באחד הימים נחו עיניה של המוזיקאית מאיה משעול על השיר "שפת אם", שכתבה אמה, המשוררת אגי משעול. נשבתה הבת בשורות השיר, ובו־במקום הלחינה אותו. רק כשסיימה, קלטה שאמנם הלחינה שיר ושמו "שפת אם", אך בתרגומו לאנגלית. "רבים מספריה של אמי תורגמו לשפת זרות. גם השיר הזה. כשהשיר היה מוכן, מילים ולחן, הבנתי את המשמעות. הלחנתי שיר שאמי כתבה על שפת אם, הונגרית ועברית, בתרגום לאנגלית. ולמרות זאת, אני מבצעת את השיר באנגלית", מספרת משעול הבת.
"אמי מספרת בשיר על רגע לידתה, כשהשכנה הצוענייה מוציאה אותה מבטן אמה, עם ה'אהה' של האלף הקמוצה, המנבאת את עתידה כמשוררת", היא מבארת: הַשְּׁכֵנָה שֶׁמָּשְׁכָה אוֹתִי הַחוּצָה/ וְחָתְכָה אוֹתִי מִמֵּךְ/ אָמְרָה וַדַּאי: זֹאת יַלְדָּה!... צוֹעֲניִיָה גִּלְּתָה לָךְ תְּמוּרַת אַוָּז/ שֶׁאֶרְאֶה לַמֶּרְחָק/ אֲבָל אִישׁ לֹא הֵבִין מָה נִבְּאָה הָאָלֶף הַקְּמוּצָה/ שֶׁצָּרַחְתִּי חָזָק לְתוֹךְ הַחֶדֶר/ אַחֲרֵי זֶה הִתְכַּוַּצְתְּ לַאֲגוּדָל/ בִּמְקוֹמוֹ מָצַצְתִּי מַחַק/ שֶׁל עִפָּרוֹן/ עַד שֶׁהָפַכְתִּי אוֹתוֹ/ וְהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב/ שִׁירָה/ שֶׁחָזְרָה לִהְיוֹת לִי/ אֵם (אגי משעול, מתוך הספר "מלאך החדר").
"שפת אם" הוא גם שמו של ההרכב המוזיקלי שהקימה מאיה משעול (פסנתר ודג'מבה - כלי הקשה אפריקני) עם חבריה מימי בית הספר רימון: דקל טובה (בס), לי גאון (קלידים) ומיכל חכם (גיטרה).
האם, הבת וחברי ההרכב ייפגשו, ולא לראשונה, על במה אחת, בערב ההוקרה "לגהור על המלים עד שיהפכו לדלת" שיתקיים בספרייה הלאומית בירושלים, לרגל הפקדת ארכיונה של אגי משעול בגנזך הספרייה.
"בוודאי נפתח עם 'שפת אם'. לגבי שירים נוספים שנבצע בערב, עוד לא החלטנו. הלחנו 12 שירים משיריה של אמי, המבוצעים בהופעות שלנו. כל כך נהנינו מהעבודה המשותפת על השירים, שהחלטנו לצרף את אמא להופעות שלנו" מספרת מאיה.
"שפת אם" רץ ברחבי הארץ כשאגי משעול קוראת משיריה, ומשוחחת עם המוזיקאים המבצעים משיריה המולחנים. "התגובות טובות, ובסוף כל הופעה מתעניינים רבים בקניית דיסק. נצא בקרוב בגיוס המונים לקראת הקלטת האלבום", מגלה משעול הבת.
מאיה משעול (43) הוציאה בעבר אלבום בכורה. היא נשואה ואם לשלושה, בוגרת בית הספר רימון וחינוך מוזיקלי במכללת לוינסקי, מלמדת מוזיקה בגני ילדים ומתגוררת לא הרחק מבית הוריה, בכפר מרדכי.
"הלחנת שירה מאתגרת יותר מהלחנת פזמון. אני מדפדפת בספר, וכשתופס אותי שיר, אני מחליטה איזה בית יהיה הפזמון שיחזור על עצמו. לעתים צריך לשנות מילה או שורה בטקסט, אבל אז נדרשת הסכמת הכותב. אמא זורמת ובאה לקראתי. כמובן בתנאי שמשמעות השיר אינה נפגעת", היא אומרת.
זה תורם לחיבור אם־בת?
"אני מכירה את מרבית שיריה. אמא משתפת אותנו בכתיבת שיר חדש. הקשר שלנו קרוב מאוד. מעבר לעובדה שאנחנו אם ובת והיא עושה בייביסיטר לנכדים - החיבור האמנותי מוסיף רובד נוסף לקשר. מאוד מרגש להופיע איתה על במה אחת, להקשיב לה ולהשמיע לה. היא מאוד כיפית, מצחיקה ומעניינת. כמעט בכל הופעה היא מפתיעה אותנו עם סיפורים שלא הכרתי".
לפני ארבעה חודשים, המשוררת אגי משעול, שפרסמה עד היום 16 ספרים, העבירה לספרייה הלאומית את הארכיון שלה, הכולל כתבי יד, טיוטות, תצלומים, יומנים אישיים, מכתבים מאנשי רוח, מבקרים וקוראים, הודעות על פרסים ספרותיים ותוארי דוקטור לשם כבוד ועוד.
מאיה, צידדת בהחלטה להפקיד את הארכיון בספרייה?
"בדומה לסופרים חיים באר, דוד גרוסמן ומאיר שלו, בני דורה של אמי, ש'נמצאים' בספרייה, נדמה לי שהימצאות ארכיון של משוררים חיים היא נדירה יותר. אמא לא התייעצה איתנו אם להיענות לפניית הספרייה הלאומית. זו היצירה שלה. התרגשנו איתה במסע המרתק שעברה במהלך איסוף החומרים, שחלקם נשכח ממנה: יומני שירה ויומני חלום שנמצאו במגירות בארונות ועל המדפים. אני לא רואה בזה תמונת סיום, אלא תחנת ביניים. בבחינת 'ישן מפני חדש תוציא'".
"לגהור על המילים עד שיהפכו לדלת", 9 בינואר, שלישי, 20:00, הספרייה הלאומית, ירושלים