מדי כמה שנים מגיח יוצר או זמר אאוט אוף דה בלו כמטאור בשמיים ונושא עמו בשורה חדשה, שמתווה דרך מוזיקלית בלתי מוכרת ומצליח אפילו לחדש. בשנה האחרונה, שבה אני עוקב אחר יצירותיו של אביאור מלסה, שמתי לב שהוא שייך לזן, שעם מכונות ירייה מטפוריות, ארטילריה טקסטואלית נרחבת וכישרון, הצליח להפוך בתוך זמן קצר לאחד השמות החמים והמבטיחים ביותר בשמי הפופ הישראלי.
מלסה, שלפני כשנה הוציא את סינגל הבכורה "קיץ", שחרך את הרדיו ושבר את חומות האלמוניות כשהוא הופך לפריצת השנה, הציג פרפורמר מצוין, ווקאליסט אדיר ויוצר שיכול ליצור באותה נשימה שיר פשוט ועמוק. וגם בשיא הטרנד המוזיקלי שאיתו התחיל, הצליח להביא עמו מקוריות ושוני.
בימים אלה נולד אלבומו הראשון של מלסה, "אביאור מלסה", המונה עשרה פזמונים שבהם השתתף בכתיבה, הלחנה והפקה מוזיקלית, עם מוחות מוזיקליים כסתיו בגר, מאור שטרית, עמית שגיא וג'ורדי.
הטקסטים דנים ברובם בנושאים שגרתיים כמו אהבה ורומנטיקה ("מצאנו אהבה", "נשימה", "לב שיכור", "גיבור"), אך גם בנושאים יותר רציניים כמו המציאות והחברה הישראלית ("ככה אנשים", "הכל אותו דבר" או "מקום לשינוי" - דואט עם נועה קירל), המציגים פן אחר באישיותו היצירתית של מלסה.
לא תמצאו כאן חומרים קשים לעיכול או עצבות יתרה. וגם אם פה ושם מפעפעת מלנכוליה בשיריו, הרי שבביטים האופפים אותם, אי אפשר שלא לקום ולרקוד, לשכוח מהעצבות ולהשתכר מהצלילים הנוגעים בלב ונוסכים תחושה נעימה של הזדהות עם הסאונד החדש והעכשווי.
כל שיר באלבום מציג עולם אחר לחלוטין, עשיר ומיוחד. הפזמונים והלחנים פופיים וקליטים (נוסחתיות מוצלחת) ועשירים מלודית, הביצועים חושניים וכריזמטיים והסאונד לא דומה לשום דבר אחר בסצינה - מה שמגביר את ההנאה מההאזנה לאלבום, שלעניות דעתי הוא מהיותר מוצלחים ומסקרנים אמנותית בפופ הישראלי בעשור האחרון.