קצת קשה להאמין שלהקת איפה הילד כבר בת 30. עוד יותר קשה להאמין שהלהקה ממשיכה להנפיק ללא הרף שירים חדשים. אחרי אלבום הקאמבק שלהם, "בני המאה ה־20" (2012), חוזרים חמי רודנר, אסף שריג, אופיר בר־עמי ואסף מרוז עם "מתוק בחשיכה", אלבומם השישי, שעמו יחגגו שלושה עשורי פעילות משותפת. על הבמה ינגן אתם גם עופר מאירי, המפיק המוזיקלי של האלבום החדש.
"כשחזרנו לעבוד יחד ב־2009, התנאי שלנו עם עצמנו היה להמשיך ולהיות להקה יוצרת. לא כזאת שנחה על זרי הנוסטלגיה", אומר חמי רודנר, הפנים הכי מזוהות עם איפה הילד. "האנרגיה הזאת בהחלט מקרבת למוזיקה שלנו קהל צעיר, שתמיד, בכל הופעה, תופס את החלק שקרוב לבמה".
במה שירי "מתוק בחשיכה" שונים מהשירים ששרתם במהלך הניינטיז?
"אני שמח שאתה חושב שזה שונה, כי השירים האלה הם באמת שיקוף או תרגיל בהתבוננות שלנו ככותבים. אם, למשל, הייתי חושב לכתוב שירים כמו שכתבתי כשהייתי בן 20, זה היה לגמרי פתטי בעיני. כבן אדם בן 50 ומשהו, אני כותב על מה שקורה אצלי בחיים, תוך ניסיון לא להפסיק לכתוב שירי רוק בועטים ומתריסים. וזה ממש לא פשוט".
30 שנות במה הן חתיכת ציון דרך.
"כולנו התבגרנו, וכשזה קרה, הבנו איזה ערך יש לדברים שעשינו ואנחנו ממשיכים לעשות. אני מתייחס בעיקר למה שבצעירותנו לקחנו כמובן מאליו: הצלחות, השמעות ברדיו והופעות מפוצצות באנשים. גם חברות של שלושה עשורים זה לא דבר מובן מאליו, ואנחנו מעריכים אותה מאוד. החיבור המחודש קרה בעיקר בזכות הקהל שלנו. ואם אפשר למסור ד"ש - אז אני רוצה לומר שאני מעריץ את האנשים האלה שבאים להופעות שלנו ונותנים לנו כל פעם השראה, כוח וביטחון להמשיך. כל מפגש איתם מטלטל אותי במובן החיובי".
עד כמה אתם עדיין מתרגשים להופיע אחרי כל הזמן הזה?
"אני לא זוכר אותנו כל כך מתרגשים כמו בשנים האחרונות: לעלות על הבמה ולהמשיך לעשות את הקטע שלנו. זה הדבר הכי ממושך והכי ארוך שעשיתי אי פעם, ואני אומר לעצמי: 'וואו, איך דבר כזה יכול להיות בארץ אוכלת יושביה?' במיוחד כשכל אחד מאתנו הוא מוזיקאי בזכות עצמו, שנמצא במקום אחר מפעם, לא רק באורחות חייו, אלא גם גיאוגרפית, מנטלית ורוחנית. התפרקנו ב־1999, וכשזה קרה, זה נראה לי דמיוני לחלוטין שאי פעם נחזור לעבוד ביחד. אבל הנה, זה ממשיך לקרות, וזה מדהים שהצלחנו לשמור על זה".
במבט לאחור, הגעתם למקום שבו רציתם להיות? מה היה החזון?
"לא היה לנו שום חזון. בתחילת הניינטיז היה בלבול אחד גדול, כך שבלתי אפשרי להסתכל על התקופה ההיא במסגרת איזושהי פרספקטיבה. בסך הכל הלכנו עם התשוקה שלנו. אישית ידעתי מראש שאעשה מוזיקה כל חיי".
עקפו את קולדפליי
"מתוק בחשיכה", ובו עשרה שירים בלבד, יצא בסוף פברואר 2017, ובאופן כמעט מיידי זינק למקום גבוה ברשימת 100 האלבומים הכי פופולריים להורדה ב־iTunes בישראל. בשיאו הגיע למקום הראשון ועקף אפילו אלבומים של קולדפליי ואדל. בימינו זה אומר לא מעט על הלהקה וערכה, אף שאלבומי העבר שלה הגיעו למעמד של תקליטי זהב ופלטינה. כאמור, על ההפקה המוזיקלית הופקד הפעם עופר מאירי ("מטרופולין"), אחד האנשים הכי עסוקים בתחומו. "אני חייב לציין שעופר עבד הכי קשה מכולנו על האלבום הזה", משחזר רודנר. "עד שכבר הצלחנו להתאסף כולנו לאולפן ההקלטות, הוא היה אומר לנו בלי למצמץ: 'תקליטו, תקליטו'. לרוב, מסיבות לוגיסטיות, לא הקלטנו יחד באותו זמן, ולכן הוא עבד איתנו המון אחד על אחד, ואז חיבר את הפאזל הזה באופן מרשים".
לצד "גוונים של זהוב", "רומנטיקה" ו"שיר לאוהבים" - שלושת הסינגלים שכבר השתחררו - יש באלבום שני שירים כבדים כמו "משבר כתיבה דתי" ו"רגע לפני". מה הסיפור איתם?
"'משבר כתיבה דתי' נכתב בעקבות פעמיים בשבוע שבהן אני מלמד בבית הספר הדתי 'מזמור', שנמצא בגבעת וושינגטון ליד אשדוד. לחבר'ה האלה ממש קשה לכתוב שירים, כי הם כל הזמן מוקפים בטקסטים עתיקים וקדושים. משם מגיע משבר הכתיבה וגם כל העניין הזה של 'פוגע/ לא פוגע' - שיש לו משמעות כפולה, מהבחינה המוסרית וכמובן, מבחינת הכתיבה עצמה. ברור ש'רגע לפני', הוא שיר פוליטי. הוא נוצר בעקבות התחושה שככל שהזמן עובר, הפוליטיקה מאבדת שפיות והמיינסטרים משתגע. היום נורא קשה לכתוב שיר פוליטי עם אמירה בגלל השיגעון הזה שמסביב. השיר הזה גם קשור למקום שבו אני מלמד ומכין מופע סוף שנה עם טקסטים ששואבים השראה מהמקורות. התקופה שאנחנו חיים בה היום דומה לתקופת המבול מבחינתי, עם כל הרוע שצץ מכל פינה ואנחנו, שטובעים בשיט הזה של אנשים שיוצאים למלחמות נגד כל מי שלא חושב כמותם".
איזה מקום תופסים השירים החדשים בהופעה שלכם?
"קודם כל אנחנו מבינים מה המשמעות של הלהיטים הוותיקים עבור הקהל שלנו, אז ממש אין כוונה לאכזב אותם. לכל השירים האלה יהיה מקום בהופעה. נקודה. עם זאת, אנחנו משתדלים עכשיו להכניס לפחות חמישה שירים מהאלבום החדש, מאחר שאנחנו לא רוצים לחפור יותר מדי, אלא להדק רשימה של כ־20 שירים. מטבע הדברים אנחנו מוותרים על כמה שירים מפעם. אנחנו לא יכולים לתת הופעה של שעתיים וחצי. לדעתי זה גם קצת גדול עלינו בריאותית (צוחק)".
איפה הילד, 30.3, חמישי, 22:00, מועדון בארבי, תל אביב