מרים ראשו: שי גבסו, פורץ לתיאטרון וזומם על קריירה בחו"ל

אני כותב מאז שהייתי בן 9. הייתה לי מחברת שהייתי כותב בה סדרות. ככל שהשנים עברו, לא ידעתי מה אהיה יותר - שחקן או זמר", אומר שי גבסו (32), שמעלה בימים אלה בתיאטרון הסמטה את "חוץ מאהבה אין בינינו כלום", מחזה פרי עטו שבו הוא משחק בתפקיד הראשי. במרכז המחזה זולט (גבסו) וסופי (אלכסנדרה לרנר), ה"נאלצים" להתגרש בתוך תקופה קצרה על אף שהם אוהבים. את ההצגה ביים ארז חסון.

"אהבתי גם לשיר מגיל קטן, אבל לא ידעתי מה יתפוס את מרכז העשייה שלי", ממשיך גבסו לגולל את הדרך שהובילה למחזה הביכורים שלו. "ואז קרה מה שקרה, ובגיל 18 המוזיקה תפסה את המקום הראשון. האמת היא שעד עכשיו היא במקום הראשון, אבל עם זאת, האהבה שלי לאסתטיקה, לקולנוע, לסיפור, עצומה מאוד, אז בגיל 23 חזרתי לכתוב שוב, והפעם סיפורים ארוכים יותר. כתבתי כל זמן שזה התאפשר ורדפתי אחרי המילים הנכונות שהדמויות שלי יגידו". 




איך נולד המחזה?
"לפני ארבע שנים למדתי תסריטאות אצל אסף ציפור ('החמישייה הקאמרית', 'הבורגנים', 'בטיפול') ושם, באחד משיעורי הבית, הבאתי את הסיפור על הזוג הזה: זולט וסופי. אני מניח שהרצון לבטא את עצמי, הרצון להביא דברים שאני חווה כאדם לתוך הממד הזה של העשייה, הוא המניע של האמנות, הרצון לבטא משהו שקוף בתוך העולם הדחוס".

ב־2014 ביים גבסו סרט קצר המבוסס על סיפור המחזה, אך החליט לגנוז אותו והעדיף את הגרסה הבימתית. החודש יביים גבסו קליפ לשיר חדש שלו,
All in my Hands, מתוך אלבומו החמישי והראשון באנגלית, שיצא בפברואר בלוס אנג'לס. גבסו מסביר שהעבודה על הקליפ לסינגל, בימוי הסרט והעבודה על ההצגה כמחזאי וכשחקן ראשי, מהווים כיוון חדש בחייו המקצועיים. הוא כבר לא רק שחקן או זמר - הבימוי תופס אצלו תאוצה והופך לחלק מרכזי בחייו, ולשם הוא מכוון.

זה לא יותר מדי גם לכתוב, גם לשחק וגם לביים?
"אני לא יודע אם זה יותר מדי. לפעמים אתה נכנס לסחרחורת, אתה עושה משהו ואתה לא יודע איך זה נראה מהצד. אני מאוד אוהב לשחק, אני מאד אוהב את הדמות וזה נראה לי טבעי לשחק את זה, אבל הקהל צריך להרגיש אם זה יותר מדי".