זה 11 שנה ברצף יתקיים הערב, ערב יום השואה, במרכז ברודט לתרבות יהודית בתל אביב, אירוע הזיכרון "זכור". בין משתתפיו הפעם: נועה ירון־דיין, אשת התקשורת והסופרת החוזרת בתשובה; יהודה עדר, נשיא רימון, בן לניצולי שואה, שיבצע את "מר גרוסבארד היקר", שהקדיש לאביו; ערן צור, שיביא את סיפורו של אביו, ניצול גטו ורשה; רחל קשת, שחקנית דתייה; דליה קמינר, אשת חינוך, שתקריא שירים שכתבה בהשראת מסעות שבהם ליוותה משלחות לנוער לאושוויץ וגלעד ויטל, יוצא להקת "שוטי הנבואה", בנו של ניצול שואה מהונגריה.

באירוע תשתתף גם הזמרת והחזנית עדי ארד. "אני מגדירה את עצמי כדור שלישי לניצולי שואה", היא מספרת. "הסבתות והסבים שלי הם ניצולי אושוויץ ודכאו. כשהייתי בת 12, כשסבי נפטר, עברתי לגור עם סבתי תמרה בבני ברק. היא הייתה מספרת לי איך היא ואחיותיה בהירות השיער היו חומקות מהגטו בפולין, מסתירות את הטלאי הצהוב ומביאות אוכל לגטו. בין השאר סיפרה בדמעות על אחותה, אדל, זמרת ושחקנית שנקראתי על שמה, שנספתה בשואה, וסיפורים אחרים מאותה תקופה - ואני ספגתי את כל זה לתוך הגוף שלי, מה שבא לידי ביטוי בהופעות שלי. בין השירים שאני מבצעת יש ניגון שסבתא הייתה שרה לי עם כל הכאב והתקווה. את הניגון אשמיע בבית ברודט בערב יום השואה, לצד השיר 'אחותי חיה', שכתב משורר היידיש בונים הלר לזכר אחותו שנרצחה בשואה (במקור ביצעה את השיר חוה אלברשטיין) ולצד השיר 'אל תסתר פניך ממני', פסוק מספר תהלים, שהלחין ראובן סירוטקין לפסטיבל הזמר החסידי (שביצעה במקור שולי נתן - י' ב"א), שיר המעלה את נושא האמונה בשואה עם השאלה היכן היה אז הקדוש ברוך הוא".

ייחודה של ארד (45) הוא בהיותה זמרת דתייה, המבצעת גם קטעי חזנות. כמי ששרה בעבר במקהלה הפילהרמונית, היא הגיעה משירה קלאסית לחזנות. זה פרץ כאשר בהצגה "קשה להיות יהודייה" בתיאטרון "יידישפיל" התבקשה להגיש קטע חזנות של מלבסקי והלהיבה כך את הקהל. כשניגשו מהקהלאליה אל מאחורי הקלעים ושאלו אותה היכן היא עוברת לפני התיבה, הסבירה שהיא איננה מחזנת בבתי כנסת, כי זה בניגוד להלכה, "אבל בקונצרטים אין שום מניעה".

ככל שארד, מי שגדלה בבית דתי לאומי בבני ברק על חזנות ומוזיקה חסידית, מוקירה את ענקי החזנות, אין היא מנסה לחקות אותם: "יש לי נטייה לתפילה החזנית האינטימית, בניגוד לבומבסטיות שאפיינה בעבר את החזנים הגדולים. נראה לי שאני רוצה לגעת באנשים, כשיותר אמיתי לי לא למתוח את מיתרי הקול, אלא לשיר כך שהשירה שלי תלטף את הקהל ולא תרתיע אותו".

ההופעה הפעם טבעית לארד. "זה מצחיק אותי במירכאות", היא מעירה. "תמיד אני אומרת שאם יש זמרות יום העצמאות, אני מהזמרות שמזמינים אותן לשיר ביום השואה. יום שקשה לי ברמה הגופנית ממש. אני לא יכולה להימנע ביום הזה מלצפות בתוכניות מיוחדות בטלוויזיה ומלהשתתף בטקסים. אני מרגישה מאוד־מאוד מחוברת. תחושת היהודי השורד מהווה חלק ממני. ההתנהלות שלי ביום־יום היא בהחלט התנהלות של בת הדור השלישי לשואה עם כל הסימפטומים".

לסיום שיחתנו, לערד יש הערה שכדאי לשים לב אליה: "אם הממשלה שלנו לא מעמידה תקציבים ראויים, כדי לסייע כנדרש לניצולי השואה, ומעדיפה להפנות אותם למקומות אחרים, פה נכשלנו. צריך להבין שכל עוד אפשר, יש לחבק ב־30 ידיים את מה שנותר מהניצולים. זה קורע את הלב, כששומעים שיש מהם החיים בתנאים קשים, דבר מאוד מקומם". 

"זכור", היום ב־21:00, מרכז ברודט, צייטלין 22, תל אביב.הכניסה חופשית