עשרה אלבומים הוציא עד כה המוזיקאי, יוצר וזמר אהרן רזאל, בהם הגדיר מחדש את הגבולות בין קודש לחול עם סגנונו המיוחד המהווה שתי וערב של בלוז, ג'אז, רוק ומוסיקת נשמה, כשהוא נושא אותנו ביצירותיו אל מחוזות היהדות, מהות החיים והאמונה וכן אל תיאור אספקלרי, בדרכו המיוחדת, של הריאליזם הישראלי המודרני. במגזר הדתי רזאל נחשב לאחד האמנים האהובים והמצליחים ובשנים האחרונות הצליח לעשות את המעבר גם אל לב הקהל החילוני המוצא הזדהות ביצירותיו ובישות המוזיקלית שלו.
לאחרונה סיים רזאל לעבוד על אלבומו האחד עשר במספר – "עד אמצע מקום", העתיד לראות אור לקראת החגים, וקוראי "מעריב אונליין" יוכלו לשמוע, בבכורה בלעדית, את הסינגל הראשון והמצוין מתוכו – "הולך תמים", מזמור המתאר אדם נאיבי בעל אמת בלבבו. השיר, שמילותיו לקוחות מתהילים פרק ט"ו ולחנו של רזאל, עובד והופק מוסיקלית על ידי מאור שושן וסופן בחובו סיפור מצמרר: "קרה שהייתי בלוויה של חבר קרוב שנפטר פתאום ביישוב תקוע, ולמרות המעמד הקשה היינו כמה חבר'ה עם כלי נגינה שניגנו בעדינות", משחזר אהרן, "עמדנו מסביב וככה באו ועלו ניגונים חרישיים של דבקות. איכשהו התחלתי לנגן את "הולך תמים " שוב ושוב . הקדושות של תהילים מספרות על אדם טהור שלא עשה לרעהו רעה, וכך באמת היה הלל יהי זכרו ברוך שלזכרו הולחן השיר".

הוצאת 10 אלבומים ועוד אחד בדרך, מה מניע אותך להמשיך ולהוציא עוד ועוד?
"אני יכול לנסות ולחפש הסבר למרות שבעומק העניין זו גם בעייני חידה. אולי בגלל שמאז שאני זוכר את עצמי אני כותב ומלחין. בגיל צעיר אבי שלח אותנו (אותי ואת אחי יונתן) ללמוד הלחנה . הגעתי למלחין אנדרה היידו שהפך להיות ממש הגורו שלי במוזיקה, החיבור אתו היה מאד מפרה. הוא תמיד כעס על המורים שאומרים לתלמיד "זה יפה מה שכתבת אבל זה דומה לזה וקצת מושפע מזה ומזה" - שזה חונק את היצירתיות של התלמיד שמקבל את המסר שכבר ראו הכל מהכל. היידו היה מקשיב לנו בהתפעלות ובסקרנות וממש נתן בנו את התחושה שכל העולם מחכה ליצירות שלנו. זה נטע בי באופן אישי עד היום סוג של חדוות יצירה".

בשנים האחרונות הקהל החילוני "אימץ" אותך, מה הסיבה לדעתך? זה השפיע על דרך היצירה שלך לקהל רחב או שמרת על אותו קו? "צריך לשאול את הקהל! חשוב לזכור שגם כשאדם חוזר בתשובה ונכנס לעולם התורה, מי שהוא היה פעם ממשיך לחיות בתוכו (אפילו אם קצת חנוק לו שם). בסופו של יום, לפעמים אני רואה את העולם דרך שירים של עמיחי ודן פגיס, שגדלתי עליהם, לפעמים דרך המילים של עגנון ולפעמים דרך קישלובסקי או איזה במאי שאהבתי בצעירותי . כמובן מוזיקלית אני לגמרי ממשיך לחיות את המוזיקה שאני נשמתי והערצתי כל חיי וכל זה נכנס ליצירה שלי שהולכת ומשתלבת עם התכנים הרוחניים שאני חי בהם. היום כששומעים שיר או יצירה בסופו של דבר השאלה אם היצירה היא אותנטית או לא, אם היא באה מהמעיין הפנימי או לא. הלוואי שאזכה שזה מה שיחשבו וירגישו".

מה צפוי באלבום החדש ובמה הוא שונה מקודמיו? " זהו האלבום האחד עשר שלי. אני תמיד אוהב לחפש מחוזות חדשים וחוויות חדשות. ניסיתי דרך חדשה בהפקה ולכן פניתי אל מפיקים מוזיקליים שבאים מעולמות שונים, אף על פיכן כל אחד מהם מבטא פן ביצירה שלי. גיל סמטנה התל-אביבי הוותיק הפיק שיר אחד (רק ההליכה בפלורנטין אל האולפן שלו הייתה חוויה תרפויטית), שני שירים עם מאור שושן ,שהוא מפיק צעיר ועכשווי מאד (עבד עם ישי ריבו ועוד) והיה כיף גדול לעבוד אתו. פניתי גם אל יואלי דיקמן ויובל סטופל (אברהם פריד) שהם נציגים מובהקים של המוסיקה היהודית - חסידית היום . בסופו של דבר האקורדים, הטקסטים והחשיבה המוזיקאלית של השירים הם מאד אני.
לגבי השירים באלבום, מי שמכיר אותי יודע שאני אוהב לבחור טקסטים מיוחדים לשירים. יש באלבום למשל מכתב שכתבה אם לפני פטירתה לבנה הקטן ויש מילים שמצאתי בתוך הקדמה של ספר קודש שכתב גאון עלום שם מתחילת המאה שמת בעוני ובחוסר כל, יש מילים שכתבתי עם אשתי אפרת, עוד שיר עם מילים שלי שמתכתב עם שיר של ביאליק ועוד ועוד".  


מה הזמן הכי אידיאלי עבורך ליצור?
"בזמן שהוא לא יום ולא לילה. יש לי חבר, כל פעם שהוא בא אליי ורואה אותי בסלון הקטן הנחלאותי שלנו עם פסנתר כשהילדים נכנסים ויוצאים, הוא מתחיל להטיף לי: "אתה חייב סטודיו! אתה חייב מקום שקט, מרחב משלך.." ובאמת קצת קשה לי למצוא זמן בכל שטף החיים. למרות זאת, בכל פעם שאני מסיים אלבום ונרגע, אני מתחיל מיד לחשוב על האלבום הבא".

לסיכום, חי את החלום?

"ברוך השם אני מרגיש מאד מבורך ומודה לבורא עולם. החיים בין עולם של לימוד תורה , מוזיקה ומשפחה. עם זאת חיים של יהודי וגם אומן זה חיים שיש בהם תמיד חיפוש ,לצד תביעה פנימית ליותר, וגם כמיהה שלא מתמלאת לגמרי . באקדמיה למוזיקה הייתה מרצה מפורסמת - דליה כהן. היא תמיד דברה על שלוש חירויות: חרות להאמין, חרות לאהוב וחרות להתפעל מיופי. זה מאד דיבר אליי.
אני משתדל קצת להיות תלמיד של ר' נחמן מברסלב שהפציר בחבורתו לצאת לשדה ולהתבודד לדבר עם בורא העולם ולשמוע את שירת העשבים. בשעת התבודדות נוצר מרחב שבו אדם מכיר ופוגש את עצמו מול הבורא, מסתכל על החיים שלו מהצד ולומד להתרגש".