פרולוג
מה אמרו הציפורים הנודדות

מה אמרו למשעולים ולשדות.

הן אמרו: היו שלום,

אל ערבו נוטה היום

ועלינו עוד הרבה לנדוד.

(נעמי שמר)

נעמי, שלום!

אני בעצם לא כל כך יודע מה לכתוב. בעצם רציתי רק לומר: תודה רבה. זה נפלא לשמוע פה באוהל - אי־שם בארץ, את "מה אמרו הציפורים" שלך: "חול ומים ואבק / אנוכי בך אדבק...", וכו'.

אז זהו בעצם. תודה רבה בשמי ובשם כל אלה שנמצאים פה באוהל והשתתקו פתאום כששמעו את השיר הזה.

להתראות,

אבי קורן.

המכתב הזה, ששמור בספרייה הלאומית בירושלים, נכתב בעיצומם של ימי ההמתנה לפני המלחמה שאיש לא העלה אז בדעתו שיקראו לה מלחמת ששת הימים ושהיא תסתיים כך.

אני, חייל משוחרר שעוד לא הספיק להיות מוצב במערך המילואים, מוטל עם עוד כמה עשרות חיילים במאהל ענק אי־שם על גבולה המערבי של המדינה. כלומר, בחולות גבעת אולגה.

נעמי שמר ענתה לי, אבל מכתבה אלי אבד שם במאהל בחולות גבעת אולגה. אני רק זוכר שהמילים הפותחות היו "אבי יקירי", שהיא דאגה לשלומי ושאיחלה לשנינו שניפגש בקרוב.

מה אמרה הנערה בנועם קול

אל האיש אשר אהב אותה מכל

היא אמרה לו: אין דבר,

אם תשכח אותי מחר

כה בהיר הוא העולם וכה גדול.

(נעמי שמר)

נעמי שמר. צילום: שמואל רחמנינעמי שמר. צילום: שמואל רחמני

תמונה ראשונה
חפש אותי

אני גרה בדפנה שש

היום אני נראית נורא

חפש אותי

ותיווכח לדעת ש –

בתוך ביתי אני גבירה

(נעמי שמר)

שם, בבית שלה ברחוב דפנה 6, היא כתבה ללהקת הנח"ל את כל השירים לתוכנית "שמש המדבר". את "מחבואים", ואת "שנינו יחד תחת מטרייה אחת", ואת "עוד לא אכלנו שום דבר", ואת "יצאנו בבוקר אלול לצעוד 40 קילומטר", ואת "מחר אולי נפליגה בספינות מחוף אילת עד חוף שנהב". כל השירים הפכו מיד ללהיטים. היו שבועות שבהם בכל מצעדי הפזמונים תפסה להקת הנח"ל את כל מקומות הדירוג עם השירים מהתוכנית "שמש במדבר". בהופעות הצטרפו אלינו החיילים בשירה אדירה. הם ידעו את כל המילים בלי שקופיות ובלי קריוקי.

פעם, כשהגיעה לחזרה, סיפרה לנו שליד ביתה בונים בניין ענק, שלימים נודע כבניין הדר דפנה. כשעברה שם בדרכה אלינו שרקו לה הפועלים ממרום הפיגומים. "מלמעלה נראיתי להם כנראה צעירה יפהפייה בשמלה אדומה", צחקה.

נו, וחוויה שכזו הרי לא יכולה לעבור אצל נעמי שמר סתם כך ולהישכח. לא עבר הרבה זמן ושלישיית גשר הירקון הפגיזה את הרדיו ב"יום יום כשאת עוברת כאן בתשע אנו לך שורקים מן הסולם / ותאמיני לנו זהו פשע שאת לא עוצרת מעולם / כשאת לובשת את השמלה האדומה / אז בבניין לפתע צומחת עוד קומה".

לקראת התוכנית "מהנח"ל באהבה", התייצבנו שוב בביתה. היא גרה אז ברחוב אמיל זולא 4. נעמי התיישבה ליד הפסנתר והשמיעה לנו את "ואלס להגנת הצומח" ואת "אילו ציפורים". דני ליטאי, במאי הפזמונים, לחש לי "אוקיי, ההעמדה כבר אצלי בראש". ואכן, אם יש מישהו שצמח בארץ הזו ולא זוכר את הכפפות הלבנות על הידיים, שמעופפות כמו ציפורים באור האולטרה סגול, שיקום עכשיו.

יש לכם כאלה בנות כישרוניות בלהקה, אז אולי תחדשו גם את "מחבואים?", שאלה.

אי אפשר. זה לא אמין, כי את כבר לא גרה בדפנה שש. אמרתי.

אין בעיה. אמרה ומיד בלי היסוס התחילה לשיר ולנגן:

חפש אותי

אני גרה היום ברחוב

אמיל זולא מספר ארבע

חפש אותי

וכשתאמר שלום

אני אומר לך תודה רבה.

בערבי שירה, כשכולם שרים את השיר הזה, אז אני שר לעצמי בשקט את הבית שהוא רק של נעמי שמר ושלי.


תמונה שנייה
כשאספו עצים למדורה

החייל הביט בנערה

כשהפכה האש לבעירה

הוא אמר לה: את יפה נורא

הוא אמר לה: את יפה נורא.

(נעמי שמר)

בשבת, 19 בנובמבר 1983 ב־11 בבוקר, עלתה לאוויר בגלי צה"ל התוכנית הראשונה בסדרה שבה שוחחתי עם בנות ובנים של יוצרים ואמנים.

וככה פתחתי את התוכנית הראשונה:

"לפני כך וכך שנים החלו לשדר בקול ישראל תוכנית חדשה ומיוחדת במינה. קראו לתוכנית 'מצעד הפזמונים העברי'. אני זוכר את המצעד הראשון ששודר ואת השיר הראשון שהגיע אז למקום הראשון. קראו לו 'קפה שחור' וכתבה אותו נעמי שמר.

"שבוע לאחר מכן התפרסם בעיתון ראיון עם נעמי שמר. אני זוכר את התמונה שהופיעה במרכז הראיון: נעמי שמר מחזיקה בזרועותיה תינוקת חמודה. כותרת הראיון הייתה 'זה השלאגר האמיתי שלי'".

השלאגר האמיתי, ללי, ישבה מולי באולפן והקסימה אותי ואת המאזינים. כשנגעתי בנושא ההוא שהציק לרבים כל כך, דעותיה הימניות של אמא נעמי, ללי לא התחמקה ולא כיסתה. "נכון", אמרה, "מדברים עליה לפעמים ככה, שאני מתחבאה די טוב... אנחנו נורא חלוקות מבחינה זו... היא אמרה לי שאני שייכת לציבור התועים. כך בדיוק אני חושבת עליה. אבל כל חילוקי הדעות נגמרים כך".

ועלה גם בשיחה שלנו הסיפור של "על כל אלה", שעליו היא אמרה:

"יכולים למצוא שם אלף כוונות פוליטיות, אבל שתינו יודעות שהיא כתבה את זה לאחותה שהתאלמנה... 'אל נא תעקור נטוע' זה אדם שגדל כמו עץ בבית שלו ופתאום עקרו אותו... תמיד אני שומעת אותה שרה ואני פשוט בשיר הזה נשברת לרסיסים, כי אני יודעת על מה זה... אני לא חושבת על ימית כשאני שומעת את זה".

מרשרש אילן ברוח,

מרחוק נושר כוכב,

משאלות לבי בחושך

נרשמות עכשיו.

אנא, שמור לי על כל אלה

ועל אהובי נפשי,

על השקט, על הבכי

ועל זה השיר.

על כל אלה, על כל אלה,

שמור נא לי, אלי הטוב.

על הדבש ועל העוקץ,

על המר והמתוק.

אל נא תעקור נטוע,

אל תשכח את התקווה

השיבני ואשובה

אל הארץ הטובה

(נעמי שמר)


אתנחתא
אז, בזמן הראיון ההוא, הייתה ללי אמא צעירה לתינוקת בת שבעה חודשים בשם נגה, שסבתא נעמי כתבה לה ועליה שיר. כשהנכדה שלי נגה הייתה בת 6, סיפרה לה ללי על השיר. נגה שלי מאוד שמחה והתגאתה בכך שאת השיר "נגה" כתבה נעמי שמר בכבודה ובעצמה. כן כן, גם ילדים בני 6, ולא רק במשפחה שלי, יודעים מי זו נעמי שמר ושרים את השירים שלה.

רוח קל עובר בלילה

על גבעת הכרכומים.

בכנפיו יביא בשורה טובה

וכל מיני בשמים.

עייפים עצי האשל

העומדים על הירדן.

אמא ללי לך לוחשת

זה הזמן להירדם.

נומי נומי,

נגה נגה,

נומי נומי יקירה.

מעלייך בשמיים

כוכבים אומרים שירה.

(נעמי שמר)

תמונה שלישית
בכל הדרכים

כיליתי כוחי

ברוב מחולות וזמר.

שירה יחידה

בנבל שרדה

והיא לעולם אילמת.

(נעמי שמר)

הדבר הראשון שפילח את לבי ביום ההוא, ב–26 ביוני 2004, היה כשפתאום הבנתי שלעולם כבר לא אשמע עוד שיר חדש של נעמי שמר. "ואני בחיים כבר לא אקבל ממנה שיר חדש", אמר לי מישהו שביצע הרבה שירים שלה.

אריק שרון ולילי אשתו היו בין חבריה הטובים. כשנפטרה, לילי כבר לא הייתה ואריק שרון היה ראש הממשלה, וככה הוא אמר בין השאר: "נעמי הפגישה אותנו עם פריחת השקד, צחור החבצלת, גפן הבוסתן ושדה התלתן. עם חן החיזור, השובבות והעדנה.

עם האהבה, עם חמדת הקיץ, צבעי השלכת והחמסינים במשלט. את כל אלה פגשנו בשיריה ופגשנו בה. נעמי שרה להם ועליהם בעדנה ובאהבה".

אתנחתא קומית
ועוד לא אמרנו מילה על ההומור שלה. על אמירה כמו: "אנשים אוהבים לומר So far במקום 'עד כה'. מה הם מרוויחים מזה? הם רק אומרים את זה במבטא גרוע".

ועוד לא הזכרנו את נעמי השובבה. האמא הגרושה ששרה שיר ערש לבתה: נומי נומי בת, הסטטיסטיקה קובעת / את בסך הכול רק ילדונת ממוצעת / אבל חיוכך כקשת בענן / כי אבא'לה שילם את המזונות בזמן.../ מדוע לא תביני ש / אביך עובד כל כך קשה / שהוא צריך מקום מתאים / עכשיו יהיו לך שני בתים.

אבל אחד השירים הכי חושפניים שכתוב במנה גדושה של הומור עצמי בלי פשרות והנחות, הוא השיר שכתבה כשמלאו לה 40 ושנכתב באקרוסטיכון, שזה הסגנון שבו כל שורה מתחילה לפי סדר האלף בית: "אהבתי, בגדתי, גלגלתי קצת מין / דיברתי המון דיבורים לא יפים / טעמתי קצת מפירות אסורים / יצאתי תמיד עם יותר צעירים / כתבתי להם פתקאות ושירים / ולבשתי ביקיני אחרי גיל עשרים / לא נעים. לא נעים".

פעם, כשרק נישאה למרדכי הורוביץ, נפגשנו בהפסקה של איזו הצגה. "אל תגיד מילה", אמרה לי ואז פנתה לבעלה הטרי ואמרה לו "מרדכי, לפי כל התיאורים שלי, מי זה?".

מרדכי הביט בי, לא היסס לשנייה ואמר: "אושיק לוי".

את הצחוק שלה עוד שמעתי הרבה אחרי שנכנסנו לאולם.




אפילוג
ב–13 ביולי יש כנראה משהו שמוליד לנו יוצרים. נעמי שמר נולדה ב–13 ביולי 1930. חמש שנים אחר כך נולד דן אלמגור, אהוד מנור נולד ב–1941, ויאיר קלינגר ב–1944. תחשבו בכמה מאות שירים, נכון יותר - בכמה אלפים - זכינו הודות ליוצרים המבורכים האלה.

אז אולי כדאי לציין את היום הזה כאירוע שנתי של זמר ישראלי.

סופך

לגווע כמו ירדן.

להיאסף לאט אל ים המוות.

במקום הנמוך ביותר בעולם.

אבל מראש הרי השלג

בהמולה גדולה צוהלת

אחריך

שיריך מפכים להם

הלא לשיר זה כמו להיות ירדן.