כשג'וני שועלי ישב במשרדי חברת התקליטים "נענע דיסק" והביט מהחלון לעבר הקריה בלב תל אביב, בטבורה יושב מחנה צבאי, הוא נתקל במחזה יוצא דופן: דחפורים ועשרות חיילים נעו אנה ואנה בשטח, במה שהתברר שהיה תרגיל היערכות לשעת חירום. מהמראה האפוקליפטי הזה, שהשתלב עם תחושותיו האישיות באותה עת, השתחרר "האדמה רועדת", השיר הראשון מהאלבום הבא, הרביעי במניין.

"מסביבי האדמה רועדת / מתחת לרגלי נשמטת / מסביבי הכל מתלהט / לא יכול להימלט". "מהרגע שכתבתי את השיר הזה, לפני די הרבה שנים, היו הרבה רעידות אדמה", אומר שועלי בהשלמה. "אני מקווה שהשיר הזה יעשה תיקון".

האלבום הקודם, "צעיר, חופשי ואנוכי", יצא כבר לפני שש שנים. האמת היא שמאז היו בארץ לא מעט "רעידות אדמה".

"לוקח זמן עד שהחומרים נאספים, אני לא חופר בור עמוק ומתמיד עד שמשהו יוצא. בדרך עשיתי ניסיונות עם השירים, הופעתי עם חלקם בכל מיני ביצועים, ניגנתי סקיצות וגם ההקלטות ארכו זמן. תהליך ארוך. פעם היינו נכנסים לאולפן, ובגלל ענייני תקצוב, והדרישות הטכניות, זמן ההקלטה היה קצר יחסית ותוך שבועיים כבר היה אלבום. לצערי הרב, היום זה לא עובד ככה. מצד שני, יש בי הנאה מהעבודה באולפן. בסוף זו העבודה האמיתית. אני איש אולפן שנהנה מההתמודדות עם המוזיקה".

אתה ביקורתי כלפי עצמך?

"ביקורתי ברמה הטכנית, לאו דווקא ברמה האמנותית. חשוב לי שדברים יישמעו טוב, שיהיו מורכבים נכון, שהשירה תעבור נכון יותר. הצד האמנותי, הסטייל והצבע שלי, נמצא בי אוטומטית".

כשאתה נכנס להקליט את החומר שלך, כמה אתה מצליח לנתק בין ג'וני המוזיקאי לבין איש האולפן?

"אי אפשר לנתק. זאת חבילה אחת. זה לא שאני עושה איזה ג'ינגל לפרסומת ומתנתק מהאמנות. בכל מקרה, אני מייצר מוזיקה אמנותית, משהו חדש".

במהלך שש השנים האחרונות לא דגדג לך להוציא כבר את האלבום?

"היו רגעים שאמרתי: 'די, זה מוכן'. ואחרי שעברו עוד כמה ימים, אמרתי שזה עוד לא שם, עוד לא נכון. מגיע הרגע שבו אתה פשוט אומר 'מספיק', ומשחרר את החומרים. בסך הכל התקופה בין האלבומים קשה כלכלית, זה לא שיש הופעות, יחסי ציבור ומכירות".

אפשר בכלל להתפרנס ממוזיקה בארץ?

"אני חי בזוגיות, אשתי עובדת, אני מפיק מוזיקלי ואנחנו, ברוך השם, מתפרנסים. המצב במוזיקה הוא קשה בארץ. אם אין לך משהו כמו חתונות או אירועים, ואתה צריך להסתמך רק על קהל והופעות, זה לא פשוט".

אפרופו ברוך השם, בשיר החדש עולות לא מעט תהיות מבוססות דת, נוסח "מאין אני בא, לאן אני הולך". כמה הדת נוכחת במוזיקה שלך?

"אני מאוד דתי בחיי היום־יום, רק שלא רואים את זה עלי מבחינה חיצונית ובהתנהלות שלי. גם במוזיקה זה כך. אני אוהב לשיר את השירים שלי ולא טקסטים מהמקורות או פיוטים. אני המון שנים בחזרה בתשובה, קרוב ל־25 שנה, וזה אף פעם לא משך אותי ולא מדבר אלי. אני אוהב את זה אצל אחרים, אבל לא רואה את עצמי עושה את זה. התחלתי את הגל הזה של השירים מהמקורות עם אלבום הבכורה של עדי רן שהפקתי לפני קרוב ל־20 שנה. אם דיברנו על פרנסה קודם, אז מזה מתפרנסים נהדר. רק שהאמנות טבועה בי ולא אשנה את עצמי בגלל הכסף".

היית מראשוני החוזרים בתשובה בברנז'ה המוזיקלית.

"באתי מבית חילוני של יוצאי קיבוץ (סבו, שמואל שועלי, היה ממייסדי עין שמר. אביו הוא הצייר יואב שועלי, ג"ע), והיו חסרות לי הקרבה לדת, השבת. עוד כבחור צעיר היה לי חשוב ללמד את הילדים, שעוד לא נולדו לי אז, עם זיקה ליהדות ולמסורת, וזה הצליח לי" .

אם הכל נהדר, למה האדמה רועדת לך?

"אנחנו חיים במקום שבו לרבים יש הרבה, אבל מצד שני, יש מצוקה עמוקה אצל כולנו, ואנחנו רואים את זה במחאות החברתיות. מגיע לנו יותר".