התחנה המרכזית:

האירועים שעיצבו את חיי, אחינועם ניני (48), זמרת, מלחינה ומוזיקאית

דוד ותמר
“הוריי, דוד ותמר ניני, הם אנשים יוצאי דופן. במשך כל חיי תמכו כמיטב יכולתם בכל חלום, כל כמיהה וכל שאיפה שהיו לי ולאחיי, גם בתנאים קשים, עם עבודה קשה, מסירות, נתינה ואהבה אינסוף. הם הסלע האיתן והחיבוק החם של חיי, מנשימתי הראשונה ועד עצם היום הזה. תודה ענקית להוריי הנפלאים”.

אבשלום
“כשהייתי בת שנתיים עזבו הוריי את הארץ. אבי קיבל מלגת לימודים בארצות הברית ולקח עמו את אשתו הצעירה והיפהפייה, אמי, ושני ילדים קטנים. הוריי, שאינם דתיים, החליטו למרות זאת לשלוח אותי ואת אחי - ושנים רבות לאחר מכן גם את אחותי הקטנה - ללמוד במסגרת יהודית אורתודוקסית, מתוך חרדה שנאבד קשר לזהותנו הישראלית־ציונית אם נלמד בבית ספר אמריקאי רגיל.

אחינועם ניני. צלם : יח"צ אחינועם ניני. צלם : יח"צ

כך מצאתי את עצמי, הילדה התימנייה־ישראלית־חילונית־תפרנית היחידה בבית ספר אמריקאי־דתי־אשכנזי־עשיר. שני דברים באו לעזרתי: ראשית, אופייה המיוחד של הישיבה שבה למדתי, שהשתייכה לזרם הציוני־אורתודוקסי־מודרני בארצות הברית, מוסד נפלא, ליברלי, מכיל ופתוח (תרתי־משמע: המבנה הראשי שבו למדנו נחשב למופת ארכיטקטוני, בנוי בשיפוע על גבעה מוריקה, משולל קירות כמעט לגמרי, עם תקרה משופעת ענקית שכולה זכוכית), שמטרתו הייתה להרחיב ככל האפשר את אופקי תלמידיו, הן בלימודי קודש והן בלימודי חול, ולהנחיל בלבם ערכים יהודיים־אוניברסליים, כגון ‘ואהבת לרעך כמוך’.

שנית: המוזיקה. הכישרון שכבר מגיל צעיר בעבע בי, אפשר לי להביע בכתיבה, הלחנה ושירה את רגשותיי העמוקים, את הבלבול, התסכול, הכמיהה והאהבה. את כל זה גילה וטיפח אבשלום כץ, המורה למוזיקה בישיבה, האהוב, המוכשר והנערץ על כולנו, דמות מקסימה ורבת־השראה. אבשלום היה הראשון - אחרי הוריי הלא אובייקטיבים - שהקשיב לשיריי, התלהב ועודד וגרם לי להרגיש מיוחדת וראויה, כילדה קטנה עם צמות ומשקפיים. תודה ענקית, אבשלום”.

אשר

"את אשר ברק ראיתי לראשונה כשעלה להסעה של החברה להגנת הטבע, בדרך לטיול במערות הכרמל. הייתי בת 15 וגרתי בארצות הברית. הוריי שלחו אותי לחופשת קיץ בארץ ודודתי הכריחה אותי לצאת לטיול. לא רציתי להיות שם, עד שעלה אשר, חייל ברגילה, אוהב טבע שבא ללוות טיול, ועיניי פגשו בעיניו. שנה לאחר מכן כבר הייתי על מטוס, לבד, ‘קטינה חוזרת’ לארץ הולדתה, בעקבות לבה.

עזבתי את כל מה שהכרתי, לקחתי את ההימור הגדול בחיי, כי כל מה שרציתי בעולם זה להיות קרובה אליו, לאיש המקסים הזה. לא היה לי מושג אם זה הדדי ואם זה יעבוד, אך הדחף היה גדול ממני בהרבה. והנה, הפי אנד: אשר ואני נשואים באושר עד עצם היום הזה, והבאנו יחד לעולם שלושה ילדים. תודה, אשרי”.

אחינועם ניני. פלאש 90אחינועם ניני. פלאש 90

דני
“בצבא שירתתי בלהקת פיקוד צפון. זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת בחיי. לא בקלות הסתדרתי עם המסגרת ההיררכית־אוטוקרטית. לא אהבתי את שגרת הפקודות, המדים והנוקשות. העובדה שלא גדלתי בארץ כנראה הקשתה עלי לקבל כמובן מאליו, שזה מה שצריכה בחורה בת 18, בתקופה הכי יפה בחייה לעשות במשך שנתיים.

למזלי, הלהקה הצבאית אפשרה לי לשיר, וחשתי סיפוק ענק מהידיעה שאני יכולה בקולי לשמח לו במעט את החבר’ה המשרתים בבסיסים ובמוצבים מרוחקים שלא ראו שבועות את הבית. אהבתי להופיע בפני חיילים, וככל שהתנאים היו קשים יותר, כך נהניתי יותר. למדתי המון באותה התקופה על עצמי, על בני אדם, על ישראל ועל המוזיקה, ובכל זאת לקראת השחרור התלבטתי מאוד: האם לחזור לארצות הברית וללכת לקולג’ למסלול אקדמי כמו שייחל לי אבי, או להישאר בארץ וללמוד מוזיקה? בלהקה איתי היה השחקן־זמר הנפלא, דני שטג.

אהבתי את דני מאוד. בנסיעת לילה ארוכה לקראת סוף השירות, סיפרתי לו על התלבטויותיי. והוא אמר: ‘את השתגעת? לא ברור לך שאת צריכה לשיר? מה, את רוצה לקום בגיל 40 ולהבין שפספסת את ייעודך?’. הוא הסתכל לי בעיניים, ואני הרגשתי את מחוגי המצפן בלב מסתובבים במהירות ומתבייתים. תודה, דני”.

דני שטג. צילום: יוסי צבקר דני שטג. צילום: יוסי צבקר

גילי
“את גיל דור הכרתי בבית הספר רימון, שאותו ייסד עם קבוצה של מוזיקאים צעירים ומוכשרים בוגרי בתי ספר יוקרתיים למוזיקה בארצות הברית, שבאו להקים ‘בית ספר לג’אז ומוזיקה בת זמננו’ בארץ הקודש. הייתי תלמידה במחזור החמישי של בית הספר הצעיר, וגיל הנערץ היה מורה שלי בארבעה קורסים שאליהם נרשמתי. כן, כן, כבר בשיעור הראשון גילי פוצץ לי - ולכל תלמידיו! - את המוח, וכמה חודשים לאחר מכן הזמין אותי להופיע איתו בפסטיבל ‘ג’אז, סרטים ווידיאוטייפ’ הראשון, שהתקיים בסינמטק תל אביב החדש.

מאז עברו 27 שנים של שיתוף פעולה. גילי הוא האדם הכי חכם וחם, מוכשר, אופטימי וסקרן שאני מכירה - גאון בכל קנה מידה, מוזיקאי גדול, גיטריסט מרגש, אדם מדהים. נשארתי תלמידתו עד עצם היום הזה, שואבת מהבאר האינסופית של הידע והיופי הטמונים בו. תודה, גילי”.

אחינועם ניני וגיל דור. צלם : ראובן קסטרו אחינועם ניני וגיל דור. צלם : ראובן קסטרו

Pat
“פט מתיני הוא אחד המוזיקאים הגדולים והנערצים בעולם, ענק בדורו. כשגילי דור נתן לי את מספרו ואמר לי להתקשר ולקבוע איתו פגישה, כי הוא (גילי) השאיר לו הודעה במשיבון (כן, היה דבר כזה אז) וסיפר לו שאתקשר ושהוא חייב לפגוש אותי, צחקתי צחוק גדול. ‘נו, באמת’, חשבתי לעצמי. ‘עוד רגע פט מתיני עונה לי, נפגש איתי, נדלק על המוזיקה שלי ומפיק לי תקליט. מה עוד?' אבל תאמינו או לא, זה מה שקרה.

פט מתיני עשה עבורי ועבור גילי דבר שלא ייאמן. לא הייתה לנו הקריירה הנפלאה שיש לנו, שהביאה אותנו ל־50 ארצות ולאלפי הופעות מרגשות וחוויות מדהימות, אלמלא היה פט מאמין בנו כל כך ופותח לנו בבעיטה את דלתות העולם. Thanks ,Pat”.




איילי עיניה וים
“איילי (מבטאים Ayehli), בני הבכור, בא אלי ואני בת 32, בשיא הקריירה, שיא הטיסות וההופעות, השמלות והצילומים, האולפנים והראיונות, המסעדות, הזוהר וההצלחה. איילי בא, ועולמי התהפך. הוא בא, ואיתו צונאמי של אהבה מעורב בבליל של מחשבות ורגשות כה חזקים שלא היו לי הכלים להתמודד איתם. אהבתי אותו כמו שלא ידעתי שאפשר לאהוב, ובאותו הזמן הרגשתי איך אני שוקעת עמוק־עמוק למקום של חושך, כשזרועותיי הרפות אינן מסוגלות לשאת אותי מעלה.

התייסרתי ובכיתי חודשים, עם הילד הפצפון הזה, ה’בלתי ישין’, שחור תלתלים ונבון, שגנב את חיי באישון לילה. נאבקתי בדיכאון, בעצמי ברגשותיי ובעולם, עד שזה עבר. שחיתי מעלה אל האור, ארזתי את איילי ויצאנו לסיבוב הופעות, לקחנו יחד צעד אחר צעד, ונהייתי בדם, יזע ודמעות - אמא. איילי סלל את הדרך לאחיותיו, עיניה וים המהממות, שכבר קיבלו אמא בגרסת 2.0. שלושת ילדיי הם המורים הגדולים של חיי. בזכותם למדתי צניעות, סבלנות ומסירות מהן. תודה, ילדים אהובים”.

אחינועם ניני בותיקן. צילום מסךאחינועם ניני בותיקן. צילום מסך

יוחנן ופרנסיסקוס
“גילי ואני הוזמנו לשיר בפני האפיפור יוחנן פאולוס השני בפעם הראשונה בשנת 1994. שרנו בכיכר סן פייטרו, מול 150 אלף איש, גרסה מקורית שלנו ל’אווה מריה’ של באך־גונו, שאת מילותיו כתבתי. זה היה מעמד מרגש ביותר. האפיפיור הקשיש, שנרדם בכיסאו לפני שעליתי לבמה, התעורר לפתע וזקף קומה למשמע צלילי הגיטרה ומחא כפיים בהתלהבות בסוף השיר.

בתקופת כהונתו, הוזמנו לשיר פעמים רבות בוותיקן, ואף נפגשנו איתו כמה פעמים. הוא היה אדם מרגש, אוהב ישראל, שהאמין בכל מאודו בשלום שיתחיל בין הדתות ויתפרש משם לעולם כולו. עצם העובדה שהוא כנראה מצא בי ובשיריי את התגלמות המסר הזה, הייתה עבורי תעודת כבוד וזריקת עידוד להתמיד בפעילותי למען השלום.

אחינועם ניני ניני ויוחנן פאולוס השני. צלם : AFP אחינועם ניני ניני ויוחנן פאולוס השני. צלם : AFP

לאחרונה, הופעתי בפעם השנייה בפני פרנסיסקוס הנפלא, שעמו גם נפגשתי לשיחה אינטימית שהסתיימה בחיבוק ענק. הקשר המיוחד עם הוותיקן והעומדים בראשו, ההופעות החוזרות והנשנות במוסד זה, חרף העובדה שאני ישראלית, יהודייה וחילונית, ומיליוני בני האדם שחזו והתרגשו מהופעות אלה, מוכיחים שבכוחה של המוזיקה לשבור כל חומה פיזית ווירטואלית ולחבר בין הבריות בצורה כמעט טרנסנדנטלית. על האמון שנתנו בי מנהיגים גדולים אלה, תודתי העמוקה נתונה”.

יצחק
“כששלמה (צ’יץ') להט, ראש עיריית תל אביב לשעבר זכרונו לברכה, התקשר וביקש שאשתתף בעצרת תמיכה ביצחק רבין בחתירתו להסכם שלום, הסכמתי מיד. הייתי מאושרת מההזדמנות לתרום את חלקי למאמצים האדירים שעשו רבין ופרס למען עתידנו כאזרחי מדינת ישראל, עתיד נכסף של שלום. אותו ערב מר ונמהר הפך לאירוע מכונן בחיי. הבנתי שאין יותר באפשרותי לשבת על הגדר, להתחמק מאחריות, מעורבות והתבטאות, לחשוב שהעבודה תיעשה בידי אחרים. האש הזו בוערת בי עד עצם היום הזה. דמותו ופועלו של יצחק רבין, עליו השלום, חרותים בנשמתי. תודה, כבוד ראש הממשלה”.

יצחק רבין. צלם : נאור רהב יצחק רבין. צלם : נאור רהב

השלום
“בוא יבוא. זו התחנה שבה אני רוצה לרדת. לשבת על ספסל ולהקשיב לשקט”.

בימים אלו נמצאת ניני בסיבוב הופעות בינלאומי