קולו אולי מוכר לכם מהרדיו, ומעכשיו הוא יהיה מוכר גם לחובבי המוזיקה. משה בונן, איש גלי צה"ל לשעבר שעקר לניו יורק, הוציא לאחרונה שיר חדש, "שוב", בלדה מרגשת מתוך אלבום בכורה שהתגבש והתעצב במהלך ביקוריו בארץ.
"השירים נכתבו מתוך הבועה הפרטית שלי", הוא מספר. "גם אחרי שעזבתי לניו יורק, המשכתי לשמוע מוזיקה ישראלית. אולי מתוך חיפוש אחרי נחמה, רצון לחזור לשורשים או ניסיון למצוא את הסנטר. הרגשתי שנכון יהיה להקליט כאן אלבום ביתי עם החברים הטובים, יועד ניר, צ'לן מופלא שניגן עם רג'ינה ספקטור, ושמוליק דניאל, שעבד עם עמיר בניון".
אתה לחוץ להוציא את האלבום לאור?
"לא. אני בן 32, אז אין לחץ. הרצון הזה הולך איתי כל כך הרבה שנים, ורק עכשיו אני מרגיש בשל לכך".
שש שנים פקד בונן את מסדרונות גלי צה"ל, שם הגיש בין היתר את תוכניות המוזיקה "מוזיקה היום" ו"המקור". בונן מונע מאהבה ענקית למוזיקה, והוא אירח באולפנו שורה אינסופית של מוזיקאים שישבו מולו וזכו ממנו לטיפול רדיופוני מסור ומתעניין.
לפני שמונה שנים נפרד בונן מחבריו וממשפחתו, ארז את חפציו וחצה אוקיינוסים עד שנחת בניו יורק. התוכנית המקורית הייתה ללמוד באוניברסיטה המקומית. אבל מהר מאוד נטש את ספסל הלימודים והחל בעשייה מוזיקלית, שעיקרה הלחנה לפרסומות, פרומואים ותכני טלוויזיה. בהמשך הצטרף לחברת מיתוג, "וכיום אני משלב בין עולם העסקים למוזיקה. יש המון יצירתיות בשני העולמות, אבל הלב הוא במוזיקה".
השהייה במנהטן לא שינתה את הסגנון המוזיקלי שלך?
"זה לא שהפכתי ניו יורקר בסגנון, אבל אני מניח שהושפעתי מהמוזיקה שאני אוהב לשמוע בדרכים ובכבישים הלא נגמרים של אמריקה. למרבה הפלא, אני מרגיש שלם גם בארצות הברית וגם בתל אביב. האלבום הזה בפירוש מחזיר אותי הביתה, לא רק ברמת העבודה הפיזית עליו. חיפשתי חום בחורפים הקפואים של ניו יורק, מקום שיזכיר לי את עצמי ואת המוזיקה שעליה גדלתי. אני כותב ושר בעברית, כי זה מה שנכון ונוח בשבילי, והשירים הם ישראליים לכל דבר ועניין. הרבה פעמים כששומעים אותם חושבים שהם נשמעים כמו ארץ ישראל של פעם. זאת לא הייתה החלטה, קונספט מודע או מכוון. אני פשוט מניח שהלב שלי נמצא שם".
העבודה בגלי צה"ל עיצבה את הסגנון המוזיקלי שלך?
"כל מקום שאנחנו עוברים בו מותיר בנו את חותמו. גלי צה"ל הייתה חוויה נפלאה. במשך שש שנים התעסקתי לרוב במוזיקה עברית. זה היה הפורטה של העשייה שלי שם. אבל עוד לפני שהגעתי לתחנה הצבאית, במשך כל שנות נעורי, שרתי וניגנתי. העבודה שם מילאה אותי. יצא לי להכיר ולראיין אמנים מופלאים, ועם הזמן נוצרו בינינו קשרים אישיים".
למה עזבת?
"עזבתי כשהרגשתי שזה הזמן להמשיך הלאה, ובניו יורק נפתח מחדש ברז היצירה. הקריירה שניהלתי בארץ לא אמרה שם שום דבר לאף אחד. עברתי לדירה קטנה והשירים באו על פסנתר חשמלי. השירים הם סיכום המסע בשמונה השנים בניו יורק. הם עוסקים בשאלות של זרות בעיר גדולה שמלאה בזרים".
כיום בונן מופיע בניו יורק לקהל ישראלי ויהודי, מלווה זמרים שמגיעים להופעות בתפוח הגדול. בינתיים לא מתוכננות לו הופעות בארץ הקודש, אבל הוא בהחלט מכוון לכך. "אולי הופעת השקה לאלבום", הוא מהרהר. "זו תהיה סגירת מעגל חשובה עבורי".