בשלוש שנות קיומה של להקת תיסלם בגלגולה הראשון, חווה סולנה דני בסן מקרוב מאוד גילויי הערצה היסטרית. זה, כנראה, מה שגרם לו לנסות בכל כוחו להימלט מתדמית אליל הנוער. "האמת היא שהמעבר מצעיר אלמוני מקריית גת לכזה כוכב קצת מערער לך את האמון באנשים", מסביר בסן. "אתה לא יודע מי באמת רוצה להיות חבר שלך בגלל מי שאתה ומי רוצה להיות חבר שלך בגלל מה שאתה. זה גורם לחשדנות והסתגרות. המזל שלי היה שבאותה עת הכרתי את אשתי והייתי די עסוק בזוגיות שלנו, זה מה שהעסיק אותי ועניין אותי יותר מכל דבר אחר".



עם התפרקות הלהקה בשנת 1983, הגיע לצומת דרכים שאליו מגיע כל סולן להקת רוק: האם לאסוף חומרים ולפנות לקריירת סולו או להצטרף ללהקה חדשה? "הפירוק בא לי מאוד קשה", מודה בסן. "אני איש של אנשים ושל חברים ולהיות פתאום לבד לא עשה לי טוב בתקופה ההיא. התמזל מזלי והתחברתי לאחד האנשים שאני אוהב, מעריץ ומעריך - יענקל'ה רוטבליט. מהטירוף של תיסלם ועד שתקליט הסולו שלי יצא, היה בינינו קשר הדוק, שבמסגרתו נכתבו הטקסטים".



"אוהב, מעריץ ומעריך". יענקל'ה רוטבליט. צילום: יוסי אלוני"אוהב, מעריץ ומעריך". יענקל'ה רוטבליט. צילום: יוסי אלוני



איך נוצרה ההיכרות איתו?


"זה היה כשיאיר (ניצני - ד"פ) ואני הלכנו אליו כדי שיכתוב את המילים ל'בוקר של כיף'. מאז נוצר קשר אישי, חם ומיוחד בינינו".



בסן החליט בשלב הזה שהספיקו לו החיים הסוערים ככוכב להקת רוק, והחל לגבש חומרים לאלבום בכורה שיציג דני בסן חדש: בוגר, כזה שלא מתרפק על תהילת העבר אלא זוכר כי לפני המעריצים והפרסום, באה המוזיקה. במקביל הספיק להגיח בתפקיד אורח כחובש בסרטו של אורי ברבש, "מאחורי הסורגים".





מה יש לומר


ב–1985 יצא אלבום הסולו הראשון של בסן, שנשא את השם "דני בסן", ואכן לא נשמע כמו המשך של תיסלם אלא כאלבום מתון יותר, אך עם זאת נוקב ומחאתי.



את כל השירים כתב רוטבליט ועיבד והפיק מוזיקלית רמי קלינשטיין. "רוני בראון (מנכ"ל חברת התקליטים הליקון - ד"פ) עשה את הקשר", מספר בסן. "הוא בדיוק הקים את הליקון, ורוני ציוות אלי את קלינשטיין, שהיה ממש לפני הפריצה הגדולה שלו. הייתה בינינו כימיה טובה". את הלחנים באלבום כתבו, מלבד קלינשטיין, גם הקולגות מתיסלם, יזהר אשדות וצוף פילוסוף, וכן כמה מהיוצרים הבולטים והמשפיעים של שנות ה–80: מני בגר, מאיר בנאי, מייקל בנסון ממשינה וקורין אלאל. האלבום הוקלט באולפני טריטון המיתולוגיים בבני ברק. "אני זוכר שכל פעם היינו צריכים לדפוק על הדלת של משה לוי (המפיק המוזיקלי - ד"פ) ולגרור אותו לאולפן כי הוא פשוט אף פעם לא היה מתעורר", נזכר בסן.



"הייתה בינינו כימיה טובה". רמי קליינשטיין. צילום: יח"צ"הייתה בינינו כימיה טובה". רמי קליינשטיין. צילום: יח"צ



באלבום מופיע אחד מלהיטיו הגדולים של בסן עד היום - "ככלות הקול והתמונה", שהלחין לו אשדות. הטקסט מתאר את חייו המורכבים של כוכב רוק וההתמודדות עם ההצלחה: "מה יש לומר / כל הכרטיסים נמכרו מראש / מה יש לומר / אל תיתן לזה לעלות לך לראש", וכולל בתוכו את השורה הבלתי



נשכחת, שנצרבה בזיכרון הקולקטיבי הישראלי: "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?".


"האמת, זה אחד השירים שהכי ריגשו אותי אי פעם", אומר בסן. "ברגע שקיבלתי אותו מיזהר ידעתי שזה שיר שילווה אותי דרך ארוכה. כל מה שמגיע מיזהר מרגש אותי ברמות שהן מעבר למילים, אני תמיד מרגיש שזכיתי".



למרות "ככלות הקול והתמונה" השקט יחסית וכן "הרוחות הרעות" המלודי, רוב האלבום דווקא הביא לידי ביטוי צד בועט יותר, למשל בשירים "תהיה לנו מלך", "ניתן לסחיטה", "אסיר נמלט", "בית ספר לחופש הדיבור" ו"השד יוצא מהבקבוק".



"הפירוק בא לי מאוד קשה". תיסלם. צילום: אריאל ואן סטרטן, יח"צ"הפירוק בא לי מאוד קשה". תיסלם. צילום: אריאל ואן סטרטן, יח"צ



"הייתי עושה אחרת"


על אף הפרגון שלו זכה בתקשורת, ועל אף הצלחתו המסחררת של "ככלות הקול והתמונה", האלבום לא זכה להצלחה מסחרית כפי שאולי היה מצופה מאלבום של מי ששנתיים קודם לכן היה אליל נוער בלתי מעורער. "העיתונות פרגנה וגם הרדיו, ומבחינה מוזיקלית האלבום מצוין, אבל במכירות הוא לא הצליח, ואף נכשל", אומר בסן. "לטעמי, ובמרחק של הרבה שנים משם, אני מעריך שהסיבה לכך היא כי האלבום היה שונה לחלוטין ממה שהיה בתיסלם. הילדות שאהבו את החומר של תיסלם לא התחברו, המבוגרים ראו בי עוד סוג של אליל נוער ולא לקחו אותי ברצינות ומצאתי עצמי בין הכיסאות. היום אני יכול לומר שלא הייתי בשל לשיר אלבום כל כך מורכב כמו שיענקל'ה כתב לי. היום, חד–משמעית, הייתי עושה את זה אחרת".



זמן קצר אחרי צאת אלבום הבכורה שלו, תרם בסן את קולו לפסקול הסרט "קוקו בן 19" וב–1989 הוציא את אלבומו השני, "הילד שבי", שכלל את הקלאסיקה "דרכנו", המזוהה עמו עד היום. מאז הספיק להוציא עוד שני אלבומי סולו וגם לשוב לפעילות עם חבריו ללהקת תיסלם, שחורשים את הבמות בשנים האחרונות, לא פחות משעשו זאת בשנות ה–80. בסן, שיחגוג בעוד כחודש את יום הולדתו ה–61, מתנהג על הבמה בהופעות כאותו בן 20 נוטף כריזמה ואנרגיה ששר "תנו לי רוק'נרול" ו"רדיו חזק".


מה סוד הקסם? איך אתה שומר על עצמך צעיר על הבמה כל כך הרבה שנים?
"אני אוהב מוזיקה, היא נותנת לי אנרגיה. ותודה על המחמאה".

מלבד ההופעות עם תיסלם, מנסה בסן בימים אלה להתניע שוב את קריירת הסולו שלו עם אמן צעיר בשם טל שנהב, שאיתו הוא יופיע בפסטיבל הפסנתר הקרוב. "מי שרוצה לראות אותי מופיע סולו על הבמה לראשונה זה הרבה שנים מוזמן להגיע", אומר בסן.

"המופע (שייערך ב–9 בנובמבר באולם קאמרי 3 בתל אביב - ד"פ) הוא אישי, אינטימי, אוטוביוגרפי ומורכב מסיפורים על החיים שלי ועל מאחורי הקלעים של השירים ויש בו המון שירים מרגשים, להיטים מוכרים, שירים חדשים. בכלל, זה ערב מקסים, כשטל הוא המלווה ואמון על ההפקה המוזיקלית. בנוסף, אנחנו מתוגברים בארבעה נגנים נוספים. אחרי הפסטיבל טל ואני מתכוננים לצאת לסיבוב עם המופע הזה בכל מקום שרק ירצו שנבוא".

ומה עם אלבום חדש?
"בדרך".