חברתי אהובה הלכה לעולמה, יוצרת וזמרת מהגדולות שידעה מדינת ישראל. אהובה, כשמה היא, אהובה על כל העדות והגילים. היא אבידה גדולה לתרבות הישראלית והים תיכונית ואבידה אישית קשה. אהובה עוזרי הייתה גם חברה טובה וגם קרובת משפחה. בשנה האחרונה הייתה לי הזכות להופיע לצדה במופע “עמק הפרחים”, ואהובה הייתה התבלין בכל הופעה. אף שלא יכלה לשיר, כשעלתה על הבמה כל הקהל עמד על הרגליים.



היא זכתה באהבת הקהל ועם ישראל. אהובה אהבה את עם ישראל והעם החזיר לה אהבה גדולה. המוזיקה שלה נגעה ברבים ודיברה אל העם. היא שרה מה שהיה לה בלב, על הדברים שכאבו לה. היא הייתה מיוחדת במינה והטביעה את חותמה על המוזיקה הישראלית.



אהובה הייתה פייטרית. היא לחמה. המוזיקה נתנה לה את הכוח להמשיך להילחם. המוזיקה הייתה החמצן שלה. היא הייתה האישה הראשונה, פורצת דרך, גם כשנכרתו מיתרי הקול שלה היא המשיכה ליצור ולהופיע. המוזיקה החזיקה אותה. גרתי לא רחוק ממנה בכרם התימנים. היא הייתה תמיד כישרון גדול וזו אבידה עצומה לכולם.



אהובה כל כך גדולה שמעטים האומנים שזכו לאהבה כזו. היא תחסר לנו כל כך. בשנים האחרונות היא כל כך סבלה מהמחלה הארורה והייתה לוחמת אמיצה. נוחי על משכבך בשלום, יקרה שלנו.