כשבשנת 1984 פול מקרטני גרס כי לאנשים די נמאס משירי אהבה טיפשיים, הוא לא יכול היה לשער שבישראל של שנת 2017, השמאלץ והקיטש הרומנטי יעבדו שעות נוספות. נכון, רומנטיקה היא דבר נפלא: היא מרגשת, היא ענוגה והיא עושה טוב על הלב, אבל כשמרבית השירים של זמר הם רומנטיים, דביקים ולא מקוריים במיוחד, אז גם לרומנטיקה יש תאריך תפוגה. תשאלו את משה פרץ.

היום הוציא הזמיר המסלסל את "יש לי אותך", שיר שעל אף שפרץ כתב והלחין אותו, כבר מהכותרת ניתן להבין שאינו מקורי במיוחד, בייחוד כשמושיק עפיה, מיקה קרני, רובי לוי, הראל מויאל, רינת בר, ליאור פרחי ועידן יניב שרו שירים שונים עם אותה כותרת בעשור האחרון.


אם לא די בכך, השיר מתאר בצורה סטנדרטית ובנאלית למדי את אהבתו של פרץ לאשתו עם אותם אלמנטים שהשתמש בשיריו הקודמים: כוס קפה (באלמנט זה השתמש בשירו "סימני הזמן"), מוסיקה לטינית (באלמנט זה השתמש ב"כוס של יין" ו"קרמלה"), נשיקה (אלמנט בו השתמש בשירו "אהובה" ובשירו "כל בוקר"), מדריד (שר בעבר על "ברצלונה" שגם היא בספרד) וכו'.

כל אלה יוצרים תחושה שלפרץ אזלו הרעיונות לשירים חדשים והוא ממחזר את עצמו שוב ושוב מבלי להמציא עצמו מחדש ומבלי להיות מקורי או מרענן, וזו למעשה האווירה בשיר זה.

כל זה מבלי להזכיר את שורות כמו "הכוס קפה שלך הזכיר לי", שהשימוש העילג בעברית קלוקלת בהן רק מבליט את דגילתו של פרץ בשפה פרימיטיבית שמוסיפה קלון למוסיקה הים תיכונית.

מבחינת לחן וביצוע השיר סטנדרטי ולא "להיטי" במיוחד, אלא תקוע באותה שבלונה נוסחתית שכבר מזמן לא מעניינת במיוחד, אך עם זאת, ראוי לציין שהשיר לא רע, רק תפל, משעמם ונטול עניין. עם זאת, עדיין כיף לשמוע את קולו הקטיפתי של פרץ.