סוללה כבדה של זמרים, בהם ריטה, יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, מיקי גבריאלוב, רונה קינן, שלומי שבן וקרן הדר תתייצב היום כדי לציין מלאת 70 שנה למדינה (20:00) על במת היכל התרבות בתל אביב, לקונצרט חגיגי של "קלאסיקה ישראלית" בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של ירון גוטפריד. מי שעשויה לגנוב שם את ההצגה היא יונית־שקד גולן (47), שגם תחליף את ירדנה ארזי בביצוע "אתה לי ארץ", תרעיד באלט המרשים שלה את ההיכל בביצוע רב עוצמה של "כלניות", ותצדיע, כדרכה בשנים האחרונות, למלכת הזמר העברי, שושנה דמארי.
"גדלתי על שירים עבריים בשכונת יד אליהו בתל אביב, ולימים התברר לי שמי ששרה את רובם, הייתה המלכה, שושנה דמארי, והוריי, יוצאי תימן וחאלב שאהבת השירה טבועה בהם, הנחילו לי אותה", מספרת שקד־גולן.
כמי שכל כך מזכירה בשירתה את שושנה דמארי, האם יצא לך להיות בהופעות שלה?
"לצערי, מעולם לא. לא הלכתי להופעות וכמעט לא שמעתי רדיו ולא ראיתי טלוויזיה. לדאבוני, לא זכיתי לפגוש אותה, וכשהייתה אמורה בסוף ימיה לבקר בהופעה שלי, היא לא הצליחה להגיע. הדמיון בשירה שלנו מתבטא יותר באנרגיה, מאשר בקול. האלט שלי עד כדי כך נמוך, שמעבדים טוענים שהם נאלצים לגרור אותי למעלה. שתינו מה שמכונה 'זמרות עם'".
"אם שואלים אותי מה אני, אני אומרת 'זמרת עם'. כלומר, זמרת נשמה ששרה מוזיקה מאוד שורשית, שבה השפה מאוד חשובה. בגלל זה כל כך קשה לי להתחבר לשירים עכשוויים, שבהם לדעתי השפה פחות מושקעת. אומנם שירים כמו 'טודו בום' אולי יפים ונחמדים, ומאוד מקפיצים ומרימים, אבל כשמחפשים שירה שיש בה אמירה, תמיד חוזרים לשירים של פעם, שבהם יש משמעות למילים וללחן".
מה איבדנו בדרך?
"את המהות. היום הכל צריך להיות אינסטנט, מהר מהר כזה, בלי לחשוב לעומק. כולם רוצים תמונות מרצדות על המסך. רק זה מה שעובד היום על הנוער. לא צריך להשקיע הרבה. כשאתה לא משקיע, הבסיס להשראה נעלם. אני לא עובדת ככה וזה אולי מעכב את הוצאת האלבום שלי, שכבר גמור".
מי כתב את השירים?
"אני כתבתי הכל, מילים ומנגינה, כשלכל שיר יש סיפור משלו והוא אומר משהו. אם אני כותבת טקסט, צריכה להיות לו משמעות, לפחות לגביי. ישנם גם שירים של מחאה חברתית מזווית נשית בניהולו המוזיקלי של דניאל סלומון".
מעניין איך סלומון, שכזמר מאופיין בקול רך, התחבר לזמרת עוצמתית כמוך.
"כששלחתי לדניאל את החומר, הוא מאוד התלהב ואמר שזה שונה מהשירה המלטפת שלו. כל אחד מאיתנו משך לכיוון אחר, ויצא חיבור מיוחד. כאדם מאוד נוח, מקסים לעבוד איתו, ונראה לי שהוא נהנה לצאת מהמוזיקה המחושמלת שבה הוא בדרך כלל עוסק, ולגעת במשהו יותר אקוסטי".
מי מפיק את האלבום?
"אף אחד! כרגיל יונית שקד־גולן עושה הכל לבד, אם כי זה לא בכוונה, וכשאין מי שינהל אותי, משמיעים אותי פחות ברדיו ובטלוויזיה".
אז מה הבעיה?
"זה לא שאני לא רוצה שינהלו אותי, אני פשוט לא מוצאת את האדם המתאים. אני מחפשת נואשות ולא מצליחה להגיע למנהל אישי שייקח אותי בידיים".
אולי בגלל הדרישות שלך?
"אני הדיווה הכי לא דיוואית. בחיים היומיומיים אני אדם מהשורה, אבל כשאני עולה על הבמה, מתפרצת החוצה דיווה מטורפת".
היא תושבת קריית אונו, נשואה ואם לשלושה וכולם מנגנים ושרים. שקד־גולן נעה בהופעותיה בין שירי ארץ־ישראל לבין שירי הדיוות הגדולות מהחיים כמו מרסדס סוסה, ומופיעה גם בשירה קלאסית. היא יוצאת החודש בסדרת קונצרטים עם התזמורת הקאמרית, ותבצע את מיסה קריאולה מאת אריאל רמירס.
ועכשיו הפילהרמונית.
"כן, עכשיו הפילהרמונית. עד כה לא קיבלתי הרבה הזדמנויות כאלה. אני מאוד שמחה להופיע שם בשיר של שושנה דמארי, הזמרת שאני אוהבת".