"אמריקאית־פלסטינית ותושבת ישראל", כך מגדירה עצמה לינה מח'ול (23), שנולדה באוהיו, ארצות הברית, למשפחה ערבית־נוצרית מישראל ובגיל חצי שנה עברה עם משפחתה לעכו. ב־2013 פרצה מח'ול בסערה לתודעה הישראלית, כשזכתה במקום הראשון בעונה השנייה של "דה ווייס", ומאז השמיים הם הגבול היחיד של מח'ול.

"אחרי שסיימתי את החוזה מול חברת התקליטים הליקון יוניברסל, יצאתי לדרך עצמאית", מגלגלת מח'ול את סלילי הצלחתה עד להתחלה ומתחילה להריץ קדימה. "הוצאתי סינגל ראשון בשם 'אינתה' בערבית. זה טקסט של סבא שלי שהלחנתי. השיר נכנס לפלייליסט ערב בגלגלצ על תקן 'השיר הערבי של ערבייה הראשון בהיסטוריה'.

בסוף 2014 פתחתי סיבוב הופעות ארצי עם מופע של שירי מחווה לזמרת האגדית הלבנונית פיירוז, שבו הופעתי מעל שנה בכל רחבי הארץ, כולל במרכז הקונגרסים בחיפה ובאולם סנט ג׳וזף בנצרת. בתחילת 2016 התחלתי לעבוד על שירים מקוריים באנגלית עם המפיק טל פורר. אחרי כמה חודשים הוחתמתי על ידי אירית טנהנגל בחו״ל, בחברת התקליטים שלה בניו יורק, והתמקדנו בקריירה באנגליה.

הוצאתי שני סינגלים, This Ain’t About You ו־Dance Sucker. שניהם הגיעו למקום השביעי בטופ 10 הבריטי. מאותו רגע אני על הקו בין עכו ללונדון. פעם בחודש אני נוסעת לעבוד על כתיבת שירים חדשים, הקלטות, צילומים, יח״צ ופגישות עם הצוות שלי. בספטמבר 2016 נבחרתי על ידי להקת קווין האגדית לחמם את ההופעה שלהם בפארק הירקון מול 57 אלף איש.

בסוף ההופעה שלי קלטתי את בריאן מיי עומד על הבמה ומצלם אותי שרה. הצטרפתי אליהם אל מאחורי הקלעים עד תחילת ההופעה. בדצמבר האחרון העליתי קאבר ל־Empire State Of Mind של אלישיה קיז (איתו נבחנה ל"דה ווייס", ר"ז). כמה שבועות אחרי, אלישיה קיז שיתפה את הסרטון שלי בכל הפלטפורמות החברתיות שלה.

"בינואר 2017 כתבתי את הסינגל החדש שלי, Can’t Keep Falling, בלונדון עם כותבי הענק מייגן קוטונה (בריטני ספירס, דמי לובאטו, ליטל מיקס, אולי מרס) ונייטסטאר (אן מארי, ז׳אנל מונה). אחרי שכתבתי את השיר איתם, לא יכולתי לישון כל הלילה. משהו בבטן בער בי, וחיכיתי שיהיה בוקר, כדי לחזור לאולפן ולהקליט את השיר. מזהירה אתכם. השיר לא יצא לכם מהראש. השיר יצא ב־5 במאי, ואחרי 24 שעות כבש את המקום הראשון באייטונס ישראל.

הקליפ יצא שבוע אחרי כן, ב־12 במאי. הוא צולם במדבר יהודה, ים המלח ומערות בית גוברין, בכיכובו של השחקן־מנחה גל אמיתי ("אמזונס", "גאליס"). ב־12 במאי התפרסמה תמונת שער ראשונה שלי באנגליה למגזין Fault, שבו הופיעו, בין היתר, אלישיה קיז, אדם למברט, קיילי ג׳נר, דמי לובאטו ועוד. הכתבים מ־Fault Magazine באו מאנגליה במיוחד, כדי להיות איתנו בזמן צילומי הקליפ ולראיין ולצלם אותי".

חלמת על קריירה בחו"ל?

"תמיד חלמתי על קריירה בחו״ל. מגיל 19, מהיום הראשון שבו נבחנתי ל'דה ווייס', ידעתי שאני הולכת לעבוד כל יום בחיי כדי להשיג את המטרה. מדהים לראות את התוצאות. זה מדרבן אותי לעבוד עוד יותר קשה ולהשיג הישגים עוד יותר גדולים".

מצפייה בקליפ אפשר להבין שאת הולכת על סגנון של דיוות פופ סטייל ביונסה. האומנם?

"ביונסה היא דוגמה מדהימה. היא אחת ההשראות הכי גדולות שלי לעבוד קשה ולהגיע לתוצאות. אם ביונסה מספיקה לעשות את כל מה שהיא עושה בתוך אותן 24 שעות - גם אני יכולה. אני מכוונת מטרה. תמיד הייתי בחורה כזאת. המטרה שלי היא להתפרנס משירה ומוזיקה כל החיים שלי. בחימום שלי להופעה של קווין חוויתי חוויה חדשה. זכיתי לשמוע 57 אלף איש שרים איתי. זה מה שאני רוצה. זאת המוזיקה הכי יפה שיצא לי לשמוע".

אילו אלמנטים חשוב לך להדגיש בפיגורה האמנותית שלך?

"האמת היא שכל פעם זה משתנה, כי אני משתנה המון. הטעם שלי במוזיקה, אופנה ואמנות משתנה כל הזמן. אני מקבלת השראה מכל מה שזז. כרגע אני אוהבת להדגיש את הצעירות שבי. כיף לי להשתחרר פתאום ולהרגיש בת 23. תמיד אמרו לי שיש לי נפש של בת 50. פתאום אני מקבלת הזדמנות לחיות את הגיל שלי דרך שירים, קליפים, ריקודים והופעות".

את אחת היוצרות הערביות היחידות שלא מהססת למכור מסרים סקסיים. איך מגיבה החברה סביבך?

"אני לא יודעת עד כמה אפשר לקרוא לזה מסרים סקסיים. עד עכשיו לא קיבלתי שום תגובה משום ערבי בארץ על הקליפים שלי, על הלבוש והמראה. לא ברחוב ולא בפייסבוק. כולם הכי מחבקים, תומכים ומחזקים. זה מדהים. אני מקבלת כל יום עשרות סרטונים של צעירים ומבוגרים ששרים את השיר החדש שלי. זה מרגש אותי ברמות שאני לא יכולה להסביר. החברה הערבית לא באמת סגורה ולא־ליברלית כמו שאוהבים להציג אותה בחברה ובתקשורת הישראלית. גם ביום־יום אני, אחיותי וכל החברות שלי מתלבשות בצורה הכי שיקית שיש. גם אם זה ללבוש שורטים, חולצות בטן ושמלות מיני. עוד לא הצטלמתי עירומה, אז בינתיים אין מיניות יתרה. בכלל, נדמה שהחברה הערבית - והנשים בה על אחת כמה וכמה - עשתה קפיצת מדרגה מבחינת פתיחות ועשייה נשית".

את באמת מרגישה את זה?

"אני חושבת שהנשים הערביות עשו קפיצת מדרגה בתקשורת הישראלית. יש לנו המון נשים פורצות דרך בחברה הערבית, שכבר נמצאות בשנות ה־60 שלהן. יש לנו המון שופטות, מנהלות בכירות בהייטק, פרופסוריות, מדעניות, פסיכולוגיות, מהנדסות חשמל ואלקטרוניקה, מנהלות בתי ספר, במאיות, מפיקות, שחקניות, זמרות, מגישות טלוויזיה, מעצבות, בלוגריות. מה לא? אני חושבת שהתקשורת יכולה לעשות המון בהעלמת הסטריאוטיפים בנוגע לחברה הערבית הפלסטינית בישראל. יש לי בשבילך רעיון: עשי לך מנהג קבוע, ראיון עם אישה ערבייה פעם בשבוע. אני מוכנה לעזור בזה".