בני ציפר, עורך מוסף הספרות של עיתון "הארץ", עורר בסוף השבוע סערה, כאשר טען במאמר שאמנים צריכים להישפט בקנה מידה מוסרי אחר מאנשים רגילים, וכי על מזבח האמנות ניתן להקריב קורבנות, דוגמת צעירות שיקיימו יחסים עם כוכבים. ציפר כלל במאמרו את המשורר הגרמני גתה והזמר אייל גולן. "נהייתי הסלב השנוא ביותר על פמיניסטיות", אמר ציפר בראיון לדנה ספקטור ורן שריג ברדיו ללא הפסקה: "ברור שאני נהנה מזה. כי זה בדיוק התפקיד של עיתונות. אין לי דעות, אני בא לשעשע".
"ככל שהאש גדולה יותר והפרובוקציה גדולה יותר, ככה אתה יותר מבסוט", אמר שריג, וציפר הסכים: "ברור. אני חייב שיהיה איזה מינון. שיהיו כמה שבועות שיהיו חצי מעניין אבל לא נורא נורא, ומפעם לפעם ככה 'פוף' כזה". ציפר הסכים לדבריה של ספקטור, שלא היה רוצה שבתו תובל בגיל 16 לביתו של אמן כדי לקיים עימו יחסים, ואמר: "באותה מידה לא הייתי רוצה שאם היה לי בן, שהיה כמו אייל גולן, שיעשו לו את מה שעשו, אם הוא לא עשה את זה. אני ממש לא מתחרט על הטקסט הזה. הוא היה ציטוט כמעט מדויק מדבריה של הפילוסופית הידועה חנה ארנדט, שאמנים זכאים לפריבילגיות מוסריות. זה לא שמדובר במתכון, אבל ברגע שזה קורה... קודם כל צריך להבין שהדברים האלה קורים. עולם האמנות הוא עולם כזה. ככה זה. יש אנשים מופרעים שם, יש אנשים מאוד יצריים, האמנות כולה כבולה בתוך הג'יפה הזאת".
"את מה שאני אומר, אומר גם הקהל הרחב, שסלח מזמן כבר לאייל גולן, כמו שהוא סלח לוודי אלן", הדגיש ציפר. "הרי לא יעלה על הדעת להחרים את וודי אלן בגלל הדברים שעשה לבת של מיה פארו. עולם האמנות מלא באנשים כאלה. זה מצב קיים, וכי אלתרמן לא אמלל את כל סביבתו? בתו לא התאבדה? הוא בגד באשתו לנגד עיניה והשפיל את כל מי שבסביבתו. אני לא אומר שזה נהדר שזה ככה, אני אומר שזה קיים, הדברים המגעילים האלה שעושים אמנים זה מצב שהוא נתון, מציאות, וכמה שנתכחש זה לא יעזור. אמנות דורשת קורבן, ואין מה לעשות. אנחנו, הציבור, עושה את הסלקציה למי אנחנו סולחים ולמי לא. על אייל גולן היה נוח לרדת".
"קיבלתי גיבוי מלא לטקסט הזה", סיפר ציפר. "העורך שלי אלוף בן ענה לקוראים במכתב פרטי, לכל מי שפנה, והוא העלה נימוקים שאפילו אני לא חשבתי עליהם. צריך לחדד לקהל, שמרגיש עצמו נורא ליברלי, את הליברליות. בשביל זה אני ואמיר חצרוני קיימים. אני מחבב אותו, הוא בחור נהדר. יש פגם באורח המחשבה של האנשים הליברלים. רוב הישראלים, הנחשבים לכאילו נאורים, אלה אנשים, שגם אם תעיר אותם באמצע הלילה, תמיד יידעו מה צריך לחשוב, מה הדבר הנכון לחשוב באותו רגע, וזה הדבר הבלתי נסבל, שהכל נורא נורא אוטומטי, כולם יודעים מה בסדר ומה לא בסדר". לבסוף הוסיף: "אם יבקשו ממני התנצלות אז אני אתנצל".
על המהפך שעבר בחשיבה סיפר ציפר: "זה קרה כשהייתי בארוחת ערב אצל הקונסול הגרמני לענייני הפלסטינים במזרח ירושלים. לידי ישבו כל מיני מייסדים של 'שוברים שתיקה'. שמעתי את ההתרפסות שלהם בפני הגרמנים כדי לקבל את התקציבים שלהם. מעולם לא נתקלתי בזה בכזו צורה. ואז אמרתי די, אני לא מוכן להיות יותר בדבר הזה. לאט לאט התחיל הסיפור עם שרה נתניהו, שהלכתי לבדוק את סיפור הבקבוקים, לראיין אותה על זה, ואחר כך ארוחת ערב, שהזמנתי את הזוג המלכותי אלינו הביתה".
"זיהיתי משהו חולה בחברה הישראלית. העניין הזה שנתפסים באיזשהו אדם, וזהו, הוא גמר את הקריירה שלו, ואין לו שום אפשרות לברוח מהמלכודת. אני לא היחצ"ן שלה, אבל היא לא הפסידה במשפט. מי שהפסיד זה המדינה, וגם לא הפסיד. הוא דרש מיליון ומשהו וקיבל עשרה אחוז מזה, זה לא נקרא ניצחון בדרך כלל במשפטים כאלה".
עזר בהכנת הכתבה: אסף נבו