הופעות רבות היו לזמרת אנינת הקול עירית בולקא במהלך הקריירה הלא רציפה שלה, אך לאחת מהן הייתה משמעות מיוחדת לגביה. זה היה לפני ארבע שנים, בערב משירי המלחין יאיר רוזנבלום, שנערך בהנחיית יורם רותם, בהיכל התרבות בהוד השרון. בולקא שרה שם את “סוף קיץ", במילותיה של חיה ורד, המוכר בביצועה של עפרה חזה, ואת “האם השלישית", שעם מילותיו של נתן אלתרמן מזוהה עמה למן ימי הלהקה הצבאית.

ואז זה קרה לה. “לאחר שנים שבהן נמנעתי מלשיר את ‘האם השלישית’, התשואות הרמות של הקהל כל כך ריגשו אותי עד שעם יציאתי מהבמה בכיתי", היא מספרת. “אחרי הרבה זמן שלא הופעתי בפני קהל מעורב, הייתה לי תחושה שהתחברתי מחדש למקום שהכי נכון לי להיות בו בתקופה הזאת בחיים שלי".

באותו רגע הבינה החוזרת בתשובה בולקא, שבלי להינתק לגמרי מהזיקה לדת, כדרכם של אי־אלה אמנים שחזרו בתשובה, היא שבה אל הקהל שלא שכח אותה. נראה היה לה טבעי לעשות את צעדיה הראשונים בקריירה המתחדשת במופע משותף עם זמר האופרה גבי שדה, ידידה הטוב מאז ימיהם בשנות ה־70 בלהקת גייסות השריון, שבו הם שרו משירי שמוליק קראוס. זאת, אגב, במקביל לעבודה על אלבום עם נתן כהן, מי שהופיע עמה בשלישיית “הנשמות הטהורות".

היא יפה כפי שהייתה, ומפוכחת. “לא היו לי אשליות שב־30 השנים שבהן נעלמתי לו, הקהל ישב וחיכה לעירית בולקא", היא אומרת, “בינתיים העולם התקדם, ודברים קרו והשתנו. מה שחשוב לי כעת זה לשיר. לאן שמזמינים אותי להופיע בערבי זמר ובערבי מחווה, אני נענית ברצון ונהנית לעבור מפרויקט לפרויקט. זה מחזיר אותי לעניינים בצורה מטופטפת".


לבד בניו יורק

בולקא (64), ילידת תל אביב, בתם של בכיר בבנק ישראל ושל עובדת בוטיק, שרה על הבמות מגיל 12, מאז שזימרה במקהלת צדיקוב לילדים, רובם יוצאי בולגריה, הגם שאין לה שורשים בולגריים. בתיכון תלמה ילין למדה דווקא במגמת ציור, מה שלא הפריע לה לזכות בפרס הראשון, 50 לירות של אז, בתחרות השירה השנתית במקום. משם, אולי מבלי שחתרה לכך, זינקה אל הקריירה שלה.

זאת, כשבעקבות הזכייה החלה ללמוד פיתוח קול אצל הזמרת יהודית אלכסנדרוני - ודרכה הגיעה לשיר בפרסומות לרדיו. “יום אחד הזדמן לאולפן יאיר רוזנבלום, וכשהוא שמע אותי שרה, הוא הציע לי להיות סולנית להקת גייסות השריון", היא משחזרת. “אבל אני תלמידת י"א", אמרתי לו. ‘אז תלמדי אחר כך’, הוא הגיב. בקיצור התחלתי לשיר בלהקה הצבאית לפני שהייתי חיילת, והבאתי איתי את חברתי לכיתה, חני אליקים, מי שהכירו אותה אחר כך כחני בודגוב מסקסטה".

“הופעתי בלהקה בתוכנית ‘שריון הרצל’", מעידה בולקא. “הרעיון היה להחדיר קצת ציונות דרך תוכנית בידורית. למעשה, ‘האם השלישית’ לא היה סולו מקורי שלי. לפניי שרה אותו סולנית אחרת, רבקה מרקוביץ’ שמה. כשהיא פרשה כדי להתחתן, השיר הזה עבר אלי, מי שהייתה הכי צעירה בלהקה. ככזו, זה לא היה פשוט לשיר טקסט של אלתרמן.

“לפני שהקלטנו את השיר באולפן, אמר לי יאיר (רוזנבלום – יב"א: ‘אומנם את ילדה, אבל בהקלטה תחשבי על הארץ שאת חיה בה, עם כל המלחמות והאמהות הדואגות’. אז פרצה מלחמת יום הכיפורים, ומה ששרנו בשיר נהיה פתאום מוחשי. המלחמה תפסה אותי בחזרות בצריפין כשעוד לא הייתי חיילת. מכיוון שהיינו אמורים לעלות להופעות ברמת הגולן, עשו גיוס אינסטנט לי ולחני (בודגוב). זאת, כשלקחו אותנו לבקו"ם, זריקות, מדים וישר למלחמה - בלי טירונות, בלי כלום.

“זה היה סיוט. עלינו למעלה באוטובוס ישן, לא ממוגן, בלי קסדות ובלי אפודי מגן. מגיעים לשטח. פתאום אנחנו במלחמה. מטוסים באוויר. אש תופת. בגילנו הצעיר נאלצנו לראות דברים מאוד קשים כמו גופות מוטלות בשטח. יצאנו משם עם טראומה".

לדבריה, כשהשתחררה מהצבא, הציע לה המפיק שלמה צח להצטרף לשלישיית “הנשמות הטהורות" במקום נאוה ברוכין, שפרשה. “כמו סולניות אחרות בלהקות צבאיות, בניתי על קריירת סולו אחרי השחרור", היא מספרת. “אכן, היו לי הצעות בכיוון, אבל העדפתי לשיר בשלישייה הזאת, שבה נהיה לי שילוב קולי עם הבחורים, נתן כהן ויורם ירוחמי, שהיו נחמדים לי כבני אדם. כמובן, אהבתי את סגנון השירים של נתן כהן".

וכשהתפרקתם?

“נסעתי לניו יורק. אריס סאן ראה אותי מופיעה בתוכנית הטלוויזיה ‘על הדשא’ והזמין אותי להופיע אצלו, במועדון ‘סירוקו’. אמרתי לעצמי שאסע קצת להחליף אווירה ולהופיע בחו"ל. הייתי שם שנה לגמרי לבד, וזה היה קשה".

כשחזרה, הקליטה את שיריו של גידי קורן, “מוכרת פרחים קטנה" ו"אהבה קטנה שלנו", שככל שהצליחו במצעדי הפזמונים, לא הביאו אותה לחוף המבטחים של אלבום בכורה. בולקא עדיין לא רמזה שהיא בדרך לערוק מהבמות כדי להסתופף בחיק האמונה. אז, היא שרה בדואט עם ויקי תבור בפסטיבל הזמר והפזמון את “שיר לי, שיר לי", ובקדם־אירוויזיון היא שרה את “מונה ליזה". כמו כן, היא חלקה מופעים עם המלחינה יעל גרמן ועם אלי גורנשטיין.

“תמיד אהבתי לעבוד בהרכבים ולשיר בהרמוניות", מעידה על עצמה בולקא, שב־83’ איחדה שורות מחדש עם נתן כהן, שעמו שרה את הלהיט “שני קולות", בדרך לאלבום שלא התממש. “תוך כדי כך, התחלתי בתהליך חזרה בתשובה", היא מספרת.

גם קודמתך בהרכב “הנשמות הטהורות", נאוה ברוכין, חזרה בתשובה.
“אין קשר. לנאוה זה קרה אחריי ובנסיבות אחרות. לי זה קרה לאחר שחברה שלי איבדה את אמא שלה וחלמה עליה. בחלום דרבנה אותה אמה ללכת לשיעורי יהדות, ובהם היא סחפה אותי, אחת שתמיד משך אותה הקטע הרוחני. באתי לשמוע שם הרצאה ומשהו התעורר בתוכי. הרגשתי שאני רוצה עוד מזה, ולצד ההופעות בערבים, למדתי יהדות בבקרים. הרגשתי שאם יש איזו אמת שעומדת לידי, לא אוכל להתעלם ממנה".

מבחינת בולקא, זו הייתה ראשיתו של מסע מרתק. “אחרי חצי שנה החלטתי ללמוד בפנימייה בירושלים, מה שדרש הפסקה מוחלטת של ההופעות", היא מספרת, “במקום זה מצאתי את עצמי לומדת עשר שעות ביום תורה. זה עשה לי טוב ונשאבתי לזה לחלוטין".

כולל במישור האישי.
“כולל. אחרי שנתיים בערך שידכו לי בחור אמריקאי מבית דתי, שבא לגור בארץ ולעבוד כאן כמהנדס. אגב כך, הוא התחרד".

הוא בעלך הראשון?
“לא. לפניו הייתי נשואה ללא ילדים לאיש עסקים ומועדוני לילה, שממנו התגרשתי כשחזרתי בתשובה. איך אומרים? עזבתי אותו בשל כך".


סטודיו צבר צילומי פרסומת ואופנה. הנשמות הטהורות עירית בולקאסטודיו צבר צילומי פרסומת ואופנה. הנשמות הטהורות עירית בולקא


תא קטן בתוך אוקיינוס

לבעל השני היא הייתה נשואה 20 שנה בטרם התגרשו. ממנו יש לה שני בנים, בני 29 ו־27, שאחרי שירות צבאי קרבי פנו ללימודים אקדמיים. היא עצמה, שבעבר התגוררה בשכונת מאה שערים, נשארה בירושלים וחיה כעת בשכונה מעורבת של דתיים ושאינם דתיים. מהחרדיות התרחקה, ובה־בעת לא חזרה להיות חילונית כפי שהייתה בצעירותה.

“כשחזרתי בתשובה לפני יותר מ־30 שנה, מי שהיו שם בשערים וקיבלו את פניי, אלה היו החרדים", אומרת בולקא. “לא הכרתי את הזרמים האחרים. הייתי בורה בנושא הזה, חילונית גמורה שלא ידעה כלום. וכשאתה לא יודע כלום, אתה הולך עם מי שמשפיע עליך. כשעברתי כל מיני דברים בעולם החרדי, ועברתי הרבה, הרבה מדי, התחלתי לחפש וגיליתי שיש דרכים אחרות, שהתאימו לי יותר. עם שני הבנים שלי הפכנו לתא קטן בתוך אוקיינוס שלם. זאת, כשלא פשוט להתנתק מדרך אחת ולחפש דרך אחרת".

עירית בולקא. צילום: מירי צחיעירית בולקא. צילום: מירי צחי


כשאת מביטה לאחור על הסיפור שלך ומנגד את חוזרת להופיע כדברייך, בטפטופים, האם יש לך תחושה של החמצה? הרי לפי הכישורים שלך יכולת להגיע רחוק כזמרת.
“אהיה אמיתית איתך ואומר שכן. אבל עם שני בנים כמו שיש לי, קשה לדבר על החמצה. הרווחתי אותם, אבל הפסדתי שני דברים - את בעלי הראשון, שהיה אהבת חיי עד שחזרתי בתשובה, ולמעשה יכולתי להכניס תכנים אחרים לחיי בלי לפרק את הזוגיות שהייתה לנו בבום טראח, במצוות הרבנים. הדבר השני הוא שאכן יכולתי להגיע רחוק יותר כזמרת. ואם כבר מדברים על רווח והפסד, עם החזרה בתשובה מצאתי בתוכי תכונות כמו חסד ואהבת הזולת. אם אתה רק זמר, אתה לא פוגש אותן", מוסיפה בולקא. “הייתה לי הזכות לעשייה, שקודם לא ידעתי על ההיתכנות שלה, כמו גמ"ח שידוכים שקיימתי 18 שנה וגמ"ח של מיצים טבעיים ליולדות, דברים שאין בעולם החילוני. וגם היה לי גמ"ח של איפור כלות: הייתי מאפרת אותן ביום החתונה שלהן, והכל ללא תמורה. כלומר, החיים הם לא רק קריירה".