בנובמבר האחרון, עת מלאו לה 47, חגגה טל גורדון מעל במת קפה ביאליק בתל אביב את היציאה שלה לחירות מוזיקלית. כן, כן. מתברר שאף על פי שפרצה לתודעה כבר ב־1991 עם האלבום "מסכות", בהפקה מוזיקלית של ברי סחרוף, והוציאה מאז שלושה אלבומים, גורדון תמיד פחדה לעמוד לבד בפרונט - מה שגרם לה להפסיק להופיע לתקופה ארוכה.
 

אבל היא לא נעלמה מהרדאר ואפשר היה לראות את זיו פניה בתוכניות תרבות שונות בטלוויזיה ("תוצרת הארץ" בערוץ 1, "תרבות, רחוב" בחינוכית ו"הכל תרבות" בערוץ 2), כמראיינת באתר "הבמה", מופיעה עם אחרים, אפילו כמנחת סדנאות כתיבה בבית הספר "מיוזיק".
 

תסריט שני לחיים


מה שהתחיל בצעד קטן הופך בימים אלה לסיבוב הופעות רענן בהפקתו המוזיקלית של אבי בללי, בליווי הגיטריסט שחף סגינר. "התחלתי את חיי בתור הבטחה מוזיקלית גדולה מאוד (אתר מומה הכתיר אותה 'הפאם פטאל של הרוק הישראלי' - ח"ל) מה שיצר אצלי פער בין החוויה החיצונית לחוויה פנימית של ילדה שעדיין לא יודעת מה היא שווה באמת", היא מספרת. "עד היום זה הקשה עלי לתפקד בכל מה שקשור לבמה, אף על פי שמי שראה אותי על במה לא יכול היה לנחש שזה מה שעובר עלי. בסופו של דבר התרחקתי מהמקום הזה, ועובדה שלא הופעתי כסולנית מאז צאת האלבום האחרון שלי ב־2006, 'לפני שהשמש עולה', והולדת בתי, כיום בת 9. תעשה חשבון בכמה זמן מדובר. מעבר לזה שאני כנראה שייכת לאותם לייט בלומרס, דווקא דרך הסדנאות שאני מעבירה הבאתי לשולחן את כל הדברים שבגללם חשבתי פעם שאני מבודדת בתוך הפחדים שלי. פתאום גיליתי שלא רק אני מרגישה לא בטוחה בעצמי - כמעט כל בני האדם מרגישים ככה. ככל שלימדתי אחרים להשתחרר ולהרגיש טוב עם עצמם ועם היכולות שלהם – כך הצלחתי להפיג בתוכי את החסמים האלה. לשמחתי, הצלחתי להיפטר מהסירוס המטורף הזה, כשאני עדיין יכולה לעשות את מה שאני אוהבת: ליצור ולהופיע".
 

תארי לי את הרגע שבו נשבר הקרח.

"אבי בללי ואני חברים שנים רבות, עוד לפני שהוא הפיק את האלבום השני שלי. באחד המופעים של מופע המחווה לשמוליק קראוס, 'רואים רחוק, רואים שקוף', שבו הוא משתתף יחד איתי - רציתי שנבצע ביחד את 'שישיחם'. למרות ואולי בגלל שלא ממש ידענו את האקורדים ואת המילים, כי זה משהו שהחלטנו בצורה מאולתרת לעשות, כשהתחלתי לשיר את השיר הזה יחד עם כולם - חוויתי תחושה של שחרור שאני לא מכירה. היה שם איזה אומץ להתרסק עם מה שקורה כאן ועכשיו, בלי לעשות חשבון. אחרי ההופעה סיפרתי לו על מה קרה, והוא זה שדחף אותי לחזור להופיע עם החומרים שלי".
 

איך נכנס לכל זה שחף סגינר?

"שחף היה תלמיד שלי ב'מיוזיק', וכבר מהשנייה הראשונה שהסתכלתי לו בפנים ידעתי שהוא ינגן איתי יום אחד. אני רואה לגיטריסטים שלי בעיניים. יום אחרי אותה שיחה עם בללי, ואחרי כמעט שנתיים שלא דיברתי איתו, קיבלתי משום מקום הודעת וואטסאפ משחף, שהציע פורמט של הופעה שהיא בדיוק בסגנון שבללי הציע לי. אז כמו שאמר בללי אחרי שהראיתי לו את ההודעה, 'היקום מדבר, וכשדברים צריכים לקרות, הם קורים'."

טל גורדון ושחף סגינר. צילום: הילה עמנואלטל גורדון ושחף סגינר. צילום: הילה עמנואל

 

היום תחזור גורדון יחד עם סגינר לקפה ביאליק ותארח את בללי. לאחר מכן תצא לסיבוב ברחבי הארץ. במקביל, עובדת גורדון עם המוזיקאי עמר טייאר על אלבום המעניק פרשנויות מפתיעות לשירים ישראלים, כמו גם אוספת חומרים לקראת אלבומה הבא. בהופעות היא מבצעת מספר שירים חדשים, לצד מיטב משיריה המוכרים ("כמו שיורד גשם", "סיפור שלא נגמר", "מים עומדים", "עורבים" ועוד), שירים שכתבה לאחרים ("הכעס" ללהקת רוקפור) וכמה גרסאות כיסוי.
 

"לכל אדם יש כוריאוגרפיה משלו כמו בריקוד. דפוסים כאלה שמלווים אותו מהרגע שהוא עומד על דעתו, וככל הנראה עד סוף ימיו. אז כמו שלבגרויות הייתי לומדת ברגע האחרון, ככה כל כמה שנים אחרי שאני מדוממת מנועים, לפתע אני מתעוררת מסיבה מסוימת ויורה לכל הכיוונים", מסבירה גורדון. "בסיבוב הזה בחרתי להופיע במקומות כמה שיותר מרוחקים מתל אביב, מאחר שכמו שכשפחדתי לעלות על הבמה, והלכתי עם זה עד הסוף, עכשיו, כשהפסקתי לפחד, אני רוצה להגיע עם המוזיקה שלי לכל מקום אפשרי. ההופעה הראשונה הייתה מתנת יום הולדת שהענקתי לעצמי כחלק מאותה החלטה להשתנות וכחלק מהבשלות שאני מרגישה".
 

בשיר "עורבים" את שרה: "לא לוותר על החלומות". יכול להיות שהטקסטים שלך מספרים עלייך דברים שלא ידעת?

"לגמרי. למשל 20 שנה אחרי שכתבתי את 'הכעס', הפסיכולוגית שלי זרקה לי באיזה יום את המשפט: 'שמת לב שהכעס מנהל לך את החיים'? אז באמת שלא שמתי לב, כי אני בעיקר כותבת את השירים שלי, אבל לא ממש קוראת אותם. כנראה שהשירים שלי מספרים עלי דברים שאני בוחרת להסתיר, אפילו מעצמי. 'לא לוותר על החלומות', הוא ללא ספק משהו שחשבתי לעצמי בלי לדעת שאני בדיאלוג פנימי עם החלקים האפורים אצלי במוח".
 

מה עוד יש בהופעות מלבד שירים?

"פעם פחדתי לדבר בהופעות. היום אני כבר לא יכולה להפסיק. בכל כך הרבה שנים במוזיקה הישראלית, צברתי לא מעט רגעים שאני מספרת עליהם בלייב. לא תמיד מתוך תכנון. למשל, אני יכולה לומר שמאחורי הטקסט של 'רציתי שזה לא ייגמר' עומד סיפור שלא מומלץ לאנשים בעלי קיבה רגישה לשמוע". 
 

איך את מקבלת את האני החדש שלך?

"בן אדם יכול לחיות בשלום עם זה שלא הצליח במשהו, אבל הוא לא יכול לחיות בשלום עם זה שלא ניסה. קיבלתי הזדמנות לכתוב תסריט שני לחיים שלי, ואני מודה על הזכות הזאת למי שזה לא יהיה".
 

טל גורדון בהופעה, ליווי: שחף סגינר, 18.2, חמישי, 21:30, קפה ביאליק, תל אביב, אורח: אבי בללי; 20.2, מוצ"ש, 22:00, סינקופה, חיפה; 25.2, חמישי, 22:00, חמדת ימים