"אוריינטינו פרוג'קט", מופע חדש שיושק חגיגית ב"רדינג 3" בתל אביב, מעלה תמיהה מיהי הזמרת בעלת השם המסתורי משהו, ליילה ססיליה, שתופיע בו עם איציק שמלי. "זאת אני", מצהירה בחדווה מי שזה מכבר מוכרת כליילה מלקוס. "ססיליה היה תמיד השם השני שלי, והחלטתי להופיע איתו בלי שם המשפחה שלי".



מדוע?

"מתחילת הקריירה שלי בישראל לא למדו להגיד נכון את השם מלקוס. עכשיו אני בתקופה מאוד טובה בחיים שלי, תוך חיבור חזק עם הפנימיות שלי, אז חשבתי להביא משהו 'פרשי', רענן כזה".
 
אחרי שפענחה את חידת הססיליה, היא מתפנה לפצח את שם המופע: "אוריינטינו פרוג'קט". "זה שילוב של אוריינטלי ולטינו", היא מסבירה. "הפרויקט מחבר בין השורשים שלי ושל איציק שמלי ובין החלומות שלנו. ולמרות שמזהים את איציק כזמר של מוזיקה בעלת צבע מזרחי, המפיקה ג'ודי הרמה הבחינה כבר לפני שלוש שנים בפוטנציאל של החיבור בינינו, ומאז עשתה הכל כדי שזה יקרה.

איציק קפץ על המציאה, כי לדבריו חלם לשיר גם בספרדית. כיום, כששומעים אותו שר בשפה הזאת, זה נשמע אותנטי. הייתי המומה כששמעתי אותו בפעם הראשונה מביא את השורשים המרוקאיים שלו לתוך החלום הלטיני שלו; בעוד אני מביאה את השורשים הלטיניים שלי לתוך החלום האוריינטלי שהיה לי, מאז שעליתי בשנת 90' מארגנטינה. איתנו יש גם נגנים, בראשם רועי זוארץ, שהתחבר לעניין כמו טבעת לאצבע".
 
לדבריה, היא ואחותה הבכורה פרלה נשמו הרבה תרבות מאז ילדותן בבואנוס איירס. "זה שאנחנו זמרות, זה מהבית", היא מציינת. "אבא שלנו אהב לשיר ולרקוד טנגו ואמא שלנו שרה וניגנה בגיטרה מתמיד. פרלה ואני הגשמנו את החלום שלה להיות זמרת. בעידוד שלה הייתי שרה בלי פחד מגן הילדים וגדלתי להיות בפרונט".
 
ססיליה (43) עלתה בגיל 16 ומשהו, היישר לשביעית בבית הספר החקלאי כפר סילבר. "באתי הנה מוכנה אחרי קבלות השבת בבית, הלימודים בבית ספר יהודי והפעילות בתנועת נוער", היא מספרת. "התקופה בכפר סילבר, ליד אשקלון, הייתה החוויה של החיים שלי. עד אז הייתי עירונית ופתאום המון ירוק בעיניים וחבר'ה שאיתם שרתי המון, כשהעבודה ברפת קשרה אותי עוד יותר לישראל".
 
אל תגידי לי שהכל היה דבש.
"אתה צודק. ההחמצה הגדולה שלי, תוך כדי הקליטה המוצלחת שממנה נהניתי כאן, הייתה שלא התגייסתי לצבא, אחרי שבגיל גיוס הייתי מוגדרת כתושבת ארעית, ולא קראו לי לשרת. כשקיבלתי את מעמד הקבע שלי כאן, כבר נשארתי מאחור. בלי הצבא לא זכיתי לחוות את החוויה הישראלית עד הסוף".
 
גם בלי המקפצה הזאת התוודענו לליילה  ב"בסמה מוצ'ו" (2000), סרטו של יוסף פיצ'חדזה, ובסדרת הטלוויזיה "המוסד". לקהל היא זכורה גם כזמרת הבית (יחד עם מיקה קרני) של סדרת תוכניות זמר שהנחה יוני רועה בערוץ הראשון. "הופעתי מאז בפני כל מיני קהלים בארץ ובעולם", היא מספרת, "אבל בעיקר התחברתי לשפה העברית ולקהל הישראלי".
 
כבר עברו שנים מאז שהוציאה אלבום ובו שירים בעברית, לצד שירים בשפת האם שלה, כולל אלה שעמם כיכבה בסרט "בסמה מוצ'ו". רוני עיברין ואלון נדל הפיקו אותו מוזיקלית, כשבין כותביו היו לאה שבת, דיוויד ברוזה, פבלו רוזנברג ושלמה יידוב. עברו מאז 15 שנה, ותחושה של חוסר מיצוי הפוטנציאל המוכח שלה, כולל היעלמותה מהמרקע, עולה לגובה פני הים. "כבר אין כל כך תוכניות מוזיקליות ותוכניות אירוח בטלוויזיה", טוענת ססיליה להגנתה. "הכל הפך להיות ריאליטי אחד גדול".
 
ואת?
"אני ממשיכה לשיר. זה הייעוד שלי כזמרת. אני לאט־לאט אוספת חומרים לאלבום חדש, וכרגע עיקר הפוקוס שלי הוא ל'אוריינטינו פרוג'קט', התינוק שנולד לאיציק שמלי ולי". 
 
"אוריינטינו פרוג'קט" – מופע השקה, 20.12, ראשון, 21:00, "רדינג 3", נמל תל אביב