"גיורא גודיק היה הראשון שהביא את ברודוויי לישראל", מציין הפזמונאי, המחזאי והמתרגם אבי קורן לקראת פתיחת חג המחזמר בבת ים ביום שני הקרוב. לדבריו, המפגש הראשון שלו עם המפיק האגדי, ש"השרה הדרת כבוד סביבו", היה כשבא לחזרת להקת הנח"ל כדי לגייס את חברתו דאז, שולה חן, לתפקיד הנשי הראשי ב"קזבלן". '"אז תתחתנו!', הוא כמעט נתן לנו פקודה, כשאמרנו לו שהיא עדיין חיילת", הוא מספר. "'שום תפקיד לא יגרום לנו להתחתן', כך הגבנו".



לאחר שהיא השתחררה במועד והם נישאו, חן נבחרה לככב במחזמר הבא של גודיק, "איי לייק מייק", ואליה התלווה בעלה הטרי על תקן מנהלה האישי למעמד חתימת החוזה. המשך ה"רומן" שלו עם גודיק היה מאכזב. מחזמר שהוא הזמין ממנו, משמואל שי ומיאיר רוזנבלום לא הוצג, כשגודיק כבר היה עמוק בבוץ. כעבור שנים, בעקבות מותו של גודיק, כתב עליו קורן מחזמר להבימה, ו"גם זה נפל".



"אז אמרתי לעצמי שיותר אני לא נוגע בגודיק", מוסיף קורן. זאת, עד שבאחרונה בישר לו אורי פסטר, מנהלו של חג המחזמר, שהוא הזוכה הראשון בפרס מפעל חיים על שם גודיק. "אושר גדול הציף אותי", מספר קורן. " נסגר המעגל ביני לבין גודיק".



"הפרס הגיע לכתובת הנכונה", סבור מי שכתב פזמוני עד כמו "שלווה", "באביב את תשובי חזרה" ו"בוא הביתה". "הייתי ילד של מחזות זמר. האופרטות, מחזות הזמר דאז, שראיתי בתיאטרון 'דו־רה־מי', בקולנוע רמה, לא הרחק מהבית שלי ברמת גן, הילכו עלי קסם ומאז נהייתי פריק של העניין, דבר שגבר בשליחותי בארצות הברית והביא אותי כעבור שנים לכתיבת מחזות זמר שמנחם גולן ביים והפיק, כמו 'צלילי המוזיקה' ו'עליסה'".





המושבניקית מנהלל

אבינעם (אבי) קורן, 70, שאמו דור שמיני בארץ ממשפחה צפתית ואביו עלה מפולין, לא הגיע באקראי לכתיבה. "הייתי עכבר ספרים שבלע בשקיקה מהמבחר העצום שהיה בסוכנות הספרים של אבא ושם התאהבתי במילה הכתובה", מעיד קורן לבית קליינמן. "אולי מימשתי את כוונתו של אחיו הבכור להיות סופר. בגלל לימודיו באוניברסיטה, הוא העביר את סרטיפיקט העלייה לארץ לאבא שלי, שכך ניצל".

קורן, שכישרון הכתיבה שלו התגלה במערכונים שכתב לקן השומר הצעיר שלו, חלם למעשה להיות שחקן והחל את הקריירה ב"טילון־תליל", תיאטרון הילדים של מנחם גולן, "שאצלו עשיתי את התפקיד הראשי הכפול ב'שלמה המלך ושלמי הסנדלר', והוא זכור לי כבמאי נפלא, שלא הפסיק לצרוח".
אבל שחקן לא יצא ממנו בסופו של דבר: "לאחר ששולה ואני נישאנו, היה לנו ברור שלא נוכל להיות באותו מקצוע. כמי שהחשיב עצמו כפחות מוכשר מבינינו, פיניתי לה את המקום".

ב־63', כשלהקת הנח"ל חיפשה בדחיפות מחליף בהצגה המוזיקלית "שמש במדבר", במקום חבר הלהקה שעזב ולימים נודע כמפיק הסרטים יורם בן־עמי, הגיעו עד היאחזות כרם שלום כדי לשים יד על הנחלאי קליינמן, ו"זה שינה את כל מהלך חיי".

הוא העריץ את במאי הלהקה, יוסי בנאי, ש"היה בשבילנו כמו אלוהים ועד היום כשאני שומע מערכון מצחיק שלו, אני בוכה מרוב געגועים". כשאחרי שתי תוכניות בנאי לא יכול היה להמשיך עם הלהקה, גייסו קורן וחברו ללהקה, טוביה צפיר, אז קוזלובסקי, את שייקה אופיר כבמאי.

התוכנית הזאת, "מהנח"ל באהבה", הייתה גורלית מבחינתו. בבחינות ללהקה, הוא, המפקד שלה, שם עין על מושבניקית שהגיעה מנהלל והמיסה את הנוכחים כששרה את "נועה" של נעמי שמר. "מיד הבחנו שיש לה ה'בייגעלע' על הראש ולאלה שהיו לידי אמרתי שזאת תהיה אשתי", הוא מספר על היכרותו עם שולה חן.

מה הסיפור שלכם?
"הגירושים שלנו, כשרשמית אנחנו גרושים עד עצם היום הזה, עלו על שרטון. לאחר 30 שנות נישואים, כנראה, היינו יותר מדי זה בתוך זה בלי שום מרחב נשימה. היינו צריכים להפריד קצת כוחות. אז לקחתי פסק זמן ועברתי לצפת, העיר שבה נולדה אמי. כשראינו שזה עובד ככה, חשבנו שכדאי להתגרש למקרה שאחד מאיתנו ירצה בפרק ב' בחייו. אז התגרשנו ובאותו ערב נסענו יחד להופעה".

היום הם ביחד ולחוד. בעוד שחן עברה להתגורר בכפר סבא, קרוב לילדים מילי ואיתמר ולשבעת נכדיהם, קורן התמקם בדירת סטודיו קטנטונת באזור של בתי מלאכה וחנויות סואן על גבול שכונת פלורנטין, בדרום תל אביב. השניים מופיעים יחד ושומרים על קשר חם. "כגרושים, אנחנו היום הרבה יותר מאושרים מאשר בתקופה שבה היינו נשואים", הוא מספר.


"אמרתי לאלה שהיו לידי שזאת תהיה אשתי". קורן וחן בצעירותם. צילום רפרודוקציה: אריאל בשור

איך אתה מסביר את ההידחקות הצדה של שולה, שהייתה כוכבת ענקית משלהי שנות ה־60?
"השאלה הזאת לא תרפה ממני עד הרגע האחרון שלי. זהו דבר שאני לא מסוגל להבין אותו, ומרוב כאב לפעמים אני מרגיש רגשות אשמה. כמה שאני חושב את עצמי לבחור די נבון, שיודע לנתח מצבים, כאן אין לי שום הסבר. הרי כשהיא עולה על הבמה, רואים שהכישרון נשאר והקהל מקבל אותה בהתלהבות. נהיה לי פצע מהעניין".

אין להם להיטים משותפים רבים. "מההתחלה החלטנו שכל אחד יעשה את דרכו בזכות עצמו", מציין קורן, שבין השאר כתב לזוגתו את "בוא הביתה", גרסה עברית לשיר "סאנדיי מורנינג" של הזמרת והיוצרת האמריקאית מרגו גוריאן.



לאחר הצבא היה קורן עורך ומגיש תוכניות בידור ברדיו, תחילה בקול ישראל ולאחר מכן בגלי צה"ל. בהמשך שימש כשליח קק"ל לענייני חינוך ונוער בניו-יורק. שם פגש אותו יעקב לוינסון והזמין אותו לנהל את מערך הפרסום של בנק הפועלים, "כשלא עזרה לי הטענה שחוץ מהאוברדראפט שלי לא היה לי מושג בבנקאות".

"את מה שקיבלתי מלוינסון ומיצחק רבין, שהייתי איש המטה שלו בבחירות 92', אנצור עד סוף ימי", מבטיח קורן.

תחנתו הבאה הייתה, כאמור, בצפת, שם שהה תריסר שנים, כשבמחציתן ניהל את חג הכליזמרים. "את המוזיקה היהודית ספגתי מהבית", הוא מסביר. "אפילו עשיתי עם דודו פישר תקליט של שירי יידיש מתורגמים לעברית, בהם 'א־יידישע מאמע', 'יענק'לה', 'שנות ילדות' ו'צימוקים ושקדים'".

וצפת? "תענוג. שם היה לי המרחק הרצוי הן משולה והן ממרכז העניינים בבידור, והיה לי ראש שקט ליצירה. שם גם יכולתי להתאושש מרצח רבין שריסק אותי, לאחר שהייתי כתוש מההתאבדות של לוינסון. הגעתי לצפת אסוף שברים במטרה להתנקות ולהתחיל לנשום, משוחרר מהלחצים העירוניים".

הסכר נפרץ

כמותית, המלחין שעומד בראש מצעד פזמוניו הוא רוני וייס, שכתב עם קורן את "לא אוותר", שמיכל טל שרה בפסטיבל הזמר. לשניים אין להיט גדול משותף, אבל במחזות הזמר של גולן היה להם שיתוף פעולה פורה.

גם עם יגאל בשן כתב פזמונים רבים, כולל הלהיט "מה נשתנה". בשן גם היה המבצע של "לקראת שבת", השיר המנצח של הפסטיבל המזרחי 73', שכתב קורן עם נדב מדינה ואבנר צדוק. כשהוא נשאל מה ל"ווסווס" כמוהו במגרש הזה, הוא מתקומם: "אני לא יודע מאיפה צץ התיוג של שיר מזרחי או לא. אף פעם לא היו לי חישובים כאלה. מי שפנה אלי והלחן שלו מצא חן בעיני, כתבתי איתו".

בין המלחינים שעמם יצר קורן, ניתן למנות את קובי אשרת, דוד קריבושי, אבי טולדנו וגם את אפי נצר, שהלחין את "למה למה" ושרו אילן ואילנית. "הייתי רגיל לכתוב עם מלחינים צעירים יותר", הוא מספר. "כשאפי פנה אלי, התפלאתי איך הוא בכלל התייחס אלי כאל פזמונאי וכשווה בין שווים, בלי שום דיסטנס. לא רק אפי. פתאום שמעון כהן, שכבר אז היה מוזיקאי גדול, ביקש ממני טקסט. היה לי שיר מוכן והעברתי אליו. כעבור ימים אחדים הוא הזמין אותי לשמוע את הלחן. נסעתי בשני אוטובוסים אליו, לראשון לציון. כשהפעיל את טייפ הסלילים שלו, לא האמנתי למשמע אוזני. פתאום שמעתי את יהורם גאון, אז בשיא תהילתו כקזבלן, שר את 'רוח שטות' שכתבתי. זה כאילו שהיו אומרים לי שפרנק סינטרה לקח שיר שלי".

קורן כתב עם שמוליק אימברמן, במאי תוכניות הטלוויזיה הראשונות של הלהקות הצבאיות, את "אנחנו לא צריכים" ללהקת חיל הים. חבר הלהקה, שלמה ארצי, היה אמור להגיש את דברי הקישור. "הילד הזה קורע מסך", התעקש עליו קורן. "אתה כוכב!", לא התאפק והחמיא לחייל יפה התואר. "אני בכלל לא כוכב ולא מתכוון להיות כוכב", מחה ארצי הצעיר.



אנחנו עוברים על פני שירים אחרים שכתב קורן כמו "באביב את תשובי חזרה" (ללחן של שרל אזנבור לצוות הווי נח"ל); "שרה שרה שיר שמח", בלחנו של יאיר מילר לפסטיבל שירי הילדים; גם "יא ליל", בלחנו של יאיר רוזנבלום, ששרה ענת רקם בקדם אירוויזיון, והנה אנחנו מגיעים ל"אני חי כמו עשב בר".
כאן נפרץ סכר הרגשות של קורן, שנראה ביוטיוב מזיל דמעות בעת ביצוע מחודש של עירית דותן לשיר: "יעקב הולנדר הלחין את השיר הזה, מאת יעקב שטיינברג, לפסטיבל שירי יידיש, והשיר כה קסם לי עד שהצעתי לתרגם אותו לעברית, לביצוע של עירית, שהייתה הזמרת שאיתה הרבה הולנדר לעבוד".

והדמעות?
"פתאום העלו את עירית (דותן) לבמה בערב זמר, שנערך בראש העין, לאחר שנים שלא ראיתי אותה. מיד נזכרתי בבעלה הראשון, דודו דותן, שאיתו הייתי בחברות מאוד קרובה ואותו אהבתי אהבת נפש. ואם תשאל אותי, 'אני חי כמו עשב בר' הוא השיר שלי שהכי אהוב עלי ואותו הייתי רוצה על קברי. כי אני, לאחר כל הגלגולים שעברתי, אכן מרגיש כמו איזה עשב בר".

קורן ממשיך עד היום לפזמן, אבל מבחר ממאות פזמוניו לא כונס באלבום אוסף, גם לא בספר. "אני לא יוזם דברים כאלה", הוא טוען. "יש לי חוסר נחת מלטפל בעצמי. זה כנראה איזשהו דפק שקיים בי מאז החינוך שקיבלתי בימי נעורי בשומר הצעיר".

מה פתאום חשפת לפני שנה וחצי בדף הפייסבוק שלך כי חלית בסרטן?
"במקום שזה יגלוש לטורי הרכילות, החלטתי לפרסם בעצמי".

קורן לקה בסרטן הלימפומה. "אני לאחר טיפולים", הוא מדווח. "ההמטולוג שלי קבע שאני בהפוגה, שיכולה להימשך שנים ועלולה להיגמר בעוד חודש. אישית, אני מרגיש מצוין, אם כי אולי קצת יותר עייף מתמיד".