עשרים וחמש שנים חלפו מאז שהלך לעולמו אייקון הגיטרה והמוזיקה הים־תיכונית אריס סאן בגיל 52 ועדיין סיפור חייו ומותו נותרו בגדר תעלומה לא פתורה: ההצלחה הגדולה בארץ, העזיבה הפתאומית לארצות הברית והתהילה הבינלאומית, ההסתבכות עם החוק והמאפיה והמוות המסתורי, הפכו את סאן למיתוס בליגה של זוהר ארגוב, מאיר אריאל ואריק איינשטיין.
נדמה כי מורשתו ושיריו עדיין נותרו פופולריים כפי שהיו בימיו הגדולים: הרדיו מוסיף לנגן את להיטיו, אלבומיו הגדולים מודפסים מחדש על גבי ויניל ואמנים רבים יונקים ממנו השראה. "הוא השפיע עלי בסגנון שירתו ובסגנון הנגינה שלו", מספר הזמר סטלוס, שבלי סאן, היה נשאר עד היום שמעון מזרחי.
בעקבות האהבה
אריסטוד סאיסאנס, יליד קלמטה שביוון, נולד ב־1940 למשפחה יוונית אורתודוקסית. ב־1951 זכה בתחרות כישרונות צעירים מקומית, ומגיל 11 החל להופיע בטברנות מקומיות. ב־1957 הפליג על אונייה מאתונה לישראל, ובכך גילה את אהבתו הגדולה ביותר, אף יותר מנשים וכסף – ישראל.
יש כמה סברות שונות לגבי עלייתו לארץ: עליזה עזיקרי ז"ל סיפרה פעם בסרט "תעלומת אריס סאן" (2007) כי סיפר לה שנמלט לישראל כשהתחמק מגיוס לצבא היווני. סברה אחרת הייתה שאמרגן ישראלי הזמינו להופיע בישראל. בראיון טלוויזיוני סיפר סאן כי הגיע בעקבות האהבה: במהלך ביקור בטורקיה, הכיר בחורה יפהפייה שסיפרה לו כי היא עוברת לישראל. כשהיגר לארץ בעקבותיה, גילה שהיא מאורסת לגבר אחר, אך התאהב בארץ - והארץ התאהבה בו - והחליט להשתקע.
כשכפות רגליו של סאן דרכו לראשונה בישראל ב־1957, הוא היה תפרן ולא ידע עברית. אחד החברים הראשונים שלו היה הזמר הישראלי־יווני דוויקו פיטשון, בן ה־97 כיום. "הכרנו במועדון שבו עבדתי והוא סיפר לי שהוא רוצה להיות זמר בארץ", הוא משחזר. "הוא היה מלא ביטחון עצמי, וירטואוז על גיטרה, אבל הרפרטואר שהוא רצה לשיר בארץ לא התאים. בזמן שיצאנו לבלות יחד בערבים, כיוונתי אותו לגבי השירים שמומלץ שישיר".
בארץ, בעצת שמואל ברזילי, מנהל המועדון "אריאנה" ביפו, שינה שמו ל"אריס סאן", והחל להופיע במועדון מדי ערב. עד מהרה, השמועות על העולה החדש בעל השפם הדק והבלורית המשומנת החלו להכות גלים, והוא הפך לתופעה. "סאן ניגן נגד חוקי המוזיקה וזה הדבר העיקרי שלמדתי ממנו והושפעתי רבות", מספר הגיטריסט יהודה קיסר, מפורצי הדרך של המוזיקה הים־תיכונית בסבנטיז. "הוא היה הראשון שהעז לקחת גיטרת רבע נפח, ולנגן עליה כאילו היא בוזוקי. זה היה פטנט שהוא המציא, והוא שילב בין רוק למוזיקה קלאסית ומוזיקה יוונית".
"הוא היה אחד הגיטריסטים הגדולים שהשפיעו עלי", מוסיף אבי סינגולדה.
בסוף שנות ה־50 התחבר סאן למרדכי צרפתי ("מנטש"), "דון קורליאונה" של קהילת הסלוניקאים בתל אביב, שהיה מקושר לצמרת השלטון והצבא בישראל, שסידר לו הופעות פרטיות בפני קצינים ואנשי צבא. אגב, קשריו אלה נוצלו על ידו להשגת אזרחות ישראלית.
ב־1960 נישא לפופי, יווניה נוצרייה מרמלה, ועל אף אהדת הקהל, הרגיש שעדיין לא זכה לפריצתו הגדולה. "כאב לו שהוא לא נתפס כמיינסטרים, אלא כ'עוף מוזר', על אף שהיה אליל", מספר המוזיקאי אלברט פיאמנטה. "הוא היה כוכב מועדונים ותקליטים, אבל לא ברדיו".
כדי להיכנס לקונצנזוס, סאן החליט באמצע שנות ה־60 להקליט שירים בעברית: "תל אביב", "זוג או פרט" ("ערב, ערב"), "סיגל", "אם אתה צעיר בלב", ועוד שהפכו ללהיטי ענק ואותו לסופרסטאר בקנה מידה לאומי. במקביל, להיטיו היווניים "בום פם", "דאם דאם", "פפלומה" ועוד, היו הדבר הלוהט ביותר במוזיקה הישראלית, שעד אז לא ידעה איך לאכול את הדבר הזה שנקרא "ים־תיכוני".
במקביל להצלחה המסחררת, סאן עלה לכותרות בשל רומן אסור שניהל מחוץ לנישואים עם הזמרת עליזה עזיקרי, שבשלב מסוים עזבה את בעלה השחקן ניסים עזיקרי ועברה להתגורר עם סאן, שאף כתב לה אלבום שלם שכלל להיטים כ"נערה ממש אוצר" ו"בחיים הכל עובר". הרומן הגיע לשיאו כשעזיקרי ילדה את בתם המשותפת – סאני.
כשהיא נולדה, פרסומו של סאן היה בעוכריו: נפוצו שמועות על גילויי אלימות שלו כלפי עזיקרי, על שריגל נגד ישראל ועוד ספקולציות שגרמו לו בסופו של דבר לעזוב את הארץ ב־1970 ולעבור לארצות הברית.
שנות ה־70 בניו יורק היו שנות הזוהר הגדולות של סאן. הוא חבש לראשו פאה נוכרית, הרכיב משקפי שמש צהובים ופתח את מועדון "סירוקו", שאירח את גדולי אמני העולם כאנתוני קווין ולואי ארמסטרונג, ובמשך עשור נחשב לסיפור הצלחה.
באייטיז החלה הדעיכה. "בשלב מסוים החלו להשתלט על המועדון אנשי המאפיה הניו־יורקית, החלו לרוץ שם עסקאות סמים והמשטרה עצרה את סאן", נזכר בצער אמרגנו דאז, אלי דישי.
"הוא סיפר לי שנעשו דברים לא טובים אצלו במועדון, לא הסכים להלשין למשטרה ולכן שילם את המחיר", הוסיפה סאני עזיקרי.
"כשסאן השתחרר, הוא ניסה לחזור לעצמו ולפתוח מועדון שוב, אבל זה לא היה זה", משחזר הבסיסט של שלו, מוטי מורד. "הוא תמיד היה מזמין אותי לבוא ולהופיע, ולפעמים הייתי מופיע בחינם מתוך כבוד אליו, כי לא היה לו כסף לשלם לנגנים. זה כבר היה עצוב וכואב מאוד".
ב־1992 נמלט סאן מהמאפיה לבודפשט, והחל להופיע במועדון "קזבלנקה" בבולגריה. ערב אחד, כשחזר מהופעה, הוכה על ידי בריונים וידו נשברה. הוא הובהל לבית חולים וכעבור ימים ספורים נפטר, לטענת הרופאים כתוצאה מדום לב. "אני מאמין שהוא עדיין חי. הוא היה ממזר לא קטן. אני חושב שהוא 'העלים' את עצמו כדי להינצל", מספר דני פיטשון (בנו של דוויקו), שניגן עם סאן עד ימיו האחרונים.
"תמיד סקרנו אותי הסיפורים עליו", מספר שלומי סרנגה. "איך זמר צעיר ממוצא יווני, לא יהודי, מחליט לעלות לישראל ולהשתקע, ולהצליח להתברג עם המוזיקה והנגינה ה'זרה' לאוזן במוקדי הבילוי המועדפים בארץ. חייו ומותו יישארו מבחינתי מרתקים ומסתוריים גם יחד".
האזינו לספיישל אריס סאן, בהשתתפות מיטב כוכבי הזמר היווני בארץ, בתוכניתו של גבי גזית ב־103FM, מגישים: גבי גזית ודודי פטימר