אמש נפתח פסטיבל אינדינגב ה-11 במצפה גבולות שבמערב הנגב, במיקום הנושק לרצועת עזה. פסטיבל המוסיקה, שרק גדל עם השנים, משלב בכל שנה להקות בשלבים שונים בחייהן המוזיקליים, כאשר בין היתר עולים לבמה הרכבים בתחילת דרכם, לאחר חשיפה מינימלית ואף אלו שנמצאות כבר ״בליגה של הגדולים״, ובשיאן.
כבר במהלך הלילה הראשון של הפסטיבל, אחרי דקות ארוכות של בירוקרטיה, צפיתי באחת מנקודות השיא של להקה שאת שמה כבר לא צריך להזכיר - הג׳ירפות.
לאחר הופעה משובחת של חבריה, כמו שהם רק יודעים, עברנו לרוקפור, שהמשיכה לבעוט בכל כוחה עם הופעת האורח של ה״ג׳ניס ג׳ופלין״ הישראלית, שמראה שוב למה The Paz band ו-Lucile crew הן שמות שמופיעים הרבה על הבמות שלנו בשנים האחרונות.
אחרי באלאנס קצרצר, הכרתי שם שלמען האמת לא התוודעתי אליו עד היום, ואני חייב לומר שאני מצטער שככה זה יצא, כשנוגה ארז עלתה עם סט מיוחד שכלל צלילים מיוחדים שלא רגילים לשמוע בישראל.
בסופו של דבר, אנשים מחויכים הגיעו מכל קצוות הארץ והתאספו בפסטיבל, תוך שהם נהנים ממוזיקה ששווה כל שקל שהם שילמו לטובת קניית הכרטיס לאירוע. בין הצופים הרבים, ניתן היה להבחין בוותיקי הפסטיבל וגם בכאלה שזאת הפעם הראשונה שלהם בו, ולפי הניצוץ בעיניים שלהם יש לי תחושה שזאת לא תהיה הפעם האחרונה.