שנות ה־60 היו תור הזהב של השלישיות המוזיקליות הישראליות שהציגו הרמוניות קוליות מופלאות, סאונד מעודכן לתקופה ורפרטואר עשיר של כותבים מהשורה הראשונה. היו שם שלישיית גאולה גיל, שלישיית שריד, שלישיית לא אכפת להם ועוד להקות שמורכבות משלושה זמרים אשר צברו אהדה גדולה בקרב הקהל, ובהן כמובן שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים.

במחציתן הראשונה של הסיקסטיז הסאונד של השלישיות התאפיין ברובו בשירי עם פשוטים, אבל באמצע העשור, עם פרוץ הביטלמאניה למחוזותינו, נוצר צמא כבד לחיקוי הסאונד הפופ–רוקי המחוספס ששיגע את העולם, ולתרגומו לעברית.

השלישייה הראשונה שניסתה לעשות זאת הייתה החלונות הגבוהים בשנת 1967. שמוליק קראוס, בשיא פריחתו המוזיקלית, הצליח להביא את חו"ל לישראל בלחניו המקוריים, שזכו להצלחה גם באירופה. עם פירוק הלהקה נוצר חלל ריק בז'אנר המוזיקלי האהוב הזה, והיחידים שניסו להביא את בשורת הפופ והרוק לישראל היו הלהקות הצבאיות.

באותה תקופה אריק איינשטיין גילה לעצמו ולנו את לחניו הראשונים של שלום חנוך, והשניים רקמו את "מזל גדי", שנשמע כמו גרסה ג'אזית עדינה של "סרג'נט פפר" של הביטלס. האלבום הוליד אומנם לא מעט קלאסיקות, אך עדיין נשמע די רחוק מהפופ החוצלארצי העכשווי.

ואז, בדיוק במקום הזה נכנס לפעולה מוחו היצירתי של בני אמדורסקי. אחרי ששלישיית גשר הירקון שבה היה חבר התפרקה, הוא הופיע עם ישראל גוריון בצמד הדודאים, אך נפשו ביקשה לחזור להצלחה של להקה שמורכבת משלושה חברים. ההזדמנות נקרתה לו בשנת 1968.

"בדיוק חזרתי לארץ אחרי שהופעתי באמריקה עם שלישיית יואל דן", נזכר חנן יובל. "שלום חנוך, חברי מקיבוץ משמרות ומלהקת הנח"ל, אמר לי שבני אמדורסקי הציע לו להיכנס איתו כצמד במקום ישראל גוריון, שהיה עסוק באותה תקופה בתיאטרון. שלום אמר לבני שלא מתאים לו להופיע כצמד, אבל אולי הוא יסכים אם זו תהיה שלישייה. הוא המליץ עלי לבני, שלא הכיר אותי לפני כן. בני הזמין אותי לפגישה, שזה היה די חלום עבורי, כי התקליט הראשון שהיה לי בבית בילדותי היה של צמד הדודאים. בני התרשם, ובאותו רגע נולדה שלישייה חדשה".

שלום חנוך היה בדיוק בשיא הצלחת אלבומו של איינשטיין, "מזל גדי", שבו הוא הלחין את כל השירים וכתב את מחציתם. אבל זה לא הספיק לו. "חיפשתי דרך להכניס קצת כסף, צריך היה להתפרנס", הוא מודה. "והנה, באופן מקרי או לא מקרי הגיעה ההזדמנות עם בני אמדורסקי, שהיה חבר שלי והיינו ביחסים מאוד טובים, וחנן יובל, שגם נולד בקיבוץ שלי וגם היה חבר שלי והוא זה שבעצם דחף אותי ללהקת הנח"ל. אני לא זוכר בדיוק מי מהם דיבר איתי, ראיתי אפשרות גם לעשות את מה שאני יודע, שזה לכתוב שירים, לנגן ולשיר, וגם אולי להרוויח קצת כסף".

אז שלושה זמרים מוכשרים היו, כעת נותר הצורך להעניק ללהקה החדשה שם. "יש הרבה הטוענים לכתר בשאלה מי הגה את שם השלישייה", מסביר יובל. "מה שקרה זה שבני קיים ישיבה עם חבריו מירושלים והם זרקו שמות. בני הביא 'שק' מלא שמות ואחד מהם היה 'השלושרים', שזה התאים לנו כשלושה ששרים. אגב, אחד השמות שלא נבחר היה 'שובבי ציון'. השתמשתי בו בהרכב הבא שלי עם קובי אשרת וקובי רכט". "קיבלתי את שם ההרכב ברגשות מעורבים", מגלה חנוך. "אבל הסכמתי, כנראה מהאהדה לבני".

בדשא אצל סגל

עם השם החדש התחילו חברי הלהקה לעבוד על השירים. בדיעבד נראה שהקו המוזיקלי ששלט אצלם היה שירי פופ קליטים וקלילים בעברית, שהיוו את התשובה הישראלית לביטלס. "ההשפעות שהיו עלינו אז הן בלי ספק של הביטלס", מאמת חנוך את ההשערה. "ועם זאת גם פתיחות שנוצרה למוזיקה ושאפשרה להרחיב את הסגנונות ואת הנוף המוזיקלי–לשוני. זה היה מאוד יפה. אני הייתי מושפע וחגגתי עם זה. כולנו לקחנו חלק בחגיגה, ומישה סגל המעבד עוד החצין את זה בתקליט".

"אף פעם לא ממש התמקדנו בלהגדיר את הסגנון המוזיקלי שלנו", מבהיר יובל. "פשוט אמרנו: מה שיהיה יהיה. שלום היה בתחילת דרכו ככותב, אבל הוא כתב כל כך יפה. בני ידע בכישרון ההפקה שלו ללכת למיטב הכותבים ולהביא שירים מעולים. לא הייתה לנו תוכנית מוגדרת, פשוט ישבנו ועבדנו על השירים בהערכה הדדית ועם חדוות יצירה. אגב, בזמן שעשינו חזרות עם השלושרים, שלום ואני הופענו כלהקת הליווי של אריק איינשטיין ב'מזל גדי', אחרי שהוא סיים להופיע עם הברנשים של פיאמנטה".

ההופעות הראשונות של השלישייה התקיימו עוד לפני שהאלבום ראה אור, עם שתי גיטרות שבהן ניגנו יובל וחנוך. את הקהל הם פגשו לראשונה במוצבים של צה"ל בבקעת הירדן. "אנשים לא כל כך הבינו מה זו המוזיקה הזאת, לא קיבלו את השירים שלנו יפה בהתחלה, וחשבו שאנחנו פראיים מדי", משחזר יובל. "אבל תוך חודש–חודשיים הקהל התאהב בשלישייה, והשירים והחומרים זכו להצלחה ולחיבוק חם ואוהב. בהמשך כבר צירפנו להופעות את אלי מגן על הבס וזוהר לוי על התופים".

כשבאמתחתם שירים טובים שהתחבבו מאוד על הקהל - בהם "האוהבים את האביב" ו"צרות טובות" - פנו השלושה להקליט את האלבום והזמינו את מישה סגל לעבד ולהפיק אותו. "מי שהזמין אותי לעבוד עם השלישייה היה שלום חנוך. עבדתי איתו קודם לכן על השיר 'פראג', שאריק איינשטיין ביצע בפסטיבל הזמר והפזמון", מספר סגל, שעובד כיום בארצות הברית. "בני הציע שאת המפגש הראשון בינינו נעשה על הדשא אצלי בבית ברמת אביב עם ארוחה. וזה מה שהיה: השלישייה הגיעה עם הנשים והמשפחה, ובין האוכל הרב והשמחה ישבנו בחדר ועבדנו על העיבודים המוזיקליים".

סגל מספר אף הוא על הביטלס כמקור השראה בעבודתם. "כשהגעתי אליהם, השירים כבר היו מעובדים קולית על ידי הלהקה", אומר מי שבאותם ימים נחשב לאחד המוחות החדשניים והמרעננים בפופ המקומי. "שלום היה מאוד מושפע מהביטלס, ואני הייתי מעריץ גדול של ג'ורג' מרטין, המפיק המיתולוגי שלהם שאיתו נפגשתי באולפן שלו בלונדון. התקליט שהשפיע עלי בעבודה עם השלושרים היה 'צוללת צהובה'. שאבתי ממנו את הרעיונות לעיבודים, וזה ניכר לכל אורך האלבום".

את האלבום הקליטו באולפני 'גול' שהיו ממוקמים בנחלת יצחק בתל אביב. על הגיטרות החשמליות הופקד דני סנדרסון, שהיה אז חייל צעיר בלהקת הנח"ל. "ממש ילד", לדברי יובל. אהרל'ה קמינסקי ניגן על התופים, אלי מגן על הבס, ומישה סגל היה אמון על הקלידים.

נגמר הפתיל

את התוצאה אפשר לשמוע מעל גלי האתר עד היום. האלבום מנה 12 שירים, שאת מילותיהם חיברו טובי הכותבים בארץ: יורם טהרלב, יענקל'ה רוטבליט ושמרית אור. וגם יהונתן גפן שסיפק להם את הקלאסיקה "מי מפחד מגברת לוין". במשך שנים רווחה הסברה שגפן כתב את השיר על העיתונאית ומבקרת התיאטרון הדה בושס, שנודעה בעטה המושחז. גפן עצמו הכחיש את ההקשר והסביר כי השיר נכתב על המשוררת הלית ישורון.

שניים מהשירים הבולטים באלבום, "ציף ציף מעל הרציף" ו"לו הייתי פיראט", השיר הראשון, נכתבו על ידי ירון לונדון. "בני אמדורסקי פנה אלי לגבי שירים לשלישייה, ושני השירים הללו, מהלהיטים הגדולים שלי, זכו להצלחה ולפרסום רב בביצוע השלישייה", משחזר לונדון. "את 'ציף ציף מעל הרציף' כתבתי בהשראת נסיעותי במהלך שירותי הצבאי בחיפה, במסלול בין תל אביב לחיפה, כשהרכבת נהגה לעבור בין הפרדסים בשרון ולחלוף על פני תחנת רכבת עזובה. אני זוכר שכשכתבתי את השיר, חשבתי על אותה תחנת רכבת עזובה ואלו הנסיבות לשיר.

"את 'לו הייתי פיראט' כתבתי בהשראת דמות הפיראט האגדית ששלטה בהרבה מחשבות שהתרוצצו במוחם של ילדים בני דורי, והמחשבה על אותו פיראט פשוט הפעילה לי את הדמיון".

לונדון מגלה כי כתב את השירים הללו עבור שלישייה אחרת שנולדה אחרי מלחמת ששת הימים: "הנמר הנוראי", שבה היו חברים דני ליטני, גדי אילון ומרטין גלט. מסיבות כלשהן הנמר הנוראי לא הקליטו אותם, והשלושרים זכו להפוך את היצירות הללו לקלאסיקות שכולם מכירים עד היום.

בשנת 1969 יצא לאור אלבום הבכורה של השלושרים הנושא את שמם. את התמונה שעל עטיפת התקליט, המציגה את פניהם של השלושה בתוך מכונת מזל, צילמה אלונה איינשטיין ז"ל, רעייתו של אריק, וצייר ועיצב הגרפיקאי והאומן דוד טרטקובר. זמן קצר לאחר צאתו זכה האלבום להצלחה חסרת תקדים ("הוא סידר אותי כלכלית בגיל 23", מציין יובל) ונכנס היישר לרשימת אלבומי המופת הגדולים בפנתיאון המוזיקה הישראלית.

מיד לאחר שהתקליט ראה אור, הפיקו באולפני רול תוכנית מיוחדת ששודרה בטלוויזיה הישראלית. "ככה סתם עם השלושרים", בבימוי שמואל אימברמן, כללה מערכונים קצרים, סרטונים המתארים את העבודה על האלבום וכמובן את שירי הלהקה, שלהם הופקו קליפים מיוחדים.

"בעקבות ההצלחה המורגשת - לא שאפשר היה לחגוג אותה מי יודע מה, אבל היא הייתה ברורה - פנו אלינו מהטלוויזיה הישראלית לעשות סדרה של קליפים, ככה קוראים לזה היום", מספר חנוך. "נפגשנו עם עוזרת הבמאי, ליהי, שעתידה הייתה להיות האהובה שלי ואם בתי, מאיה. אני זוכר שעשיתי הכל בשמחה ומאוד אהבתי את החיים באותו זמן. בילינו לא מעט שלושתנו בהופעות. בני היה מדליק, חנן היה מקסים ופשוט נהנינו".

באותה שנה השתתפו השלושרים בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, שבו ביצעו את השיר "והאר עינינו" של רבי שלמה קרליבך והתברגו במקום השלישי. עוד באותה שנה התחילו חנוך, יובל ואמדורסקי לגבש חומרים לאלבום השני. אך הוא לא קרם עור וויניל בשל התפרקות הלהקה. "לשלום נגמר הפתיל", מסביר יובל את המהלך המפתיע. "הוא רצה לנסוע לאנגליה ולנסות שם את מזלו. טוב, שלום הוא איש של עקרונות, וזה אחד הדברים שהופכים אותו לאייקון, לדעתי".

החומרים שהספיקו להקליט יצאו על גבי שני תקליטונים וכללו ארבעה שירים: "היושבת בשורה הראשונה", שהפך ללהיט ענק, "פגישה לאין קץ" שכתב נתן אלתרמן והלחינה נעמי שמר; "זה לא יכול להיות" ו"תסתכל, אלוהים, ותראה".




צרות טובות

השנים חלפו, וחברי הלהקה הצליחו כל אחד בקריירה המוזיקלית האישית שלו, אך מעריצי הלהקה ביקשו לראות אותם שבים ומבצעים את השירים האהובים. האיחוד המיוחל קרה בפעם הראשונה - ולמרבה הצער גם האחרונה - ב–15 באוקטובר 1993 בתוכנית "מסיבת גג עם בני אמדורסקי", ששודרה בטלוויזיה זמן קצר לפני פטירתו ממחלת הסרטן.

באותה תוכנית, רגע אחרי שביצעו את "לילי שלי" ו"מי מפחד מגברת לוין", סיפר אמדורסקי על הקמת השלישייה. "זה היה אחרי מלחמת ששת הימים כשפגשתי במועדון 'החלונות הגבוהים' את שלום חנוך. הציגו לי אותו והוקסמתי. השירים שלו נשמעו קצת מושפעים מהביטלס, אבל מי לא הושפע מהביטלס בשנות ה–60? לאחר כמה זמן הוא הביא חבר מקיבוץ משמרות, את חנן יובל, וככה קמה השלושרים".

כ–50 שנה אחרי צאת האלבום הוא נחשב לעל–זמני, רלוונטי ופופולרי כמו ביום שיצא, "וזה מה שהופך אלבום לקלאסיקה ולא למשהו נוסטלגי", אומר יובל. "ועדיין, אין לי באמת דרך להסביר איך 11 מתוך 12 השירים הפכו ללהיטי ענק. זה משוגע. אני חושב שהרבה מזה הוא בזכות שלום, אחד האנשים החשובים והמשפיעים ברוק'נרול הישראלי ואחד החשובים במוזיקה הישראלית".

"בדרך כלל אי אפשר להסביר מדוע דברים עובדים ומדוע לא", מהרהר סגל. "קורה איזה נס או פלא כשדברים עובדים נכון. הייתה כימיה נהדרת, מוזיקה מעניינת, הרגשנו אתגר בצד החיובי והיצירתי ומעל הכל זו הייתה האישיות המקסימה של בני אמדורסקי, שיצר אווירה מאוד חיובית ויצירתית וגיבש את כל החיבורים הנהדרים הללו. הוא נתן לדברים לקרות בצורה טבעית, וכל שאלה או בעיה נוהלה בחיוך ובאהדה עצומה. הלוואי והייתה לי ההזדמנות להביע בפניו את הדברים הללו, אבל הייתי צעיר ולא חשבתי על הדברים החשובים האלה אז".

לאורך השנים זכו השירים של השלושרים לגרסאות כיסוי שונות, אחת המרגשות שבהן הייתה של תערובת אסקוט, שבה היה חבר אסף אמדורסקי, בנו של בני. הקאבר ל"מי מפחד מגברת לוין" הצליח להעלות לתודעה את הלהקה הצעירה, שהייתה אז בתחילת דרכה. כששואלים את אסף אמדורסקי מה היה סוד הקסם של השלושרים, הוא משיב: "התשובה היא אך ורק שלום חנוך, עם הלחנים המדהימים והמוח היצירתי. וכמובן גם ההרמוניות המופלאות של השלישייה הנהדרת הזו".


אסף אמדורסקי. צלם : מוטי לבטוןאסף אמדורסקי. צלם : מוטי לבטון


חברי הלהקה עקבו אחר הקאברים השונים בשמחה. "אני אחד שעושה מוזיקה, גם אז וגם היום", אומר חנוך. "אני כותב כדי לשלוח את המוזיקה למי שמעוניין, כמו מכתב שנישא ברוח ושמח שאנשים עושים בה שימוש".

"אם הייתה אפשרות היום לחדש את השלישייה הזו, הייתי עושה זאת מיד", מודה יובל בהתרגשות. "בשנה שעברה עשו לי ערב מחווה בפתח תקווה, ושלום היה אחד מאורחי. אחד הרגעים המרגשים ביותר היה כשעמדנו ושרנו את 'צרות טובות'. זו הייתה אחת התקופות היפות ביותר בחיי".