אולי לא תאמינו, אבל הלחן של “תפילה", השיר שממנו זינקה עפרה חזה לקריירה הבינלאומית המפוארת שלה, נולד באוטובוס ומתוך אילוץ. “לאחר שבפגישה בתל אביב עם בצלאל אלוני ועם עפרה חזה קיבלתי ממנו את המילים, ממש לא ידעתי מה לעשות איתן", חוזר המלחין הנרי ברטר לרגע המכונן בקריירה המוזיקלית שלו, מתישהו ב־81', שבו הפך לישראלי.

“גם כשהייתי באוטובוס מנתניה לתל אביב, שם חיכו לי ולמנגינה - הרי אז לא היו מחשבים וכאלה - לא היה לי מושג מה אביא אני, עולה חדש מצרפת, כמעט בלי לדעת עברית, חוץ מ'שלום' ו'תודה רבה'. אני בן לניצולי שואה מפולין, מכור לרוק ולקאנטרי רוק מאמריקה, ובכלל לא ידעתי מה הולך במוזיקה בארץ. רק זכרתי שירים מתנועת הנוער בפריז. מזה יצאה המנגינה של ‘תפילה', באוטובוס. כל השאר היסטוריה".

36 שנה בדיוק לאחר שראיינתי אותו לראשונה, ברטר כבר לא אותו עולה חדש דאז. העברית שלו השתפרה פלאים בעוד שהמבטא הצרפתי השרמנטי שלו השתמר. “מוזיקה נשארת", הוא יכול לצטט את הלהיט שכתב עם שמרית אור לירדנה ארזי, שגם ביצעה את שירם “שירו שיר אמן". הבולטים שבלהיטיו, דוגמת “תצלום ישן" ששרה אילנית, נשארו, בעוד שהג'ינגלים בלעז מתחלפים כל הזמן.

בַרטר (“כשמשבשים את השם שלי, זה מטריף לי את השכל"), שחגג בחודש שעבר את יום הולדתו ה־70, נולד בפריז לפרוון יוצא פולין. “מגיל אפס אבחנו אצלי חושים מוזיקליים מחודדים", הוא מספר, “בגיל 6 ההורים שלי הביאו אותי לקונסרבטוריון, שם אמרו להם: ‘הילד הזה צריך ללמוד פסנתר'. להורים שלי לא היה כסף לקנות פסנתר, מה גם שלא היה מקום אצלנו בשביל זה. בקיצור, הם לא התאמצו כדי להשיג לי פסנתר. אולי הם ציפו שממני, הבן הבכור שלהם, יצא רופא, עורך דין, משהו מכובד. זה לא עזר להם. כשהגעתי לבר המצווה, התעקשתי שיקנו לי את הגיטרה הראשונה שלי. בעצמי למדתי לנגן בה והופעתי בלהקות. כשההורים שלי לא ויתרו, למדתי באוניברסיטה בפריז כלכלה לתואר ראשון, העיקר שיש מזה ניירות. בסופו של דבר, המוזיקה ניצחה אצלי, ומה שאני מלחין ומעבד זה מהרגש, לא כתוצאה של לימודים מסודרים".

מצרפתי לישראלי

כשברטר הגיע לישראל ב־80', הוא היה חמוש בניסיון שצבר מגיל 19 באולפני הקלטה בפריז, שם עבד עם זמרים ועסק בהלחנת מוזיקה לפרסומות - מקדמה לקריירה המרשימה שלו בארץ בתחום זה.

הוא זוכר את הרגע המכונן שבו החליט להפוך מצרפתי לישראלי: “לאחר שביליתי בנתניה, שם הייתה להוריי דירת קיט, ירדתי לשבועיים לאילת. שם החלטתי תוך השתזפות בשמש שאני נשאר בארץ. לא יודע מה קרה לי שם, שהבנתי שאין סיכוי שאחזור לפריז, אף שתעשיית המוזיקה לא הייתה כזו מפותחת והאולפנים בארץ ככל שהיו טובים, לא היו ברמה של אירופה".

כאן אנחנו שבים ל"תפילה": “כשבראש שלי המנגינה מהדרך, הגעתי לפגישה איתם. בצלאל לימד את עפרה איך לשיר את השיר, בעוד שאני ליוויתי אותה בגיטרה. קבענו להקליט למחרת. ביקשתי את הנגנים הכי טובים, ואכן קיבלתי את להקת ‘ברוש' וניגנתי איתם בסינתיסייזר ובפסנתר חשמלי. אני זוכר אותם כנגנים טובים. כיום אני יכול להודות שכאשר עפרה שרה את המילים של בצלאל אלוני, לא הבנתי על מה בדיוק היא שרה".

ברטר זוכר את שלמה צח, מי שעמד מאחורי הפקת השיר, אומר שזה בדיוק שיר לקדם־אירוויזיון, שהונהג באותה שנה, 81'. השיר לא התקבל. ברטר איננו יודע אם זה היה בגלל איחור בהרשמה, או אולי לא היה לטעמם של חברי הוועדה שבחרו את השירים. “עד היום אני משוכנע שזה היה פספוס גדול", הוא אומר. הקדם נערך בלעדיהם. להקת הכל עובר חביבי זכתה בו ודורגה שביעית באירוויזיון שנערך בדבלין עם “הלילה". את החשבון עם חברי הלהקה הוא הוא סגר די מהר, כשהלחין להם לפסטיבל שירי הילדים את הלהיט “מסיבה של סמבה", למילותיה של לאה שילון.


הנרי ברטר. ראובן קסטרוהנרי ברטר. ראובן קסטרו


כ"פיצוי" על החמצת הקדם, שוגרה חזה עם “תפילה" לפסטיבל בינלאומי בפורטוגל, שם דורגה חמישית. וברטר? “אותי, מלחין השיר, השאירו בבית. אף אחד לא אמר לי שהלחן שלי הולך לייצג את ישראל".

עם איזו מסקנה יצאת מהסיפור של “תפילה"?
“מעבר לאכזבה שלי, הבנתי שקל לכתוב כאן להיטים. והאמת? טובי הזמרים בארץ שרו את השירים שלי, אבל עוד להיט גדול כמו ‘תפילה' לא היה לי".

לאחר שהשיר פתח ב־81' את האלבום “בוא נדבר" של חזה, כעבור שלוש שנים, חצי מאלבומה “בית חם" היה בלחניו של ברטר למילותיו של אלוני. אף לא אחד משירים אלה - “בן פרבר", “איתך הלילה", “קום והתעורר", “אתה הבטחת" ו"ריקוד אחרון" - לא התקרב להצלחת “תפילה".

ברטר שיתף פעולה עם מיטב הפזמונאים כאן: “לעומת אהוד מנור, שהעדיף לכתוב על סמך מנגינה מוקלטת, אצל שמרית אור השירים שכתבנו יחד התחילו מהמילים שלה. כך היה, למשל, במקרים של ‘מוזיקה נשארת' ושל ‘אולי עוד פעם', ששרה אילנית. כשכתבתי עם רחל שפירא לאילנית את ‘שיר על נחלים', באתי אליה, לקיבוץ שפיים, עם קלטת ובה הלחן".

מפנה את הבמה
עם כל הצלחתו, אפשר להבחין במרמור מסוים בדבריו של ברטר. “לא כולם כאן יודעים מה בדיוק עושה מלחין בשיר", הוא טוען. “יודעים מי הזמר, מי המעבד, מי מנהל התזמורת ומי האמרגן, אבל לא מבינים את המשמעות של המוזיקה בשירים".



לפתע נראה היה שאתה הולך להתחרות בזמרים.
“זה קרה במקרה, באמת לא בכוונה. במשרד של שלמה צח הסתובב תקליט מהתקופה שלי בפריז. גלעד בן־שך שמע את זה שם ונדלק על השיר ‘הלו, מאדאם לרואה', ולקח אותו להשמעה בקול ישראל. יאיר ניצני, אז מנהל הד ארצי, שמע את זה ברדיו והזמין אותי להקליט בעברית את השיר, שבו יותר דיברתי מאשר שרתי. כהמשך לכך בא דורי בן־זאב עם המילים של ‘לימוזין'. לאחר שהלחנתי והקלטתי, החלטתי להשאיר את הבמה לזמרים אמיתיים".

ואתה לא?
“אני לא. אף פעם לא החשבתי את עצמי לזמר. גם אין לי אהבת במה ואני לא אוהב את הפרונט. אפילו שהיה לי חוזה לתקליט בהד ארצי, מהר מאוד לקחתי צעד אחורה. לא רציתי שיצביעו עלי בתור ההוא עם המבטא הצרפתי שמקריא טקסטים. את כל השירים שהלחנתי לאלבום שלי פיזרתי בין זמרים אחרים, ביניהם אפילו בעז שרעבי, שבדרך כלל שר שירים שהוא מלחין".

לאחר להיטי שנות ה־80 שלו, יצא ברטר במידה רבה מהפזמונאות. “די מהר תפסתי שאין כאן תהילה, וגם אין מזה הכנסה משמעותית", הוא אומר. “אם אתה חושב לחיות בארץ מתמלוגים, לא מספיק שיהיו לך 10־20 להיטים; אתה צריך מאות".

כיום אינך מפזר לחנים בין הזמרים?
“חס ושלום".

אם כך, מה העניין סביב השיר שהקלטת באחרונה לכבוד שחרורו של הזהמר אדם מבית החולים?
“כשהמצב של אדם היה רע וחשבו שהוא הולך למות, לא הפסקנו לדבר עליו באולפן ההקלטות. בדיוק עבדתי עם דיאנה גולבי על איזשהו פרויקט כשנזכרתי שהיא שרה ב'כוכב נולד' את ‘אל תשכח', שיר של אהוד מנור ושלי, שאיתו זכה אדם בפסטיגל. הצעתי לה, כמי שהעריצה אותו כילדה, להקליט את השיר כדי לשמח אותו".

אדם הזמר משתחרר מבית החולים. אבשלום ששוני אדם הזמר משתחרר מבית החולים. אבשלום ששוני


מאז עלייתו ארצה, ברטר פעיל מאוד בתחום הג'ינגלים, המשך לעיסוקו בצרפת מגיל צעיר. "הם היו האולפן שלי בארץ. הודות להם למדתי עברית". בנוסף, זה 30 שנה הוא מלחין תשדירי בחירות, עיסוק שבו הוא אינו מגלה עקביות אידיאולוגית. “התחלתי ב־88' עם התשדיר המיתולוגי ‘רק הליכוד יכול'", הוא מספר. “ב־92' המשכתי עם הליכוד ובמקביל עבדתי גם על תשדיר הבחירות של מרצ. שיגעו אותי איך אני עושה גם וגם, והייתי עונה שלי זה לא מפריע".

ב־96' הוא נתן עם המוזיקה שלו יד לעלייתו של נתניהו, וכעבור שלוש שנים הוא חצה את הקווים אל אהוד ברק, מה שלא הפריע לו לעזור בבחירות הבאות לליכוד, הפעם בהנהגת אריאל שרון וכן הלאה. “ברוב מערכות הבחירות שירתתי יותר ממפלגה אחת. לא זוכר בדיוק באיזו מערכת בחירות, אבל גם קרה שעבדתי עם שלוש מפלגות במקביל", הוא מעיד.

לא הייתה לך בעיה מצפונית עם זה?
“בכלל לא. כמוזיקאי, לפני הכל אני איש מקצוע שמקבל טקסט וצריך להלביש עליו צלילים של מוזיקה, בלי שום קשר למה שאצביע בקלפי".

כמו רבים מהעולים מצרפת, ברטר מתגורר בנתניה. לאחר שעלה ארצה, גרוש פעמיים, הוא נישא כאן לישראלית וגם ממנה התגרש. הם הורים לשניים - דן ושרון, שאינם עוסקים במוזיקה כאביהם. כשראיינתי את ברטר לראשונה ב־82', הוא סיפר בהתלהבות על תחביב הרכיבה שלו על סוסים. מתברר שבמרוצת השנים המיר את האוכף במחבט הטניס.

לבסוף, כשברטר נשאל לגבי רמת המוזיקה הקלה בארץ, הוא אינו עושה הנחות. “הדגש כאן הוא יותר על האריזה מאשר על התוכן", הוא פוסק. “בסופו של דבר, רק השירים הטובים עוברים את מבחן הזמן ונשארים. אני שמח שיש לי כמה כאלה".