לאה לופנפלד הייתה במשך שנים מורה למתמטיקה ולמדה קולנוע, אבל קנתה את עולמה עם “כל נדריי", בכיר הפזמונים שכתבה. “תאמין או לא, אבל השיר הזה באמת נולד ביום כיפור", אומרת הפזמונאית, “כתבתי אותו למחרת התפילה בבית הכנסת מתוך גאווה בהיותי יהודייה וציונית, האוהבת את עם ישראל ואת ילדי העם הזה. מראש כיוונתי אותו לביצוע של חיים משה, שאהבתי את גון הקול שלו, והוא שבחר את מלחין השיר, יאיר קלינגר".

לדבריה, היא כותבת מילדות, אבל השיר הראשון שלה שהתפרסם היה “איך הרתיחה רמית את החלב", שבהלחנתה של נורית הירש ובביצוע שולה חן דורג ב־1970 במקום השלישי בפסטיבל שירי הילדים הראשון. ללופנפלד יש דמיון פורה, אבל השיר, כרבים אחרים שלה, נולד מהמציאות. רמית הוא שם אחת משתי בנותיה, שאף עלתה עמה לבמה כדי לקבל את הפרס. רמית ואחותה הבכורה,נו עינת, שגם לה הקדישה לופנפלד שיר, מעורבות בהפקות של אמן, ויש לה מהן חמישה נכדים. המורה לאה כתבה לפסטיבל שירי הילדים בשנותיו הבאות עוד 13 פזמונים, בהם “אברא קדברא", שבנות שוקולד מנטה מסטיק שרו בהלחנת משה וילנסקי.

ספרי לנו, איך פזמונאית אלמונית הגיעה אל המלחין הדגול?
"פשוט מאוד. וילנסקי העריץ את מונקה, כפי שכונה בעלי המנוח, האדריכל משה לופנפלד, והיה ביניהם קשר מדהים. הודות לו זכיתי שמלחין בשיעור הקומה של וילנסקי הלחין משירי, ביניהם ‘מודה אני לפניך', ששרה עדנה לב ו'ילד טוב של אמא', ששרה רבקה מיכאלי.

"כשהצעתי לווילנסקי ללכת לפסטיבל הילדים, הוא הסתכל עלי ככה ואמר - ‘לא תיארתי לי שבחורה כמוך תציע לי ללכת לפסטיבל'. הוא התלבט. ואז התערבה ברטה, אשתו, ואמרה ‘תנסה'. אז הוא ניסה ותוך רבע שעה הייתה מוכנה המנגינה המקסימה של 'אברא קדברא'. לא במקרה מלחין כמו וילנסקי ומלחינים נוספים מהשורה הראשונה כתבו לפסטיבל הזה, שבו שמו לב לאיכות המילים והלחנים והדגש לא היה על השואו. לא כן הפסטיגל. פלא שלא זוכרים ממנו אף שיר?".




חיים משה. צילום מסך מפסטיבל שירי הילדים 1984חיים משה. צילום מסך מפסטיבל שירי הילדים 1984

איחוד הכוחות

יסלח וילנסקי, אבל ללופנפלד היה שותף מוזיקלי אחר בשיר הילדים המצליח ביותר שלה, “היפו היפי", שמייק בורשטיין שר בחן רב וזכה עמו בפסטיבל הילדים השמיני. “הייתי בספארי וראיתי שאף אחד לא מתייחס להיפופוטם", היא נזכרת בנסיבות, “זה נגע לי ללב. אז באתי הביתה, כתבתי את השיר ונתתי אותו לקובי אשרת שילחין. ניחשתי שהוא יתאים לעניין. אומרים שמאז עלתה קרנם של ההיפופוטמים והם זוכים לתשומת לב ממבקרי הספארי".

מאחורי “לאהוב כמו גדול", שחיים משה שר בפסטיבל שירי הילדים ה־15, בוודאי מסתתר סיפור.
“קלעת בול. רונית רולנד, כיום זמרת ידועה, הייתה חברה לכיתה של בתי רמית. יום אחד היא, הילדה דאז, הביאה לי מנגינה. ילדה, מבוגרת, לא חשוב. המנגינה קסמה לי וכתבתי לה מילים".

ושיתוף הפעולה עם חיים משה לא נגמר כאן.
“אתה צודק. אבי טולדנו, שהיה פעיל בפסטיבלים של אז, ואני החלטנו לאחד כוחות לקראת קדם האירוויזיון של 1986. אבי ואני מכירים מאז פסטיבל שירי הילדים הראשון שבו הוא זכה עם ‘למה ככה?'. חיפשנו מבצע, ואך טבעי היה לנו לפנות עם השיר ‘לחיים' לחיים, שזכה עמו במקום השלישי".

ארבע שנים קודם לכן שיר אחר שלך דורג גם הוא שלישי בקדם.

"נכון. אז הייתה זאת להקת ‘איזולירבנד', שביצעה את ‘מלודי'. עם מלחין השיר, רוני וייס, התיידדתי כשלמדנו יחד קולנוע. כתבנו לא מעט שירים במשותף. ההומור שלנו ואהבת הקולנוע קישרו בינינו. אני מסוגלת להיות מרותקת למיטה עם חום, ואם קוראים לי לראות סרט טוב, אני לא חושבת פעמיים ורצה".




אבי טולדנו, פעיל פסטיבלים ותיק. צילום: משה שי פלאש 90אבי טולדנו, פעיל פסטיבלים ותיק. צילום: משה שי פלאש 90



לצפות או לא לצפות

לופנפלד היא מזה שנים חברת המועצה לביקורת סרטים ומחזות, או במילה פחות מכובסת – הגוף שעוסק בצנזורה. “זהו אושר גדול להיות שם", היא אומרת בסיפוק, “מה יכול להיות יותר כיף? אני רואה במועצה בעיקר סרטים, אבל קורה שמזדמן לנו מחזה בעייתי. פעם, כשהסתובבתי ברחוב עם מונקה, עבר על פנינו מחזאי רכוב על אופניים ועצר כדי למחות על פסילת מחזה שלו, שפגע בחיילי צה"ל. סימנתי לו להמשיך הלאה לפני שיהיו לו בעיות עם מונקה".

אתם פוסלים סרטים רק בגלל פורנוגרפיה?
“מה פתאום. גם בגלל אלימות קשה. כך נפסל סרט שראו בו אדם רודף אחרי אדם אחר עם גרזן. דבר כזה לצלם? – געוואלד!".

“אני מאוד אוהבת לצחוק", מעידה על עצמה לופנפלד בביתה הציורי בצפון הישן של תל אביב, שבולטות בו הברקות אדריכליות של בעלה המנוח. “הומור הוא מרפא לכל דבר ואין כמוהו כדי לגרש את העצב". מאחורי ההומור הנחמד מסתתר כנראה עצב שאין לו סוף. עדות אילמת ונוגה לכך היא מודעת האבל לבעלה, שנפטר לפני שש שנים, המודבקת מאז בכניסה לביתה. “פעם", היא נזכרת, "מונקה אמר ששנינו בונים בתים. כלומר, הוא בנה בניינים ואני - בתים של שירים". 

לופנפלד, בת בלי גיל, צוחקת ומתבדחת, אבל כותבת ברצינות והמון על גבי כל מה שמזדמן לידה. “אפילו על פנקסי צ'קים. זה עתה כתבתי עם בנותי מחזמר על ילדה אינדיאנית באמזונס. נשבעת שהתחלנו בכך הרבה לפני שבטלוויזיה צילמו שם ריאליטי".