אם ארי גורלי היה צריך לתאר את עצמו במילה אחת, היא בוודאי הייתה: טוטאליות. ובשתי מילים: טוטאליות רגעית. כי הוא – כך הוא לפחות מעיד על עצמו – טוטאלי בעשייה בזמן נתון.
למשל בהורות, כאב גרוש לשני בנים מתבגרים. "אנחנו מתאחדים כמה פעמים בשבוע לסוג של משפחה גברית", הוא מחייך. "יש לנו הווי משפחתי אינטנסיבי, מקסים וטוטאלי ברגעים האלו שבהם ניתן לגלות את היתרונות של הורה יחיד מול ילדיו".
כשהם חוזרים אל אמם, גורלי (45) עובר לפאזה אחרת. "או שאני אבא מאה אחוז, או שאני עוסק במוזיקה מאה אחוז", הוא אומר. "כל אחד מהרבדים האלו עומד שלם בפני עצמו, והם נפרדים אחד מהשני".
כך גם נעשית העבודה על האלבום החדש שלו, "עדינות", שיראה אור "כשיסתיים", לדבריו. אם בדרך כלל מקליטים את כל השירים ואחר כך עורכים עיבודים והפקה על כל שיר, באלבומו השלישי בחר גורלי לעבוד על כל שיר בנפרד: להקליט, לעבד, להפיק, לסיים ולהמשיך הלאה. טוטאליות, כבר אמרנו. "זה בעיקר נכון לי לחיים", הוא מסביר. "האלבום כבר מגובש, אני מופיע איתו לא מעט, ואפשר לומר שהתבשלתי איתו. אני מרגיש שצורת העבודה נכונה לאלבום ולי".
לאחרונה יצא הסינגל, "אין עליה", מתוך האלבום שבדרך - שעליו עובדים גורלי, יאיא כהן אהרונוב ואדם בן עזרא - וסימן את סופה של תקופה שארכה שנה מאז שיצא הסינגל האחרון.
"הזמן הזה אפשר לי להתעקש ולדייק את הדרך שבה אני רוצה להקליט", הוא מסביר. "במקום לקחת חופש של חצי שנה מהחיים ולהיכנס לאולפן, החלטתי לשלב אותו עם החיים, ובזה החידוש הגדול מבחינתי, באופן שבו הוא מתחבר לחיים, לכתיבה, להופעות, לעבודה כמורה ברימון ולמשפחה".
ומה עם זוגיות?
"נשאיר את זה מעומעם בשלב זה".
"אין עליה" עוסק באהבה שבאה והולכת, ועכשיו אתה לא נותן לה לברוח. אתה מרגיש שעומד לצאת אלבום אישי יותר מקודמיו?
"אחרי 'משקל הדירה', האלבום הראשון, שהיה אלבום פרידה קונספטואלי ומאוד אישי, קצת קשה לי להגיד שהאלבום הזה יהיה אפילו יותר אישי. מה שכן, כל שיר מתוכו הוא עולם בפני עצמו, וכולם ביחד יוצרים סיפור בעל מכנה משותף".
הסגנון המוזיקלי שלו הוא מה שהקהל שלך מצפה לו?
"יש המעדיפים את האלבום הראשון ("נשיקות ראשונות", 2004), ויש המחבבים את האלבום השני. ששניהם עולמות שונים. אני מרגיש שהשלישי – בלוז ופולק באופיו - יהיה איפשהו באמצע. בלי שינויים מוזיקליים גדולים, ועדיין יש בו משהו מינימליסטי ומדויק יותר. משהו בוגר ושלם יותר".
מרגיש את הגיל שלך במוזיקה שאתה עושה?
"בהחלט, ואני מקווה שבמובן הטוב של המילה. זה ניכר גם בהקשר של הדיוק והרצון לשלמות, אבל גם במקום שלא מתאמץ לשום כיוון, אלא לזה שטוב לי בו".
עברו שמונה שנים מאז יצא אלבומך השני, "משקל הדירה", שמתוכו להט "הכל דבש". מה אתה מרגיש כלפיו כיום?
"זה היה להיט בקנה מידה שלא הרבה זוכים להרגיש. הייתה בזה עוצמה ענקית, שהגיעה עם אלבום שהיה עוצמתי בשבילי מכל הבחינות. אבל בכל פריצה – ואת זה אני מכיר מחברים מוזיקאים – יש סוג של משבר. אתה מגיע עם עולם פנימי רחב והפריצה הופכת את הפנטזיה שלך למציאות. אתה עובר משאיפה שיום אחד ישמעו עלי לשאלה למה אני עושה את זה.
"הייתה מאחורי חברת תקליטים שלחצה שנמשיך את המומנטום ובאמת כתבתי, עשיתי ונפגשתי, אבל היה משהו שחסר לי: לחזור לבלאנס אישי. אני נורא שמח שחיכיתי, כי חזרתי בתחושות שלי לגיל 15, למקום שממנו הכל התחיל. אם לפני האלבום הראשון הסתכלתי החוצה ורציתי לדעת מה כולם חושבים, אחרי הפריצה חזרתי להתבונן פנימה, אל המקום האישי שלי. האלבום הזה הוא, במובן מסוים, תוצאה של ההתבוננות והחיפוש העצמי".
ארי גורלי מארח את עלמה זוהר, 19.5, חמישי, 20:00, סוניה פאב, מעגן מיכאל