"התחנות הציבוריות גזרו על השירים החדשים שלי גזר דין מוות ואין להם סיכוי. גם השיר האחרון שהוצאתי לא הושמע ולא יושמע אף פעם", פותח היוצר והזמר נתן כהן את שיחתנו הטעונה. "יש ב'כאן גימל' דיקטטורה: יש ועדה שמחליטה אם שיר ישודר או לא. אין מצב ששיר שהוועדה החליטה שלא ישודר יושמע ברדיו".

השיר המדובר הוא "שתיקות קטנות" שכהן הלחין, הפיק מוזיקלית וביצע למילותיו של רננה ליש. שיר ארצישראלי יפה, רומנטי ודי קליט. הוא מסגיר את סגנונו של כהן, שהטביע חותם בן יותר מ–40 שנה על הפסקול הישראלי ואמון על לא מעט קלאסיקות שהפכו במרוצת השנים לנכסי צאן ברזל, בהן: "אחכה לך", "ברחוב הנשמות הטהורות", "קפה אצל ברטה", "מצב זמני" ועוד.

לאורך כל שיחתנו מרגיש כהן צורך "לשפוך" ללא מעצורים את כל שעל לבו בנוגע לתחנות הרדיו הציבוריות, בראשן "כאן גימל" של תאגיד השידור הציבורי: "לפני שהתאגיד נכנס לפעילות, נהגו להשמיע את שירי החדשים פעמיים–שלוש בחודש, שזה בסדר מצדי. נתנו להם סיכוי לחיות ולהיתפס. השיר הקודם, 'ככל שאהבנו', אפילו נכנס לפלייליסט לילה של גלגלצ. אבל בתאגיד החדש מתוך מאות שירים שעשיתי ב–45 השנים האחרונות, משמיעים רק שלושה שירים ישנים שלי: 'ברחוב הנשמות הטהורות', 'קפה אצל ברטה' ו'אחכה לך'. מלבדם לא משמיעים שירים שלי, בייחוד לא את החדשים.





"השידור הציבורי נועד לקדם מוזיקה ישראלית מקורית, וההנהלה לא מבינה זאת. במקום להתעסק עם אומנים שאין להם סיכוי בתחנות המסחריות, הם מתחרים באותן תחנות בקרב אבוד מראש. הם משדרים מוזיקה לילדות בנות 14 שבטוח לא מאזינות לתחנה ומי שלא כותב מוזיקה לילדות בנות 14 אין לו סיכוי להיות מושמע אצלם, ובעצם אין לו זכות קיום וזכות להתפרנס. לשירים שהם משמיעים היום אין סיכוי לשרוד יותר מחודש וחצי.

"שיקולי העורכים אינם מקצועיים ולא רלוונטיים, אלא פועלים לפי שני פרמטרים: 'אנחנו יודעים מה הקהל רוצה והקהל לא יאהב' ו'לא התחברנו'. לפי דעתי, זו הגישה הכי לא מקצועית. ברגע שפוסלים שיר, צריך לפסול אותו מתוך שיקולים מוזיקליים מקצועיים, ולכך אין להם את הכישורים הנדרשים. הם למעשה הורגים את המוזיקה הישראלית".

ב"כאן גימל" מתאגיד השידור הציבורי דוחים את טענותיו של כהן מכל וכל: "מתחילת שידורי התאגיד בחודש מאי 2017 זכו יצירותיו של נתן כהן ב'כאן גימל' לקרוב ל–200 השמעות. על פי נתוני אקו"ם, מדובר בעלייה של 18% בהשוואה לאותה התקופה אשתקד, תקופת רשות השידור".

אני זמר?

כהן (66), הנחשב לאחד היוצרים הפוריים והמוכשרים במוזיקה הישראלית, מציין בימים אלו 50 שנה על הבמות ו–48 שנות יצירה מוזיקלית, שבחלקה פרצה דרך בתחום ההלחנה המקומית המקורית. אלו, יחד עם העיבוד וההפקה המוזיקלית עומדים בראש מעייניו, לעתים אף יותר מהשירה.

"לא גדלתי בבית מוזיקלי, והורי לא עסקו בתחום", מספר כהן על ילדותו המוקדמת. "דוד שלי, יצחק הדר שכונה 'איזקיס', ניגן על בוזוקי וקצת על גיטרה חשמלית והשתתף בהקלטות של אריס סאן וטריפונס. למעשה הוא זה שהכניס אותי למוזיקה בילדותי. הוא הביא לי במתנה חליל ומפוחית, ונהגתי להשתובב עליהם".

ב–1962, עת מלאו לו 11, עברה משפחתו מראשון לציון לאשדוד. המעבר סייע לו, לדבריו, לפתח עולם מוזיקלי עשיר. "אשדוד הייתה עולם מוזיקלי ענק עבורי. כשהרדיו היה פתוח ספגתי מוזיקה עברית, בשכונה ספגתי מוזיקה בערבית של אום כולת'ום ופריד אל־אטרש. כשבאו אורחים, ניגנו בבית קצת מוזיקה יוונית, וכנער אהבתי שירים איטלקיים וצרפתיים".

האירוע המכונן עבורו היה הרגע שבו גילה לראשונה את הביטלס. "אני זוכר שקנו לי לבר מצווה טייפ סלילים ונהגתי להקליט שירים מהרדיו. פעם אחת הקלטתי במקרה את 'I Saw Her Standing There' של הביטלס. זה היה השיר הראשון שלהם שהכרתי ופשוט התחרפנתי ממנו. נדלקתי עליהם".

בעקבות התוודעות לארבעת המופלאים החליט כהן בן ה–16 להתחיל לנגן בגיטרה. "לימדתי את עצמי אקורדים בסיסיים ובעיקר ניגנתי ושרתי בבית קאברים לשירים של הביטלס. למעשה מעולם לא למדתי מוזיקה באופן רשמי. הכל למדתי בעצמי".

בנעוריו הצטרף לרביעייה קולית בתיכון שבו למד. זו הייתה טבילת האש הבימתית הראשונה שלו. "שרנו שירים בעברית וקאברים באנגלית. זה היה כיף. בהמשך הרביעייה הפכה לשלישיית בנים, שבה היה חבר בין השאר גיא יפה מ'שלישיית קצה השדה', וככה גמעתי לראשונה את עולם הבמה".

בשנת 1969, עת מלאו לו 18, החליט לנסות את מזלו ולהתקבל ללהקה צבאית, על אף שלא בנה על קריירה של זמר. "אף פעם לא החשבתי את עצמי לזמר, אהבתי בעיקר לנגן וחשבתי שאולי יש לי סיכוי לפתח עתיד בזה. נבחנתי לכל מיני להקות, לחלק גדול לא התקבלתי. באותו זמן כשקיבלתי תשובה חיובית מלהקת פיקוד הדרום, נודע לי שהתקבלתי לצוות הווי הנדסה קרבית, שנקראה להקת 'הפלסים'. שם התחלתי את הקריירה המוזיקלית האמיתית שלי".

כהן השתתף בשתי תוכניות של להקת הפלסים: "מהנדסים את העולם" (1969) ו"בואו נבנה לנו גשר" (1972). האחרונה כללה את להיט הסולו הראשון שלו, למעשה את השיר הראשון שהלחין בחייו: "ברחוב הנשמות הטהורות", שמיד עם צאתו הפך לשלאגר היסטרי. "השיר הזה נשמע די מוזר, ואנשים לא ידעו איך לאכול אותו", מספר כהן. "אבל שדרני הרדיו ובראשם גדי ליבנה אהבו אותו וטחנו אותו ברדיו, והם אלה שהפכו אותו ללהיט. מה שמלמד אותך שהקהל לא תמיד אחראי על השירים שהוא שומע או מקבל".

נתן כהן. יהונתן שאול נתן כהן. יהונתן שאול


אני מלחין?

זמן קצר לפני שחרורו מהצבא, בעוד להיטו הראשון מתנגן ברדיו, שוטט כהן להנאתו ברחוב ובמקרה פגש בנאוה ברוכין, ששירתה באותה תקופה בצוות הווי הצנחנים. "נאוה הכירה אותי מלהקת הפלסים וזכרה אותי מאחת ההופעות המשותפות שהיו ללהקה שלי ושלה", הוא משחזר. "היא אמרה לי שהיא בדיוק הייתה אצל שלמה צח ורצתה שייצג אותה. שלמה אמר לה שיש הרבה זמרות בארץ, אבל חסרה שלישייה מוזיקלית. הוא הבטיח לה שאם תקים שלישייה הוא יחתים אותה. היא שאלה אם אני מעוניין להצטרף.

"באותו זמן לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בחיי, אבל ידעתי שזה חייב להיות במוזיקה, אז זרמתי. הבאתי איתי את יורם ירוחמי, שהיה איתי בלהקה הצבאית. הכנו שירים ועשינו אודישן אצל שלמה צח. הוא התלהב וסידר לנו להקליט ארבעה שירים בקול ישראל".

כדי להקליט שירים מקוריים כהן היה צריך להוכיח לעצמו שהלחנת "ברחוב הנשמות הטהורות" לא הייתה מזל, מה שהוא הטיל בו ספק. "לא ידעתי שאני יודע להלחין, אבל נאוה הכריחה אותי לשבת ולהלחין. הייתי יושב אצלה בבית עם כוס קפה וסיגריה, והיא דאגה לי לטקסטים".

שלושת השירים הראשונים שהלחין והוקלטו באותו סשן בקול ישראל היו "כוכב קטן", "האיש שמחפש את המחר" ו"המלאך". השיר הרביעי, והמוכר מבין הארבעה, היה "שלא ייגמר לי הלילה". "זה שיר שהכרתי קודם, כי הוא היה שייך לשלישיית אף אוזן גרון. הם לא הקליטו אותו, אז ביקשתי ממתי כספי שעיבד לנו את השירים שישחרר לנו אותו מהם כדי שנקליט אותו ושהוא לא יתבזבז. השאר היסטוריה".

הצלחת השירים ברדיו עודדה את חברת התקליטים הד ארצי לפרוש את חסותה על השלישייה החדשה, שזכתה לשם "הנשמות הטהורות", על שם להיטו של כהן. היא נתנה להם תקציב להקליט ארבעה שירים נוספים. "הם נתנו לנו בהתחלה רק ארבעה שירים, כי לא האמינו בנו מי יודע מה. אפילו נתנו לי לעשות את העיבודים, מה שלא התנסיתי בו מעולם, כדי לחסוך בעלויות".





אחד השירים שהקליטו, "אחכה לך", שנחשב כיום לקלאסיקה אהובה, התפספס בהתחלה. "זה היה שיר קשה לעיכול", מודה כהן. "הקהל והרדיו לא התייחסו אליו בכלל בהתחלה. שלמה צח הביא לי את הטקסט הזה של דודו ברק כדי שאלחין אותו, מתוך מחשבה שאולי אילנית תבצע אותו באירוויזיון 1973. בתמימותי חשבתי שזה שיר קליל וקליט, אבל מסתבר שהוא נשמע לכולם כמשהו מוזר ולא מובן".

בקולה המלטף של ברוכין הפך השיר ללהיט עם פרוץ מלחמת יום כיפור באוקטובר 1973. "בזמן המלחמה יצאנו להופיע בפני החיילים ואז הסתבר לנו שהשיר הפך ללא פחות מהמנון. היינו המומים".

שיר נוסף שהפך להיט ענק של השלישייה בצל האש והתופת של המלחמה, היה "קפה אצל ברטה". "הלחנתי את השיר בשתי דקות", הוא מגלה. "איך שקיבלתי את המילים של אהוד מנור התחלתי להלחין ושרתי את השיר בלי להפסיק, מההתחלה ועד הסוף כמו שהוא נשמע בהקלטה. בלי להתאמץ. זה היה טקסט מדליק ושונה לחלוטין ממה שהיה באותה תקופה, והקהל קיבל אותו כלהיט על ההתחלה".

על אף שהקהל אהב את השיר וקיבל אותו בחום רב, הלהקה התמהמהה בהקלטתו. הראשון שהקליט אותו היה יגאל בשן, שביקש אישור וקיבל אותו וב–1974 הפך את השיר לשלו. "בגלל המלחמה הד ארצי הקפיאו לנו את ההקלטות", משחזר כהן. "יגאל בשן שמע את השיר ולחץ עלי שהוא חייב להקליט אותו. היססתי כי רצינו להקליט אותו. ידענו שהוא יהיה להיט. אך מכיוון שהד ארצי נתקעו ולא רציתי שהוא יתפספס, אישרתי ליגאל להקליט את השיר ואפילו השתתפתי בהקלטות כגיטריסט. השיר בביצועו פשוט הפך ללהיט היסטרי".

באותה שנה ברוכין החליטה לפרוש מהלהקה. את מקומה מילאה עירית בולקא מלהקת חיל השריון. השלישייה החדשה השתתפה בפסטיבל הזמר לשנת 1975 עם השיר "היורדת", אולם זמן קצר לאחר מכן הלהקה התפרקה.

הפרידה לא מנעה מהם להוציא את אלבום הבכורה המיוחל, שנקרא "הנשמות הטהורות". "אף אחד בכלל לא ידע שהתקליט שלנו יצא", אומר כהן. "הוציאו אותו כדי לצאת ידי חובה ולא עשו לו שום שיווק. מה שכן, שירי האלבום התקבלו בחום ואהבה ברדיו". רק שמבחינה מסחרית האלבום נחל כישלון חרוץ.

מוזיקה יקרה שלי

כשהשלישייה התפרקה, פנה כהן לקריירת סולו. מאחר שהוא לא ראה עצמו כמוזיקאי שיכול להתברג בקלות בתעשייה, העדיף היוצר המוכשר להתמקד בהופעות ("הופעתי בקיבוצים עם רמי פורטיס בתחילת דרכו") ובעיקר בהלחנת שירים לאחרים. "אף פעם לא הייתי אחד מהברנז'ה, הייתי אאוטסיידר. השירים שלי היו שונים ממה שהקהל הורגל לשמוע", הוא מודה. "באותם שנים כתבתי שירים לאילנית, לרוחמה רז, דורית ראובני, אריק סיני, דורי בן זאב ועוד. פחות רציתי לפתח את תדמית הזמר שלי. זה לא עניין אותי".

ולמרות דברים אלו, בכל זאת ניסה כהן את מזלו בתחום השירה: ב–1975, מיד לאחר שהנשמות הטהורות התעופפו למחוזות אחרים, הוציא כהן תקליט שדרים ראשון "משחקי מזל/חופש על הגג". שנתיים אחר כך הוא שחרר את הסינגל "מצב זמני", שזכה להצלחה נאה בגלי האתר בשיר שנחשב להיט גדול באותה תקופה. בהמשך באו שירים נוספים: "בעיות אישיות" (1978) "שיקגו" (1979) ו"תחנת דרכים" (1982).

אולם כשנתן ניסה לעניין חברות תקליטים בהוצאת תקליט סולו ראשון, הוא נתקל בחומה בצורה. "במשך כמה שנים ניסיתי לשכנע כמה חברות תקליטים להוציא לי תקליט, אבל אף אחד לא ספר אותי. לא התייחסו אלי והראו לי את הדלת. ב–1983 החלטתי לממן ולהפיק תקליט בעצמי וכך נולד אלבום הבכורה שלי".

"זמן ומקום" כלל שירים שהוקלטו קודם לכן על ידי כהן לצד שירים חדשים, בהם בלטו בעיקר "אחרי הסירות" (שהלחין לאריק סיני לאלבומו "צל כבד"), "שני קולות" (דואט עם עירית בולקא), "תחנת דרכים" וכמובן "שיקגו" ו"מצב זמני", שזכו לעדנה מחודשת.

"האלבום לא נמכר מי יודע מה. שוב דיסוננס בין הצלחת השירים להצלחה מסחרית. אבל הוא הוקלט באולפני 'סיגמא', וטכנאי ההקלטות באולפן היה לא אחר מאשר גרי אקשטיין. בזכות העבודה באולפן החלטתי שאני מעוניין ללמוד טכנאות סאונד, וכך היה".

לאחר תקופת התמחות באולפן התמקד כהן בהפקה מוזיקלית לאומנים אחרים. ב–1987 החליט להעתיק את מקום מגוריו ללונדון, שם הקים אולפן הקלטות (NC Music) ועבד על אלבום סולו שני, שהוקלט באנגליה.

שלוש שנים נמשכה האפיזודה בממלכה הבריטית. כשחזר ארצה, פתח בביתו התל אביבי אולפן הקלטות, שבו הוא עובד עד היום. "זה אולפן מאוד מתקדם ומשוכלל שיש בו כל מה שאני כמוזיקאי רוצה. זה אולפן שנועד בעיקר בשבילי, אבל באים אלי גם אומנים שרוצים שאפיק אותם".

רק שהאולפן הזה לא יוציא אלבום לבעליו. "בשביל מה?", תוהה כהן, שבחישוב פשוט עולה כי אלבומו האחרון יצא כבר לפני 20 שנה. "מישהו קונה היום דיסקים? כל מה שהוצאתי לאורך הקריירה מימנתי בעצמי. כיום בעידן האינטרנט קל יותר לצרוך שירים בלי אלבום פיזי. אני מבין אנשים שמוציאים אלבום בכורה על דיסק, כי זו התרגשות. אבל מעבר לכך אני לא רואה סיבה. מדובר בעלות גבוהה מדי".




על טעם וכוח

מה הדבר העיקרי שהשתנה לדעתך בתעשיית המוזיקה?
"לימדו יוצרים לחקות את מה שקורה בחוץ לארץ. מוזיקה ישראלית מקורית נפסלה, כי היא לא קול בעיני העורכים המוזיקליים. הם לא מודעים לכך שהמוזיקה הישראלית שמה בכיס הקטן הרבה מהשירים שמגיעים מחו"ל. היום אתה משתדל לרדת לבינוניות מוזיקלית ולהתחנף, כדי שמישהו ישמיע אותך.

"לפי דעתי, העורכים המוזיקליים כיום לא אוהבים מוזיקה ישראלית, והתוצאה היא שמתוך כל הפלייליסטים שמשודרים היום, אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת את השירים שיישארו איתנו בהמשך".

אתה מתחבר למוזיקה העכשווית?
"שמע, אני מכבד כל יוצר וכל שיר. יש שירים טובים יותר ויש שירים טובים פחות, אבל הבעיה היא שלא נותנים להרבה שירים טובים במה. אני למשל פונה לקהל של גילאי 30 פלוס, כאלה שאוהבים את השירים המוכרים שלי ומעוניינים לשמוע גם שירים חדשים שלי. אבל פשוט אין להם צ'אנס להקשיב להם. אני עוד זוכר איך נסעתי במיוחד לירושלים כדי למסור את תקליט השדרים של 'שיקגו' לרדיו ודקות ספורות אחר כך, כשנסעתי בדרך חזרה, כבר שמעתי אותו משודר. זה היה משהו משהו. פעם לעורכים המוזיקליים היה טעם וכוח שהיום אין".

אילו מבין שיריך אתה הכי אוהב?
"אני לא אגיד לך שכולם היו בני ושאני אוהב את כל השירים באותה מידה. מבחינה מוזיקלית אני מאוד אוהב את 'מצב זמני', שיר שהתחיל ממנגינה שהולחנה לפני הטקסט. גם את 'אחרי הסירות' אני אוהב".

איך היית מגדיר את הסגנון שלך?
"ישראלי. אני קנאי למוזיקה הישראלית. אני שומע ומושפע ממוזיקה מכל העולם, אבל יוצר מוזיקה ישראלית".

היכן אתה מופיע כיום?
"בימים אלה אני רץ עם מופע חדש: 'שירים עד כהן', שבו משתתפים איתי גיא וינגרטן ואיילה פוספלד. אני שר במופע שירים מכל הזמנים, כולל שירי הנשמות הטהורות ושירים חדשים. אני יודע שהמופע לא מדבר לקהל של אלפי אנשים, אבל יודע שעדיין יש אנשים שאוהבים את השירים הללו ועבורם אני מופיע".