אסף אמדורסקי נחשב כבר שנים לאחד היוצרים האיכותיים במוזיקה הישראלית. אתמול הוא הוציא את השיר החדש "שדות צהובים" ויחד איתו את אלבומו החדש "פה". בראיון לאיריס קול ב"רדיו ללא הפסקה" סיפר: "האלבום מאוד רחב בצלילים שלו, יש בו גם צדדים יותר אלקטרוניים. הוא נקרא 'פה' כי הכל זה פה בראש. השיר 'שדות צהובים' הוא השני שיצא לרדיו ונותן אליו עוד הצצה. השיר מספר על מפגש דמיוני שהיה לי בדמיון עם בת-ים, חצי אישה חצי דג, שאומרת לי דברים מאוד חשובים, על זה שצריך לדעת לשחרר, שלא כל מה שאתה תופס ביד זה מה שחשוב. אני עושה לה 'כן כן' עם הראש כי אני בעצם מסתכל על יופייה ולא שומע את המילים שלה. ורק אחר כך כשהיא בורחת אני פתאום קולט שלא תפסתי כלום".

"אני לא מגדיר את הז'אנר שלי", אמר אמדורסקי, "כששואלים אותי אנשים מחו"ל איזה ז'אנר אני עונה 'היברו מיוזיק'. מוזיקה בעברית זה ז'אנר בפני עצמו. לא משנה מה יש בפלייבק מאחורה, ברגע שמונחת על זה העברית זה הפוך להיות סוגה בפני עצמה, ואני משוחרר מתת-ז'אנר. היו לי תקופות שחייתי בניו יורק ועשיתי מוזיקת מועדונים, האוס ורמיקסים ועבדתי עם חברות תקליטים אחרות, כאלה שחלמתי עליהן בצעירותי, זה היה כמו להתקבל למועדון שאתה רוצה להתקבל אליו, ואז הוא מקבל אותך ואתה כבר לא רוצה להיות שם".

"הכי חשוב בשבילי, גם אם זה לפעמים כרוך בקשיים, זה להעמיק את המוזיקה הישראלית ולעשות את השירות הזה", הדגיש אמדורסקי, "תכל'ס כל מי שחי פה משלם איזה מס, משלם איזה מחיר בחייו הפרטיים כדי להיות חלק מהתנועה הציונית. אז כן, אני צריך לעשות את המוזיקה שלי בעברית, זה התפקיד שלי להיות פה ולעשות את הדבר הזה".


"אני מודה שמקורות ההשראה שלי הם לא רק 'הדודאים', אריק לביא ו'אחרית הימים'. אני שומע הרבה דברים ישנים מהארץ וגם חדשים, הרבה מוזיקה ישראלית חדשה". על ההתעדכנות ב'סאונדים' מחו"ל הוסיף: "פעם הייתי צריך לטוס שמונה שעות ולסבול מג'ט לג והפרשי שעות, כדי להגיע לאיזו חנות תקליטים. היום זה כבר באייפון ואין בעיה, לא צריך כלום חוץ מזמן ורצון לפתוח את הראש. וזה לא איבדתי עדיין".
 

"לחברת התקליטים שלי קוראים 'א.א. מוזיקה'. אני קורא לזה 'א.א. השקעות לטווח ארוך'", הוסיף אמדורסקי בחיוך. "מאז 'תערובת אסקוט', כשבעטו בי החוצה מחברת תקליטים כי לא ראו עתיד, זה גרם לי לרצות להוכיח יותר, ניצלתי את ההזדמנות הזאת וכבר כמעט 25 שנה אני בעצם עושה מה שאני מאמין בו", זה אומר שמהאלבום הראשון שלי אני זה שמממן בעצמי ודוחף לבד, מה שהיום נקרא 'אינדי'. אני מתפרנס ממוזיקה, מהופעות, אלבומים, תמלוגים, ומלהפיק קצת לאחרים פעם בכמה זמן. אני גם עושה פסי-קול לסרטים, דבר שאני מאוד אוהב לעשות. אני מחזיק מעצמי איזה רבע-קולנוען בכלל".

"זה שאני מתעסק רק במוזיקה לפרנסתי זה סוג של נס, פלא גדול", הודה, "אני תמיד מזכיר לעצמי שאם לא ילך, לא נורא. אני יכול לעבוד גם בעבודות אחרות כדי להמשיך ולשמור על עצמאות אמנותית, אם אני אדרש לזה. בזמנו, כשהפקתי את האלבום הראשון שלי, לפני 20 ומשהו שנים, עבדתי - תליתי מעילים במועדון בשביל הטיפים והייתי רוחץ כלים וטבח ומלצר וברמן, מה שצריך. לשמחתי הרבה יש קהל אדיר שנותן לי גב להמשיך לעשות מוזיקה, ורק מוזיקה בשביל להתקיים ובשביל לעשות דברים בדרך".