השיר Toy של נטע ברזילי הצליח להפיח רוח חיים בתחרות האירוויזיון, שרבים כבר הספידו. חובבים מושבעים של הז'אנר קצת פחות נבוכים להגיד בקול רם שהם מכורים לאירוויזיון. “קל מאוד להיות חובב אירוויזיון השנה ולהגיד בחופשיות שאתה צופה בתחרות", מספר עודד אברהם, מנהל קבוצת הפייסבוק הרשמית לחובבי אירוויזיון, “אבל בשנים חלשות יותר הרגשנו לפעמים כמו מיעוט נרדף".

לקראת חצי גמר האירוויזיון שייערך הערב, תפסנו לשיחה כמה אנשים שסופרים את השעות כל השנה בהמתנה לתחרות: אברהם (43), טל בנדרסקי (17), מאזור הדרום, גיל לאופר (24), שמתגורר בשוודיה (ובמקור מהוד השרון), וטטיאנה גולדווארג (23) מבאר שבע.

הפעם הראשונה שלי

כל אחד מהם זוכר בבהירות את האירוויזיון הראשון בו צפה. “אירוויזיון 1999, שנערך בירושלים, אחרי הזכייה של דנה אינטרנשיונל", אומר לאופר. "הייתי אז ילד בן 5, והקליק היה מיידי. הרגשתי שאני טועם את העולם – את כל הדגלים, השפות הצבעוניות והתלבושות. כשהגיע הרגע לבחור יעד לטיול בר המצווה שלי, לא היתה שום התלבטות, בחרתי ביוון, לאירוויזיון שנערך שם".

בנדרסקי: “ההורים שלי ממוצא אוקראיני, ובשנת 2004, כשהייתי בן 4, אוקראינה זכתה בפעם הראשונה. זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה ישבנו יחד כמשפחה וצפינו בתחרות, ומאז, בכל שנה אני ואחותי צופים באירוויזיון באופן קבוע".

אברהם: “הייתי בן 5 כשצפיתי לראשונה באירוויזיון 1979. אני ואחותי ראינו את התחרות בטלוויזיה קטנה בשחור־לבן ובשקט - כדי שההורים לא ישמעו, כי כבר היה מאוחר. זה היה בירושלים, והיה אז הייפ סביב התחרות, ומשם זה המשיך".

גולדווארג: “כילדה הייתי צופה באירוויזיון בכל שנה, אך הזיכרון הראשון והמשמעותי שלי מהתחרות הוא הביצוע של שירי מימון ב־2006".

קרה שפספסתם אירוויזיון?

לאופר: “חס וחלילה. גם אם היו לי דברים שסיכנו את העניין, כמו לסגור שבתות בצבא, איכשהו הכל הסתדר. ככל שהשנים עברו, ובמקביל להתפתחות הטכנולוגיה, הידע שלי בתחום גדל. מבחינתי, האירוויזיון היה גם עיסוק לכל דבר. כתבתי באתר חדשות בינלאומי לאירוויזיון שנקרא ECS TODAY. הצטרפתי לצוות האתר כשהייתי בן 14, אחרי שהנחיתי את קדם האירוויזיון בארץ יחד עם צביקה הדר ב־2008, ואחרי שהשתחררתי מהצבא כבר נסעתי למקומות שונים בעולם כדי לסקר אירועים".

אברהם: “יש לי ותק של 39 שנה בצפייה באירוויזיון, ומעולם לא הפסדתי תחרות. היום אני כבר צופה בקדם־אירוויזיון של כל מדינה שמשתתפת בתחרות, ובכל שבת אני צופה עם חברים מהקבוצה בפייסבוק בתחרויות מהעבר".

עד כמה אוהבים החבר'ה האלה את התחרות אפשר ללמוד מלאופר, שמצא דרך ייחודית לבטא את יחסו לתחרות: “יש לי קעקוע על היד של המילה UNDO, שזה שם השיר של שוודיה מ־2014. אני מאוד מתחבר לסיפור מאחורי השיר, וזו היתה הדרך שלי להנציח את אהבתי לאירוויזיון, דרך סיפור אישי".

חובבי ז'אנר פחות נלהבים מסתפקים בהשתייכות לקבוצת הפייסבוק. “הקבוצה נקראת INFE ISRAEL – והיא הקבוצה הרשמית לחובבי האירוויזיון בישראל'", מספר אברהם, שמנהל את הקבוצה בשנתיים האחרונות. “במסגרת הקבוצה אנחנו עורכים פיקניקים ותחרויות קריוקי, וחלקנו נפגשים בכל שבת. החובבים שהם לא ‘הארד קור' מתעניינים בקבוצה בעיקר לפני התחרות, אבל הפעילות שלנו היא אינטנסיבית כל השנה".


נטע ברזילי נטע ברזילי


תוכל לתאר את קהל חובבי האירוויזיון בהתאם לפילוח הקבוצה?
אברהם: “לפי הסטטיסטיקה של פייסבוק – הקבוצה, שמונה כ־4,500 איש, מגוונת מאוד. החברות בה מתחלקת חצי־ חצי בין גברים לנשים, במגוון רחב מאוד של גילים – בדגש על בני 25־34".

כמומחים בתחום, יש לכם אולי נוסחה לשיר טוב שיצליח בתחרות?
לאופר: “לא, יש כל כך הרבה שירים וסגנונות ופקטורים שמשפיעים, אין נוסחה אחת. גם אחרי כל כך הרבה שנים של צפייה, אני יכול להגיד שתמיד יש הפתעות – ורק בדיעבד מבינים איך זה קרה".

אברהם: “אין נוסחה. אתה יכול לחשוב ששיר יצליח, ואז הוא מתרסק על הבמה. למשל, פורטוגל בשנה שעברה, שהציגה שיר בסיסי מאוד אבל יפהפה - זמר בחליפה שחורה עם רקע בסיסי ששר בפורטוגזית – והוא לקח בענק. לפעמים זה פשוט עובד, אין לזה הסבר. כל מי שניסה לחזור על נוסחה, נכשל".

תודו שקצת קשה לחדש ולהפתיע, אחרי שראינו ושמענו הכל.
גולדווארג: “זה בדיוק מה שמדהים לדעתי - היכולת להפתיע ולחדש בכל שנה, גם כשנדמה כשכבר ראינו הכל".

בנדרסקי: “תמיד יש דברים חדשים, כמו נטע שהפציצה עכשיו עם הלופר שאף פעם לא היה באירוויזיון. תמיד יש מקום לחדש, אנחנו חיים בעידן טכנולוגי".

לאופר: “אני לא יודע אם צריך להמציא את הגלגל מחדש בכל פעם. איסלנד, למשל, שלחה ב־1979 שיר שלא הצליח פשוט כי הוא הקדים את זמנו והיה חדשני. אם הוא היה נשלח שנים לאחר מכן, כנראה שהוא היה מצליח הרבה יותר".



בואו נדבר קצת על גימיקים שנמאסו.

בנדרסקי: “אסטוניה עם שמלת האורות, השנה. ראינו אותה כבר בשיר של רוסיה ב־2015 ושל מולדובה ב־2013, ואפילו אצל ריטה בטקס הדלקת המשואות שלנו. זה יפה, אבל שחוק. ב־2016, השיר המנצח היה Hero, וכלל אפקטים שהוקרנו מאחור על המסך. שנה אחר כך איסלנד ורוסיה חזרו על זה, וזה היה על גבול הבדיחה".

גולדווארג: “ההופעה הכי הזויה שאני זוכרת היא של הסבתות שייצגו את רוסיה באירוויזיון 2012 עם השיר Party for Everybody. העובדה ההזויה והמצחיקה בו־זמנית שרוסיה החליטה לשלוח לתחרות חבורת סבתות ללא ספק עשתה אפקט באירוויזיון מבחינתי. אני זוכרת שלא הצלחתי להפסיק לצחוק ולהיות בשוק במקביל".

איפה תצפו בתחרות השנה?
אברהם: “בחצי הגמר הראשון אני באולם – טס לפורטוגל כדי לעודד. את הגמר אראה במסיבה, כי האירוויזיון הוא אירוע טלוויזיוני שהכי כיף לראות על מסכים עם סאונד מעולה ולא באולם. זו הפעם השלישית שלי שאני נוסע לתחרות".

לאופר: “השנה לא אסע לאירוויזיון. אני לומד הנדסת מדיה בשוודיה, ומתוקף תפקידי כאחראי על תיק התרבות באגודת הסטודנטים, אני מארגן מסיבת אירוויזיון. בשוודיה, האירוויזיון הוא סוג של חג לאומי, חלק מהמורל הלאומי".

בנדרסקי: “אני אצפה באירוויזיון בבית, עד הכרזת התוצאות המלאות כמובן. אני תלמיד כיתה י"א, ולמזלי השנה אין לי שום בגרות או מתכונת למחרת".



מסר של העצמה

נטע ברזילי ו־Toy כבר צברו הומאז'ים ומחוות – מנערים ונערות מרקדים בשכונת עוני באוגנדה, דרך חניכי צופים שמקפצים לצלילי השיר ועד לגרסת היידיש המשעשעת. השיר, שנכתב והולחן על ידי דורון מדלי וסתיו בגר, מדורג בחמישייה הפותחת של התחרות ואף כמנצח, בזמן שהקליפ צבר יותר מ־15 מיליון צפיות.

טוב, אי אפשר בלי קצת הימורים: מה לדעתכם הסיכויים שלנו השנה?
גולדווארג: “נטע היא ללא ספק נציגה מאוד מעניינת ומרעננת בתחרות הזו, והיא בולטת בין כל הבלדות והשירים הפופיים הסטנדרטיים שמדינות אחרות שלחו. לדעתי יש לנו סיכוי להגיע לעשירייה הראשונה, וכמובן לעלות לגמר. אני לא חושבת שיש לנו סיכוי לזכות, אבל הכל תלוי בהופעה של נטע באירוויזיון, והלוואי שאני טועה. קיום התחרות בישראל הוא בגדר חלום אצלי כרגע, ואני מקווה שהמזל יהיה איתנו ואכן נזכה. אבל עד אז, אני מחזיקה לנטע אצבעות ושולחת הרבה איחולי הצלחה".

בנדרסקי: “אני אוהב מאוד את Toy ושומע אותו בכל הזדמנות. אני לא חושב שהוא ינצח, אבל כן שיגיע למיקום הטוב ביותר של ישראל בעשור האחרון".

לאופר: “בשנת 2014 הייתה התעניינות רבה סביב מיי פיינגולד, והיתה תקווה שהיא תתברג במקום גבוה, אבל ההופעה שלה לא ‘ישבה' כמו שצריך. השנה אין פייבורטים גדולים חוץ מנטע".

אברהם: “נטע ניצחה בכל מקרה. היא מגיעה לתחרות עם השיר שיש סביבו הכי הרבה באזז עם הכי הרבה צפיות ברשתות, הרבה מעל לאחרים, ועם הימורים מטורפים לזכייה כמה ימים לפני התחרות".



אז מה, נטע הפכה את האירוויזיון למגניב?
גולדווארג: “מבחינתי, האירוויזיון היה ונשאר מגניב בכל שנה, אבל אין ספק שנטע עשתה היסטוריה. פתאום יש יותר מודעות לתחרות, יותר ויותר חברים אומרים לי שיצפו השנה בפעם הראשונה וההתלהבות גדולה יותר מבדרך כלל. אני חושבת שהגורם המרכזי לכך שהאירוויזיון חזר לאופנה הוא השיר הייחודי שלנו - שיר סופר־מיוחד שמערבב הרבה ז'אנרים ותופעות אירוויזיוניות".

בנדרסקי: “לדעתי זאת נטע. היא דבר חדש שאף אחד לא ראה לפני, וכל ההרגשה שאוהבים אותנו ואת השיר ובונים עליו לזכייה - מחזירה לאנשים את הרצון לצפות בתחרות שוב".

אברהם: “אכן, נטע החזירה אותו להיות מגניב. היא סופר־צבעונית ומאוד לייקאבל ונגישה, וכיף לאהוב אותה ולפרגן לה. היא איכותית, מגניבה ואחרת. הרבה מאיתנו לא בהכרח מגניבים, והיא נותנת לנו תמונה מחמיאה מאוד".

לאופר: “ללא ספק, נטע תורמת להוכחה שאת לא צריכה להרעיב את עצמך ולשים על עצמך מיליון ואחד פילטרים. היא פשוט היא".

אברהם: “בעיניי נטע יפהפייה. היא פצצת כישרון, היא עושה הכל בצורה מקסימה כל כך ומשדרת ענווה שאי אפשר שלא להתחבר אליה. היא כיפית והיא חוגגת את השונות שלה וכאילו מכריזה: ‘איי אם וואט איי אם'".

מייחסים ל־TOY אמירה פמיניסטית, אך עלו גם קולות ביקורת שדיברו על כך שהשיר מבטא החפצה של גברים. מה דעתכם?
בנדרסקי: “ה'סטיופד בוי' אולי נשמע מחפצן – אבל באמת לא אכפת לי, כי אני מבין מה הקטע שמאחורי השיר. מרגישים שנשים עוברות וצריכות את החיזוק הזה - וזה שיר מעולה לחיזוק, שלא בא על חשבון שנאת גברים".

גולדווארג: “זה שיר שמאוד מתכתב עם רוח התקופה, ובעיקר עם קמפיין MeToo#, אבל אני רואה בו לא רק שיח פמיניסטי, אלא מסר שבא לומר שכל אדם הוא יפה מבפנים ומבחוץ. בעיניי, המטרה של השיר היא להעצים את הביטחון העצמי גם אצל נשים וגם אצל גברים".

אברהם: “נטע כולה, מעצם היותה, היא מחאה על איזושהי תרבות שמחייבת כביכול אובר־רצינות ואובר־יופי ואובר־ניתוחים. היא לא לקחה שיר עמוק על החפצה והטרדה מינית – היא אומרת: זאת אני, ככה אני נראית, אני מרשה לעצמי. זה הפמיניזם האמיתי שבא ואומר: אני אישה חזקה, אני מוכשרת ולא אתן לאף אחד לשחק איתי כמו בובה על חוט".


 


כמומחים בתחום, לאחר צפייה בסרטון החזרות, אם נטע או אנשי ההפקה שלה קוראים אתכם עכשיו, מה תוכלו לייעץ להם כדי לקבל רצף של דוז פואה?

בנדרסקי: “הייתי מציע להם לטפל באורות, הקטע של הלייטינג מאחוריה, כי ההופעה לא מרימה כמו ההופעה בישראל. זה לא משוחרר ופאן מספיק".

גולדווארג: “הסרטון שנחשף כולל רק הצצה של 30 שניות לביצוע של נטע וצולם מזווית מוגבלת, וקשה לשפוט לפיו. הדבר היחיד שהייתי ממליצה להם לעשות הוא לקרוא טוקבקים של חובבי אירוויזיון מרחבי העולם ולקחת הערות בונות. אני ממש מקווה שנטע תעשה שימוש בכל הבמה הגדולה שעומדת לרשותה ותזוז יותר, כדי לתת את ההופעה הכי גרנדיוזית ומרשימה שלה".

לאופר: “כמי שסיקר את התחרויות כעיתונאי, זה בעייתי לשפוט ביצוע על סמך 30 שניות מזוויות צילום אחת, כי זה מאוד מוגבל. אבל צריך לזכור שההשתתפות באירוויזיון היא הרבה יותר רחבה וחשובה מההופעה של נטע. יש לה גם חשיבות לאומית – כי אלה שלוש דקות שמייצגות את ישראל בצורה שהיא חיובית, בלי מלחמות, בלי סיקורים מוטים בתקשורת, שלוש דקות שבהן אנחנו מדינה נורמטיבית כמו יתר המדינות ונטע מייצגת באופן יוצא מן הכלל את הייחודיות שלנו על הבמה ובפני כל העולם. זה משהו שאפשר רק להתגאות בו, לא משנה מה תהיה התוצאה".