אפילו שאני מת עליה עוד מימי התיכון, הפעם הראשונה שבה חזיתי במירי מסיקה על הבמה בלייב הייתה בוולנטיינ'ס דיי, ביום רביעי האחרון, כשהיא לצד אגדה מוזיקלית, שגדלתי על שיריה בילדותי, בימי טייפ הקסטות: גליקריה, כוכבת הזמר היוונית, שבשני העשורים האחרונים כבר הפכה לאחת משלנו. השתיים נפגשו על במת היכל התרבות בתל אביב במופע המיוחד של מסיקה. כל רגע בהופעה, משבריר השנייה הראשון עד לאחרון, הרטיט את לבי פעימה אחר פעימה.
הביצועים הסוחפים של שתי הדיוות, שהציגו לא רק כימיה כריזמטית על הבמה אלא גם הרמוניות קוליות מופלאות ומשכרות חושים, סיפקו הנאה צרופה ולא הותירו רגע קט של שעמום או עייפות. לכך הוסיפו את קטעי הקישור מלאי ההומור של מסיקה, שגלגלו את הקהל מצחוק.
המופע כלל את מיטב להיטיה של מסיקה מכל הזמנים כמו "אף אחת", "מאמי", "נובמבר", "באה אליכם", "לשם" ושירים בולטים מאלבומה האחרון "אלוהי הדברים הקטנים" כמו "תשים, תשים", שהלם את פתיחת המופע, "חייאתי" ו"זהרה".
כל שיר התעטף, חוץ מבקולה המלאכי והעוצמתי, גם בעיבוד מחודש, מרענן ועשיר מוזיקלית, שהוסיף לו נופך מעניין, עדכני ושונה מעט ממה שהיכרנו. הערב כלל כמה הפתעות ספונטניות: האחת - ביצוע מצמרר ובלתי צפוי של מסיקה ל"שער הרחמים" של מאיר בנאי ז"ל; והשנייה ביצוע בכורה מרטיט ל"אינתה עומרי" ואריית אופרה משותפת עם דוד ד'אור.
באמצע המופע הזמינה מסיקה את גליקריה לבמה לביצועים משותפים מרגשים בעברית־יוונית ל"ברכת המלך", "רחוק־רחוק" ו"בכפיים". גליקריה עצמה ביצעה סוליקה חפלת שירים יווניים נודעים כ"זינגואלה" ו"פני מלאך".
לסיכום, מי שמזדמן למופע של מסיקה בגפה – מרוויח ערב מהנה במיוחד. אך מי שיזדמן להופעתה עם גליקריה, מרוויח ערב קוסמי של צלילים ונשמה, שמילים לא יצליחו לתאר.