בשנה האחרונה הפכה אתניקס, בעל כורחה, לאחת הלהקות היותר מדוברות בתקשורת. אלא שהפעם זה היה לאו דווקא בזכות המוזיקה, אלא יותר כאופרת סבון משפחתית בכיכובם של מייסדיה, זאב נחמה ותמיר קליסקי, שהחליטו לפרק את החבילה בקרב תרנגולים מתוקשר לעייפה. בצל הסכסוך בין שני יוצרי שיריה היפים של אתניקס, שבמסגרתו עזב קליסקי והקים להקה חדשה בשם "אקזיט", עבדה החבורה על אלבום חדש ומעולה בשם "בטוח", שהחזיר עטרה ליושנה והצליח לשחזר את הסאונד הייחודי של תחילת הדרך.

במוצאי שבת, בהיכל התרבות בתל אביב, השיקה אתניקס את האלבום, ללא קליסקי, במופע מיוחד שנשא את השם "המסיבה של אתניקס 2017". כשהגעתי להופעה, ניסיתי תחילה, באופן טבעי, לשים לב האם קליסקי בולט בהיעדרו מבחינה מוזיקלית במופע, חוץ מההרגל לראותו על הבמה, ואני חייב להודות שלא הרגשתי בהבדל, שכן נחמה וחבריו דאגו לשמר היטב את אותנטיות הלהקה ולהעשיר את המופע בעיבודים מושקעים ועדכניים, שסיפקו את הסחורה בגדול. לכך הוסיפו להקת זמרות ליווי כריזמטית, תפאורת אפקטים סופר־מושקעת, ואת קולו המוכר והמחוספס של נחמה, שהוא, אין מה להגיד, פצצת אנרגיה בימתית חד־פעמית.

אתניקס. אורית פניני אתניקס. אורית פניני

אתניקס. אורית פניני אתניקס. אורית פניני

אתניקס. צילום: אורית פניני אתניקס. צילום: אורית פניני

אתניקס. צילום: אורית פניני אתניקס. צילום: אורית פניני

מי שהגיע למופע היה יכול ליהנות מכל טוב: מצד אחד, קומץ ממיטב שירי האלבום החדש והמעולה של הלהקה, שכלל ערב־רב של צלילים: פאסון רומנטי עם השפעות קלות של מוזיקה מזרחית ים־תיכונית ("בטוח"), אתנו־רוק ("כוכבי אניס") ומעט נגיעות דיסקו־פופ, שבביצועים החיים נשמעים אנרגטיים ומלאי נשמה אפילו יותר מאשר באלבום עצמו.

מצד שני, השכילה הלהקה להבין שהקהל טרם הספיק לעכל את שירי האלבום החדש, ובשמונים אחוז מהמופע שרה בעיקר את מיטב להיטיה הגדולים מכל הזמנים ("ב.מ.וו שחורה", "ג'סיקה", "כתם הפרי", "קטורנה מסאלה", שפתח את המופע, "תותים" ואפילו קלאסיקות מימי אייל גולן כמו "צאי אל החלון" ו"קן של אהבה"). בשורה התחתונה: אתניקס מודל 2017 נשמעת מצוין, נראית מצוין ומספקת היטב את הסחורה, עם או בלי קליסקי.