך” שבוצע במקור על ידי בועז שרעבי ושושנה דמארי, ו”שוב” של שמוליק קראוס וג’וזי כץ. את שני השירים הביאה עדיני לשולחן העבודה: “היה לי לגעת במקומות חדשים שמעולם לא חשבתי לגעת בהם, מהפחד שמדובר בטאבו”, מסבירה עדיני. “זה ממש לקחת נכסי צאן ברזל ישראליים, עם כל המשתמע מכך. דניאל נתן לי להרגיש שלמה עם זה, שאין כאן ניסיון כזה או אחר להיכנס לנעליים של המבצעים המקוריים אלא להביא פרשנות משלנו לשירים האלה, ששנינו מאוד אוהבים”.
 
מדוע נבחר “עדיף” לצאת ראשון כסינגל מתוך האלבום החדש?
סלומון: “זה השיר הראשון שהוצאתי אי פעם לרדיו, ומיד הוא זכה לחשיפה רבה והצליח. חשבתי שיהיה נכון לחזור אליו ראשון ולסגור איתו סוג של מעגל. לגבי הביצוע, מדובר בשיר שמבוצע חי מול קהל, כך שבמעמד הזה קיימת אנרגיה שאי אפשר להעתיק לאולפן, בוודאי לא לאולפן של מישהו שמקליט שיר בכורה – כמו שעשיתי אז. מעבר לזה מתווסף פה הנדבך של דנה, שהופכת את השיר פתאום לדיאלוג ומשנה את המשמעות של המילים”.
 
עדיני: “בעיני זה שיר מופתי, ואני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לשיר אותו. דניאל תמיד לוקח את המוזיקה שלו ברצינות, ולכן לדעתי הכתיבה שלו מדהימה ומרגשת אותי בכל פעם מחדש, יש בה משהו שבכל פעם מצליח להזיז לי את הקרביים”.
 
לא מפתיע אתכם שהחיבור ביניכם עדיין עובד בצורה כל כך טובה?
סלומון: “ביני לבין דנה זו לא הייתה הפתעה, וגם לא חששנו שהחיבור המוזיקלי בינינו יעלה על שרטון בשלב מסוים. מצד שני, אי אפשר לדעת איך הקהל יגיב. לשמחתי, עוד לפני שעלינו על הבמה בפעם הראשונה עם השירים הללו, כל הכרטיסים נמכרו. כך הבנו שאפשר לעשות עוד שתי הופעות מחוץ לפסטיבל, והמשכנו משם. מי שמעורה בשוק המוזיקה יודע שאין תחושה יותר טובה מזו שהקהל מצביע ברגליים ובא להופעה חדשה שלך. בכלל, היה לי חלום להרים הופעה מהסוג הזה, שילוב של פופ ורוק עם המוזיקה הקלאסית שממנה אני בא, והנה זה מתגשם”.
 
עדיני: “עבורי זה סוג של קסם שאי אפשר להסביר איך הוא עובד. אנחנו מנסים לעשות את הטוב ביותר שלנו, ונהנים מאוד מהתוצאה הסופית. זה לא היה מצליח אם לא היינו חברים טובים או אם לא היינו מוציאים כל אחד את הנישה שלו בתוך כל זה”.
 
סלומון: “החיבוק שקיבלנו מהקהל מאוד הפתיע אותנו והיה נראה לנו נכון לגדול עם זה. ההופעות היו מלאות כמעט בכל מקום בארץ, ולבסוף נשאלנו גם לגבי אלבום ושירים חדשים. שני הדברים האלה קורים עכשיו, במקביל לסיבוב ההופעות הנוכחי, כשלמעשה דרך פרויקט ההדסטארט אנחנו פונים בחזרה לאנשים שאוהבים אותנו ואת השירים שלנו, כדי שיוכלו לתמוך בנו ישירות וגם לקבל על ידי כך ראשונים את האלבום”.