חמש שנים חלפו מאז אלבום האולפן האחרון של ריטה ("השמחות שלי"), מהווקאליסטיות הגדולות במוזיקה הישראלית, ובימים אלה הוציאה אלבום חדש, "ניסים שקופים", שצפוי להחזיר אותה למפה. האלבום כולל עשרה שירים שיצרו עבורה, מלבד ריטה עצמה, אמנים כנועם חורב, צרויה להב, רחל שפירא, דודי בר דוד ואפילו בתה, משי קלינשטיין. כל אלה ניסו להציג ריטה מודל 2017 ולהוכיח שהיא עדיין רלוונטית ואקטואלית.

אלא שלמרות הציפייה, האלבום נפתח בצורה מקרטעת עם "חבר של פעם": ניסיון ליצור שיר קאנטרי שכולל אומנם טקסט ולחן נחמדים, אך לא מתאימים למידותיה של ריטה. היא מבצעת אותו בצורה חסרת רגש ואנמית קמעה - יריית פתיחה חסרת התלהבות לאלבום חדש.

לעומת זאת, בשיר שבא אחריו, "מזמן", מצליחה ריטה למצוא את השילוב הנכון בין עוצמות ווקאליות, טקסט איכותי וסאונד עכשווי. שיר נוסף שמצליח לרגש ולגעת הוא "קחי לך", שכתבו ריטה ובתה משי. שיר הנושא, לעומת זאת, כולל בית מלודי, אך פזמון דאונר וחלש שמתפספס ולא מעניין במיוחד, אף שזו מטרתו.




האלבום מתחיל להתרומם מעט עם "התחלת הבוקר", "באתי אליך" ו"כשהיא תבוא", שמכניסים מעט פלפל וטעימה מריטה האהובה והמוכרת, שיודעת להכניס עניין וטעם גם בשירים מורכבים ועמוקים ולא לעייף את המאזין או לגרום לו להעביר לשיר הבא.

אין ספק שבאלבום החדש התחמשה ריטה בסוללת יוצרים מוכשרים, ששמו דגש על טקסטים מצוינים, אך חלק מהלחנים פשוט קטנים על מידותיה הגדולות, וחלקם אף נשמעים מאולצים מדי ו"עוצרים" אותה מלהיפתח ולפרוח בתוכם. זה גורע מעט מההנאה מהאלבום, שהוא אמנם טוב וחלקו אף נעים לאוזן, אך לא הרבה מעבר לכך.

זהו לא אחד האלבומים הטובים של ריטה והוא לא כולל שירים שילוו אותה לאורך השנים. במילה אחת: פספוס.