יאיר קלינגר, מגדולי המלחינים בארץ, עם נכסי צאן ברזל כמו "קום והתהלך בארץ", "דרישת שלום", "עפרה", "כל נדרַי", "אדמה" ו"הביתה", בכלל לא התכוון להיות כזה, כשעלה על מסלול ההמראה לפני 50 שנה. קלינגר היה אז, ב־66', שחקן צעיר בן 22 בתיאטרון הקאמרי, כשנחשף לציבור בפסטיבל הזמר והפזמון עם שיר הבתולין שלו, "בואי ילדה" ועדיין ראה את עתידו בתיאטרון.

"בדיוק שיחקתי אז את עזגד, גיבור מלחמה צעיר, בהצגת 'אסתר המלכה', כשהבחנתי במודעה בעיתון, שניתן לשלוח שירים לפסטיבל", קלינגר משחזר בביתו הנאה ביהוד. "כמי שהיה לו ניסיון מה בהלחנה, לאו דווקא של פזמונים, מנגינות לא חסרו לי, אבל מה עושים עם המילים? מכיוון שלא הכרתי כותבים, אלתרתי בעצמי. המילים של 'בואי ילדה' נולדו מתוך ברירת מחדל. מאז חזרתי על כך בהרבה שירים, אם כי תמיד העדפתי שיכתבו אלה שזאת אמנותם.

"שלחתי את השיר בלי ציפיות מוגזמות. השיר הגיע ליעדו והמלחין גיל אלדמע, ממפיקי הפסטיבל, שהיה בן אדם נהדר, התקשר אלי והזמין אותי לפגישה בבית קפה, בתל אביב, שבה לימד אותי פרק בהלכות כתיבת פזמונים".

במקרה הזה אין צורך בהפעלת משרד חקירות כדי לגלות מי הילדה בשיר שלה הצעת לטייל מול הזריחה ולהציץ בפריחה.

"בהחלט. כתבתי את השיר לדורית, חברתי דאז ואשתי כל השנים. הכרתי אותה לראשונה כמדריך שלה בצופים, כשהיא תלמידת כיתה ו' ואני - שלוש כיתות מעליה. ברוח התקופה, בשנות ה־60, השיר היה מאוד נאיבי, עם משפטים כמו 'אם נפל מרקיע כוכב/ נבקש על כל מה שנאהב'. היום בכלל לא הייתי מלחין שיר כזה".

כפי ששאלתי בעבר את יעקב אורלנד כיצד עץ הרימון נתן את ריחו, אשאל אותך כיצד כתבת בשיר "לשקיעה פה נקשיב".

"עם כל חוסר הניסיון שלי בכתיבת מילים של שירים, אני מודה שכאן לקחתי לעצמי חופש פיוטי ולפיו בדמיון ניתן להקשיב לשקיעה".


נפלת מהכיסא כשנודע לך, הפזמונאי המתחיל, כי שלישיית גשר הירקון, לא פחות, תבצע בפסטיבל את השיר במקביל לעדנה גורן?

"זה לא קרה, אבל אני זוכר את עצמי מאוד־מאוד מתרגש. חברי השלישייה היו אלילי נעורי. אז לא נפגשתי איתם, כולל בפסטיבל, בבנייני האומה, בירושלים. כאן, כנראה, גברה עלי הביישנות הטבעית שלי. אם עם שניים מחברי השלישייה, בני אמדורסקי וישראל גוריון, היו לי בהמשך קשרים בהיותם צמד הדודאים, את אריק איינשטיין מעולם לא פגשתי אישית".

חשבת שתזכה?

"מול השירים 'ליל סתיו' ו'ריח תפוח, אודם שני', שזכו בשני המקומות הראשונים ו'לא פעם בקיץ', לא היה ל'בואי ילדה' שלי שום סיכוי".



החבר של פליישר

הרבה לפני שהתפייט לילדה שאהב, תחילת דרכו של קלינגר, שחגג השבוע את יום הולדתו ה־72, באותו יום שבו נולדו בשנים אחרות שלושה יוצרים גדולים אחרים בזמר העברי - נעמי שמר, דן אלמגור ואהוד מנור, הייתה בדירה צנועה בדרום תל אביב, שבה התמקמו הוריו, מעולי העלייה הפולנית של שנות ה־30, קרוב לגלנטריה שלהם. משם הוא זוכר את הכדורים ששרקו מכיוון יפו הערבית, את "הכלניות" (הצנחנים הבריטים), שעברו ברחוב ואת הקריאה הבלתי נשכחת - "מדינה עברית, מדינה עברית!".

יותר מאוחר עברה משפחת קלינגר לסביבות הבימה, משם היה מגיח עם אחותו הגדולה, רותי עליה השלום, לקפה "גינתי ים", בטיילת, שם נהה אחרי מי שאותו כינה פעם "אליל ילדותי". "יהושע שתיל, כך קראו לו, היה המתופף בתזמורת הקטנה במקום, שגם שר ובכך הוא משך את תשומת לבי", מעיד קלינגר.

"כשהייתי שב הביתה מהבילוי הכמעט יומי הזה, הייתי תופס סכין, או מזלג, ומנסה לתופף כמוהו על כל מה שהזדמן לידי ולשיר".

בגיל 9 החל לנגן בפסנתר, שעליו ניגנו אחותו ואחיו, יהודה, ו"מהר מאוד התחלתי לחבר מנגינות בסגנון בטהובן". אז קלינגר, בוגר בית הספר הדתי ביל"ו, שהסיר את הכיפה כשעבר לתיכון עירוני א', לא היה עדיין נעול על המוזיקה. במקביל גילה כישרונות משחקיים בחוג הדרמטי בתיכון ("הייתי אליק ב'הוא הלך בשדות' של שמיר"), שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של מכבי ת"א בהדרכת המאמן האגדי יהושע רוזין ובעיקר היה מסור לפעילותו ההדרכתית בצופים.

להקה צבאית בכלל לא הייתה בראש שלו. חדור אידיאלים הוא התגייס עם חבריו מהתנועה לגרעין נח"ל, וגידל באמונה ובלהט עגבניות בהכשרה בקבוצת כנרת. את השירות הצבאי, שאותו סיים כשהוא עטור בכנפי צניחה, קינח כמרכז שבט של צופים בתל אביב. במקביל החל בלימודי התיאטרון שלו באוניברסיטת תל אביב. הבמאית נולה צ'ילטון הייתה המורה הנערצת עליו "גם אם הביקורת שלה עלינו הייתה קטלנית".

לאחר קרוב לשלוש עונות בקאמרי, היה לגביו משמעותי המעבר למופע "ירושלים שלי", בתיאטרון החאן. בין השאר הופיע שם עם שני בוגרי להקות צבאיות - מוטי פליישר (להקת הנח"ל) ודני גרנות (להקת פיקוד הדרום), שבאמצעותם עשה את הזינוק שלו כמלחין. פליישר קנה את עולמו כשביצע שני להיטי ענק שהלחין - "עפרה", שהמשורר אורי אסף הקדיש לבתו עופרית ו"אבשלום", למילים של רות חשמן. גרנות ביצע את הלהיט "לאהוב את החיים", שקלינגר הלחין למילותיו של יובב כץ, שלמד עמו ועם אסף באוניברסיטה.

"את מוטי אני זוכר מאז כבחור חמד, מוקף בגלי הערצה", מעיד קלינגר. "לאחר שהיה מגיע אלי הביתה באופנוע א־לה ג'יימס דין, כשהייתי יוצא מהבית, היו מצביעים עלי בשכונה - 'זה חבר של מוטי פליישר!'".

לעיבודיו המבריקים של אלכס וייס ולנגינת הפסנתר המשתפכת של אדי שפירוביץ' היו מניות בהצלחה המסחררת של "עפרה" ו"אבשלום". "אתה ומתי כספי שרים כל פעם אחרת את השירים שלכם ומשנים אותם בגלל שאתם לא יודעים לכתוב תווים", וייס נזף בו בעדינות במבטאו ההונגרי הבולט. "הוא שלח אותי לנעמי שמר כדי שתכתוב לי את התווים", טוען קלינגר. "הסירוב שלה כפה עלי ללמוד את המלאכה".

לבד מ"אבשלום", קלינגר שיתף פעולה עם חשמן גם בשיר הממזרי "אני אצבוט לך", שגדי אורון, לימים אמרגן צמרת, ביצע במסגרת שלישיית "לא אכפת להם", שבה היה חבר עם מתי כספי ויעקב נוי. "הזמנים השתנו", הוא מעיר. "קשה להאמין שהיום הייתי מסכים להלחין משפט כמו 'אני אצבוט לך בכל כוחי', הגובל בהטרדה".

קלינגר עדיין לא אמר את המילה האחרונה לגבי קריירה בתיאטרון. הוא גילם את "דני האדום", דניאל כהן־בנדיט, מנהיג מרד הסטודנטים בפריז, ב"משהו לא נורמלי", ההצגה לפני אחרונה של תיאטרון הפועלים "אהל". "מההצגה הזאת, שבה שרתי לא מעט, יצאתי עם נכס לכל החיים", הוא מספר. "על רקע הבייבי־פייס שלי, כדי שתהיה לי הופעה קשוחה יותר, כיאה למהפכן, הורו לי לגדל שפם, שמאז הוא חלק ממני".

ב־70', שנת נישואיו לדורית, הופיע עם צילה דגן המנוחה ודני מסנג ב"ייאוש יושב על ספסל", ערב משירי ז'אק פרוור בהלחנת דובי זלצר ואיתם המשיך לשלישיית "הצירוף המקרי". "הייתה לי הזכות לשיר שם עם שני זמרים בעלי קולות נהדרים", הוא מציין. "בעקבות שתי ההפקות הללו צילה הייתה חברת נפש שלי עד מותה".




זיכרונות מאהוד מנור

קלינגר לא התכוון לעזוב לגמרי את המשחק בתיאטרון וגם לא רקם תוכניות לגבי קריירה בינלאומית עד שב־71' יצא עם להקת כרמון לחודש של הופעות ב"אולימפיה" בפריז, ונשאר בעיר האורות לא פחות מ־11 שנה. דרך תמלילנית הפזמונים קתרין דסאז' הגיע קלינגר לריקה זראי: "ריקה, שהייתה אז בשיא הצלחתה בצרפת עם להיטים כמו 'קזצ'וק', הציעה לי להצטרף להופעות שלה, כשאגב כך 'שידכה' לי את סילבן מרגי, ישראלי אחר שניסה את מזלו בפריז. כך נולד הצמד שלנו, שבין השאר הופיע ברחבי צרפת עם ג'ו דסאן".

אהוד מנור. צילום: אריק סולטןאהוד מנור. צילום: אריק סולטן

בפריז פגש קלינגר את מייק בראנט. "יפה ירקוני הפנתה אותי אל מייק כדי שיבצע בצרפתית את השיר 'ביבה', שכתבתי עם דודו אורן לה ולבנותיה", הוא מספר. "אני זוכר אותו ככוכב אדיר, אבל חסר ביטחון, שהיה מוקף באנשים הלא נכונים. ככל שהיה אליל זמר גדול, היה בו כל הזמן מין חוסר שקט שכזה. בעודנו יושבים פעם באולפן החזרות של תוכנית טלוויזיה מאוד פופולרית וצופים במשתתפים האחרים, התפרץ לפתע מייק בצעקה 'סילאנס!' (שקט), שהחרידה את כולם ובלי התרעה מוקדמת הסתלק מהמקום. זאת הייתה נורה אדומה לקראת הטרגדיה של מותו בחטף".

פרט לנחצ'ה היימן, לא היה עוד מלחין פזמונים ישראלי שהגיע כמוהו לזמרי צמרת בחו"ל. ביצירת הקשרים עם רובם סייעו לו אריה זכריאש וז'אק רודריג, שני ישראלים שפעלו כמו"לים שלו בהוצאה לאור "מרואני", שנשלטה בידי יהודים יוצאי תוניסיה.

"קשר מיוחד נוצר לי עם דמיס רוסוס ("בנה של אפרודיטה"), זמר ממוצא יווני־מצרי, שהרגיש טוב מאוד בחברת ישראלים", משחזר קלינגר. "איכשהו הצליח זכריאש להביא אותו למקום מגורי, תופעה מאוד לא מקובלת בעולם המוזיקה הצרפתי דאז. לא האמנתי שזה קורה לי. דמיס היה כוכב ענק ולפתע הוא אצלי, מחבר זה לזה שני כיסאות, כדי להניח עליהם את גופו כבד המשקל והקשיב בקשב רב לשירים שהשמעתי לו".


יצא מזה משהו?

"ועוד איך! 'או־קיי, שוט!', הוא הורה לי. השמעתי לו שני שירים, ובלי לחשוב הרבה הוא אמר שעוד באותו שבוע הוא יקליט אותם בלונדון והזמין אותי להקלטה שם. אחד משני השירים הוכר בארץ כ'קו האהבה', שיר שירדנה ארזי (שגם הפליאה לבצע עם להקת הנח"ל המחודשת את 'דרישת שלום', שכתב עם רחל שפירא - יב"א) שרה אותו בגרסה עברית של אהוד מנור, שגם כתב לה את המילים של 'הביתה', בעקבות הביצוע המקורי בצרפתית של סילבי ורטאן".

מנור גם תרם ל"גיור" של "אדמה", להיט נוסף של קלינגר, שהיו לו נסיבות מקדימות יוצאות דופן: "דרך מו"ל צרפתי התגלגל השיר לאיטלקייה אלסנדרה מוסוליני, שנסעה איתו לפסטיבל טוקיו, שם זכתה במקום השני. נפגשנו כעבור מספר שנים, כשהיא הגיעה הנה כדי לככב בסרטו של דורון ערן, 'הדרך לעין חרוד'. לא ידעתי עליה דבר פרט לכך שהיא נכדתו של מוסוליני, הרודן הפאשיסטי. מאוחר יותר נודע לי שהיא נכנסה לפעילות במפלגה קיצונית בארצה. התפוח לא נפל הרחק מהעץ".

"עם אהוד היה נהדר לשתף פעולה", מוסיף קלינגר. "בטחתי בו שאם יכתוב מילים ללחן שלי, זה יצלצל בדיוק כפי שרציתי, והיה לו כישרון יוצא מן הכלל להתאים את הטקסטים שכתב לזמרים המבצעים. היינו יושבים אצלו במטבח עם הטייפ הקטן שבו שמע את הלחנים, ויוצרים יחד. בכתיבה שלו הוא היה מאוד זריז וחרוץ".

"לא כל 'גיורי' השירים שלי היו באשמתי", מעיר קלינגר. "פעם גברי מזור ביקר אצלי בפריז ושמע שיר שלי בביצוע של ניקול רייה. 'שמע', הוא אמר לי, יש לי זמרת ישראלית עם אותו קול, שתתאים בול לביצוע השיר. זאת הייתה רוחמה רז, כמובן, שלא הכרתי אותה עד אז, ששרה את הגרסה העברית של רחל שפירא לשיר 'חלומות'".

והחידוש לשיר של אייל גולן?

"הוא שינה אותו והשמיע גרסה לגמרי אחרת, הרבה יותר פופית. זה היה ביצוע שונה בהשוואה לביצוע של רוחמה וכמו שאומרים, עם הצלחה לא מתווכחים. הקוריוז הוא שהשיר התגלגל לביצוע של שני זמרים אמריקאים, שגם הם הקליטו את השיר. כשהם חשדו שמדובר בפלגיאט ובארץ העתיקו שיר שלהם, היה צורך להבהיר להם מי היה קודם.

"בעודי בצרפת, שנים לאחר ששרתי כאן בפסטיבל הזמר עם סילבן את 'אצלך כמו תמיד' ו'שיר לאבא ואמא', גברי מזור היה הגורם לכתיבת שיר נוסף שלי לפסטיבל, וזאת כשהזמין ממני את 'אני עושה לי מנגינות' לביצוע של בנות סקסטה, שאותן ניהל אמנותית. השיר דורג במקום השלישי. בהמשך כתבתי להן לפסטיבל את 'ימים טובים, ימים באים', אך השיר הזה לא התקבל".

מרגלית צנעני. צילום: פיני סילוקמרגלית צנעני. צילום: פיני סילוק




רוק עם מרגול

לא פעם היה על קלינגר לצבוט את עצמו כדי להיות בטוח שאכן גדולי המבצעים בצרפת, כולל ויקי ליאנדרוס, שרו משיריו. ביניהם היו הקומפניון דה לה שנסון האגדיים, שאותם הוא זוכר מסיבה אחרת: "בהקלטה לתוכנית טלוויזיה מסוימת הכריז המנחה מישל דרוקר, שבאולפן נוכח המלחין הישראלי של השיר והוא כוסס את הציפורניים לא רק בגלל ביצועו על ידי ה'קומפניון' כמו בגלל שבאותו זמן ביקר בישראל נשיא מצרים, אנואר סאדאת. זאת הייתה מחווה יוצאת דופן. בדרך כלל לא נגעו שם במחברים".

ב־82' חזר קלינגר ארצה עם משפחתו. "שום דבר כבר לא הפתיע אותי בצרפת", הוא נזכר. "הבנתי ששם לא מצפים ממני שאהיה קולומבוס בתחום המוזיקה והגעתי למסקנה שמוטב לנהל את הקריירה מהארץ, ואגב כך לגדל כאן את בנותי בעברית".

"בעצם, חזרתי הנה עם סילבן אל הלא כלום", הוא מספר. "אז יצאנו כאן להופעות עם רותי בן־אברהם ופנינה בריק, שתיים מבנות סקסטה, שאיתן יצרנו את הרכב 'ארבע לב אדום'. כיום, אני מבין שאיחרנו את הרכבת. להקות מהסוג שלנו כבר יצאו מהאופנה ואת מקומן תפסו להקות רוק. כיום, אם אני שר, אז רק בערבי זמר".

הוא מודה שלא תמיד ידע לחזות את הצלחת שיריו. "כשהלחנתי את 'קום והתהלך בארץ', לא שיערתי עד לאן יגיע השיר הזה, שיהודה אליאס ויסמין גמליאל היו הסולנים שלו בלהקת פיקוד הצפון", הוא סח בדרכו הכנה. "למעשה, אף פעם אי אפשר לדעת מראש מה ילך ומה לא ילך. כאן יש להזכיר את אושיק לוי, שעל תקן של מנהל אמנותי אסף חומרים ללהקה. הוא הציג לי כמה טקסטים ומביניהם בחרתי על המקום את המילים של יורם טהרלב, שהתאימו לי אחרי גלות ארוכה בחו"ל".

לדבריו, המפגש שלו עם חיים משה היה כשהוא ו"ארבע לב אדום" הופיעו באותו פסטיבל שירי ילדים. "'למה שלא תכתוב לי?', שאל אותי חיים וזרק לי את הכפפה", מעיד קלינגר. "חיים חיפש אז את דרכו אל המיינסטרים הישראלי והתאמתי לו לצורך העניין. כך נולדו השירים 'כל נדרי', שכתבתי עם לאה לופנפלד ו'נשבע', שכתבתי עם שמוליק קלוסקי, שיר שנעשה מבוקש הן לחתונות, הן לכל מיני אירועים צבאיים".

קלינגר, בעל הדימוי המובהק של מלחין שירי ארץ ישראל, לא התנזר לגמרי מלהתחכך ברוק'נרול. כך השיר "כל כך מוכר", שמרגלית צנעני שרה במילים של רוני ערן: "מרגול טוענת שהיא לימדה אותי לכתוב רוק, אבל האמת היא שהצעתי לה את השיר בהנחה שהיא תתאים לביצוע שלו, כמובן בעיבוד המוצלח של ירוסלב יעקובוביץ'".

מקומו המרכזי של קלינגר בזמר הישראלי בשנות ה־80 בא במלוא ביטויו ביום העצמאות ב־88'. באירוע מרשים באצטדיון רמת גן לכבוד יום העצמאות למדינה, הוסעו שם שתי ה"מלכות", שושנה דמארי ויפה ירקוני, בעודן שרות שיר שהוזמן מחיים חפר ומקלינגר. במוצאי החג, כשהוענק לדמארי פרס ישראל, שרה לכבודה ירדנה ארזי את "עגילי דמאר", שכתבו דודו ברק וקלינגר.

שושנה דמארי. צילום: משה שי פלאש 90שושנה דמארי. צילום: משה שי פלאש 90

יפה ירקוני. צילום: שמואל רחמנייפה ירקוני. צילום: שמואל רחמני

כשגברה התופעה של זמרים כותבים והצטמצם הביקוש לשירים מקלינגר, הוא המציא את עצמו מחדש כמנהל מוזיקלי של אירועים כמו פסטיבל ערד וחגיגות היין בראשון לציון ושל חבורות זמר ולהקות נוער. "איכשהו הייתי צריך להתפרנס", הוא אומר. "הרי לא ציפו ממני שאחזור לתיאטרון ושאכתת את רגלי בין כל מיני אודישנים. עם ההרכבים שלי אני מרבה לנסוע לחו"ל".

נדחקת הצדה כמלחין פזמונים.

"אתה יכול לקרוא לזה 'נדחקת הצדה', אבל אני רואה את זה אחרת. נראה לי טבעי שאדם נמצא בשיא בתקופה מסוימת בחייו, בדרך כלל בגיל צעיר ובהמשך לא צריך להפתיע כשכוכבו דועך. אני חי עם זה בסדר גמור".

איך אתה רואה את תופעת "כוכב נולד" ומה שבא בעקבותיה?

"אני לא חסיד גדול של התוכניות האלה, למרות שאני מודע לעובדה שפה ושם צומחים בהן זמרים טובים ואי אלה שירים שלי קיבלו שם ביצועים חדשים. לא הייתי אומר שתוכניות הריאליטי הן לרוחי. מטבעי אני לא אחד שתמיד שוחה עם הזרם. לכן, אני גר ביהוד ולא במרכז העניינים בתל אביב וגם לא רואים אותי בכל מיני אירועים מיוחצנים. זה לא מדבר אלי".


מה קרה לך לפתע ב־2001?

"זה באמת היה לפתע לאחר שהתקשר אלי טל סונדק, אז זמר צעיר ואלמוני, שביקש ממני שיר לאירוויזיון שנערך בקופנהגן. ניסיתי לדחות אותו באמירה שישלח לי הקלטה בדואר, אבל הוא התעקש לבוא אלי ולשיר לי בחי. ומה הוא שר? - דווקא את 'נשבע'. לימים נודע לי שאז הוא לא ידע שאני מלחין השיר. שמעתי אותו והשתכנעתי לכתוב לו עם שמרית אור את 'אין דבר'. זכינו בקדם אירוויזיון. זאת הפעם היחידה שניצחתי בפסטיבל כלשהו. כנראה, אני לא מלחין שירי זיקוקין די־נור, שנתפסים בשמיעה ראשונה. גם אם התחריתי לא פעם, קשה להגדיר אותי כמלחין שירי תחרויות".


לא עבר זמנו של האירוויזיון?

"כל עוד האירוויזיון מתקיים, זמנו לא עבר. אבל אם בעבר הייתי מוותר על קונצרט טוב, הצגה או סרט כדי לא להחמיץ חלילה את התחרות הזאת, אני לא בטוח שהיום הייתי נוהג כך. זה הפך למין קרקס ססגוני כזה, שהערך האמנותי שלו פחת. באופן אישי זה הפסיק לעניין אותי כצופה".




כושר, קולנוע ופריז

יאיר קלינגר בשנת 1980יאיר קלינגר בשנת 1980




"איכשהו התעייפתי מהפזמונאות", מודה קלינגר, שלפני שנים מספר הפתיע כשיצא עם אנסמבל "הרעננים", שבניצוחו ובבימויו במופע של שירי יהודה עמיחי, שאותם הלחין. מאז הוא מתמודד יותר ויותר עם הלחנת שירי משוררים. כך אני מוצא אצלו בחדר העבודה שלו בהיכון את ספרי לאה גולדברג ונתן יונתן, מצפים להלחנתו.

רעייתו, דורית, היא כל השנים יד ימינו בהפקותיו השונות. הם הורים לשלושה - אודליה (42), דנה (36) ורועי (27), בן הזקונים. שלושתם לא פנו בעקבותיו אל המוזיקה, "אם כי דנה התחילה באחרונה ללמוד תופים". לדורית ולו חמישה נכדים, שלגני הילדים שלהם הוא אהב לבוא עם שיריו.

מה אנחנו לא יודעים עליך?

"התחביב הגדול שלי הוא קולנוע. דורית ואני כמעט לא מחמיצים סרט טוב שמגיע מחו"ל. אנחנו אוהבים את הצגות התיאטרון של סטודיו יורם לוינשטיין. חוץ מזה, אני עושה הרבה ספורט. מתאמן בחדר כושר ומרבה ללכת לים. כמעט כל יום אפשר לראות אותי בחוף של ילדותי, בתל אביב. זה מה שמחזיק אותי בשפיות והנסיעות שלי לפריז, אהובתי, שם אני אוהב לרכז את כתיבת העיבודים שלי".