ההודעה על ההופעה של הסקורפיונס, מלהקות הרוק המצליחות ביותר בכל הזמנים, ב־19 ביולי בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, הטיסה אותי באחת אל 7 ביולי 2005. תהיתי היכן נמצאת כיום הנערה בת ה־16 דאז, שבהופעת הלהקה באצטדיון בלומפילד גנבה את ההצגה, כאשר חברה לסולנה הכריזמטי, קלאוס מיינה, בביצוע הלהיט Send Me an Angel וזכתה לתשואות הקהל שגדש את המקום.



אותה נערה היא ליאל קולט, ילדת הפלא של ראשית העשור הקודם, שבחודש הבא תחגוג את יום הולדתה ה־29 בלוס אנג'לס, שם היא חיה בשנים האחרונות הרחק מקבוצת כנרת שבה גדלה. בשיחה מעבר לאוקיינוס מספרת קולט שפגשה לראשונה את הלהקה הגרמנית הוותיקה, שאותה העריצה מילדות, בצילומי תוכנית טלוויזיה בגרמניה. הקליק איתם מאחורי הקלעים סידר לה הזמנה להקליט עם הלהקה דואטים באולפן שלה, ליד האנובר. שם לימדה את חבריה לשיר את “ירושלים של זהב", ו"ההמשך היה בבלומפילד".



בשבוע שעבר היא שרה באירוע נוצץ, שנערך ב"עיר המלאכים", לציון מלאת 70 שנה למדינת ישראל, הן את “התקווה" והן את ההמנון האמריקאי, “הדגל זרוע הכוכבים". “לא משנה כמה פעמים שרתי את ‘התקווה' בטקסים ובאירועים, תמיד יש משהו חודר ללב בלשיר את ההמנון שלנו", היא מצהירה.



מתברר שקולט לא תכננה להתנחל בלוס אנג'לס. למעשה, היא הגיעה להופעות שם, ובעצה אחת עם אירית טנהנגל, המפיקה שגילתה וניהלה אותה עד לפני שנתיים־שלוש, החליטה להישאר. כיום יש כמה חברות שהיא עובדת איתן, לצד מפיק מלונדון שעמו היא משתפת פעולה.



קולט מנווטת בעצמה את התמורות המוזיקליות שבהן היא מתנסה בשנים האחרונות, והן מוצאות את ביטוין ב"הכל בראש שלי", שיר שהקליטה בסגנון דיפ־האוס עם מארק לוור, די.ג'יי צרפתי. “השיר הזה הוא יריית הפתיחה בהליכה שלי לכיוון שהוא יותר דאנס ואלקטרוני", היא מספרת, “החומר הזה חלחל בי בלי לבטל דברים אחרים שאני שרה. הרי אנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו מרגישים. אם לא, זה לא יהיה אותנטי. לדעתי, כל אמן צריך ללכת עם האמת שלו, וזה מה שעובר בסופו של דבר לקהל".





מצבים הזויים


יחסית לגילה הצעיר, קולט עברה לא מעט. “גדלתי בכנרת, הקיבוץ של נעמי שמר, על שירים עבריים, ומאז שאני זוכרת את עצמי הופעתי שם בתור ילדה בערבי שירה", היא מספרת.



בהיותה בת 11, ניצחה בתחרות הכישרונות הצעירים “בראבו" עם השיר “לאורך הים", שהכרנו בביצוע של עפרה חזה. “הגעתי לשם בזכות חברים של המשפחה, ששלחו בשמי בקשה להיבחן", היא נזכרת, “בזכותם התחילה הדרך המוזיקלית שלי, ועל כך אני אסירת תודה להם".



מהיכן האומץ לעלות על במה, רחוק מהקיבוץ?
“תמיד הייתי ילדה קולית שלא נלחצת בקלות. כל כך אהבתי לשיר והרגשתי שזה בוער בי, ששום דבר לא יכול היה למנוע ממני לשיר שם.



“ההופעה שלי ב'בראבו' הייתה לעמוד נטו על הבמה ולשיר. היום, כשאתה רואה ילדים מופיעים בתוכניות כאלה, כל הופעה שלהם היא שואו מטורף. אולי אם הייתי שם היום על הבמה כמו הילדה של פעם, לא היה לי שום סיכוי".



ואז, במעין מקדמה לקריירה הבינלאומית שנכונה לה, נסעה קולט מלווה בהוריה, רודי (ורדה), עובדת המרכולית שבמשק, ודני, המוסכניק, לייצג את המדינה בתחרות ‘בראבו' הבינלאומית בקרמונה שבאיטליה, שם נבחרה כחביבת השופטים.



2003 הייתה השנה שבה פרצה. תחילה יצא אלבום הבכורה שלה, “בת כנרת", שאת רוב מילותיו כתב יוסי גיספן. בהמשך הופיעה במופע עתיר כוכבים במונטה קרלו לכבוד אשת החברה הגבוהה, לילי ספרא, שבין משתתפיו היו אלטון ג'ון וסטינג. “זה שבכל מקרה נשארתי אני, עם כל הפשטות שבי, עזר לי להתמודד עם מצבים הזויים כאלה", היא אומרת.




המצב ההזוי ביותר התרחש באותו קיץ, כאשר במעמד חגיגי במיוחד נחגג בהיכל התרבות יום הולדתו ה־80 של שמעון פרס, ותחנות טלוויזיה בעולם הראו את קולט מזמינה את ביל קלינטון, לא פחות ולא יותר, לשיר איתה את Imagine של ג'ון לנון. מה באמת קרה שם?

“מיד לאחר שקלינטון סיים את הנאום שלו, כפי שסיכמתי עם המנהלת האישית שלי, קראתי לו בחזרה לבמה", היא מספרת. “מאיפה האומץ? כשאני על הבמה, עובר בי מין סוויץ' בראש ואני נכנסת למוד שמאפשר לי לעשות דברים שלא הייתי עושה מחוץ לבמה. כך קראתי לו לשיר איתי והוא נענה".

קלינטון לא זייף כשהצטרף אלייך בשירה?
“לא בדיוק. כולם יודעים שכמי שמנגן בסקסופון הוא מוזיקלי. אפשר לומר שהוא התמודד בכבוד עם הסיטואציה, שר מהלב ולא זייף".

איך באה לך החוצפה לשים את זרועך על כתפו של מי שהיה שנים אחדות קודם לכן האיש החזק ביותר בעולם?
“כשהבן אדם נמצא מולך על הבמה בגובה העיניים, זה פשוט היה טבעי".

והחברות עם שמעון פרס?
“אצל הוריי בקיבוץ תלוי תצלום ממוסגר שלי עם קלינטון, ואליו מצורפת הקדשה של פרס, שבה כתב: ‘לליאל, שכבשה את פסגת העולם, בהוקרה עמוקה, שמעון פרס'. הוא ידע לתת יחס אישי, ואילו אני תמכתי במרכז פרס לשלום בהופעות באירועי התרמה בעולם. אני זוכרת את פרס כמי שהיה איש מקסים וצעיר ברוחו".



אחלה חיילת

“זה לא היה חסר לי. תמיד הייתי נוסעת וחוזרת", אומרת קולט כשהיא נשאלת על ילדותה בצל הקריירה שפיתחה במקביל. “אז הייתי מקבלת את המנה הטובה של הבית, של הקיבוץ והחברים. עם כל זה, הלכתי ליסודי ואחרי כך לתיכון".

כך אומרת קולט כיום, אך בראיון עמה באוקטובר 2002 אמרה לי: “אני משתדלת ליהנות מהילדות, לא מקדישה את כל הזמן לקריירה. אני נפגשת עם חברים, הולכת לכנרת ולבריכה, מנגנת בגיטרה, עוזרת בגני הילדים, נהנית מהנוף".

אולם, בכל זאת יש מחיר לתהילה. “למרות הכל, לא סיימתי את התיכון. בשלב ההוא של החיים שלי הרגשתי שהדבר הנכון לי היה להמשיך לקדם את הקריירה. לימודים תמיד אפשר להשלים, אם רוצים".

ואז, ליאל מעמק הירדן ייצגה את שווייץ באירוויזיון של 2006. מה זה היה? בגידה במולדת?
(צוחקת): “זה לא היה כל כך דרמטי. הזמינו אותי להרכב של זמרים צעירים ממדינות שונות כדי לייצג את שווייץ. בגיל 16 ומשהו עברתי שם חוויה מדהימה והייתה לי תחושה שתוך כדי כך ייצגתי גם את ישראל".

ואם יציעו לך לייצג את ישראל באירוויזיון?
“זה לא משהו שאני פוסלת על הסף, אבל נראה לי שעכשיו אני במקום אחר".

מה חשבת על הביצוע האחרון שלנו באירוויזיון?
“אני חושבת שלכל אחד יש שואו משלו, והשואו של נטע ברזילי בהחלט השאיר חותם בשיר שהוא לדעתי מגניב מאוד. צפינו באירוויזיון בלוס אנג'לס כמה חברים יחד, וכולנו צרחנו בהתלהבות".



כעבור שנתיים, קולט חוותה חוויה שונה במסע הופעות עם הנגנים שלה בהודו: “כמי שהיא רבע הודית, זה היה בשבילי משהו מיוחד במינו, מה גם שזכיתי להיות בכפר שבו נולד סבא שלי. רק היה לי חבל שאבא שלי, שהוא בעל השורשים ההודיים אצלנו, לא יכול היה לנסוע איתנו".

באותה שנה, 2008, כבשה עוד פסגה, כשבחגיגת העשור למרכז פרס לשלום התכבדה בדואט עם אנדראה בוצ'לי, מגדולי הטנורים בעולם, שבו הם שרו לחן שלה לשיר מאת פרס. “זה היה מדהים לשיר עם זמר שהוא הטופ של הטופ", מספרת קולט, “ומפני שהוא לא רואה, תקשרנו במגע".

בסוף השנה ההיא, צה"ל קרא לה. “הייתי אחלה חיילת", היא מעידה, “כצוות הווי של זמרת אחת, הופעתי הן באירועים של הרמטכ"ל והן בכל מיני מקומות נידחים בארץ, שם היה משהו מעצים בלהופיע מול חיילים רחוקים מהבית".

כאן אנחנו מגיעים לנקודה בעייתית בקריירה שלה, כשבמהלך שירותה הצבאי הורשתה קולט לככב בערבים במחזמר “עפרה", שם זכתה “לגעת" בעפרה חזה, "הזמרת ששיריה מלווים אותי לאורך כל הדרך". אבל מבחינתה הסיפור נגמר בטעם חמוץ, כשמצאה את עצמה מחוץ להפקה, לאחר שבאחד הערבים העדיפה לשיר את ההמנון במשחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל.



זה השתלם לך?
“קורה שיש פנצ'רים בחיים. אני לא מתחרטת על מה שהיה. חבל שלא הלכו לקראתי".

ועוד מדרגה: היא השתחררה מהצבא, וב־2012 הוציאה אלבום בכורה בארצות הברית. לפניה עבד מפיקו המוזיקלי, אומברטו גטיקה, בין השאר עם מייקל ג'קסון, מריה קארי וסלין דיון. אלבום אחר הוציאה במקסיקו במימונו של קרלוס סלים, מי שנחשב לאיש העשיר בעולם ולא יכול היה לשכוח את הדואט שלה עם קלינטון, שראה בטלוויזיה. “בשבילו שרתי, כמובן, בספרדית", מעירה קולט, שהמיסה את המיליארדר בביצוע שלה ל"בסמה מוצ'ו".

קולט, שגם הופיעה כשהדלאי לאמה לצדה על הבמה ואף שרה דואט עם זמר איראני גולה, ש"הוא כמו שלמה ארצי שלהם", אומרת שהורידה הילוך כדי לבנות את עצמה מחדש בתנועה, כשהיא ממשיכה בהופעות בארצות הברית ובאירופה.

ההפתעה של ליאל מגיעה לקראת סיום שיחתנו. לאחר שבמהלך הראיון היא מזכירה לא אחת את “תומר, בן זוגי", משתחררת לה המילה “בעלי". מתברר שלפני ארבעה חודשים נישאה לבחיר לבה, ישראלי העוסק בנדל"ן בקליפורניה. חגיגת כלולותיהם נערכה במרכז הארץ, במתכוון הרחק מזרקורי התקשורת, “מתוך בחירה שלקחתי".

וגם מתוך בחירה, הקיבוצניקית לשעבר ממשיכה את חייה הרחק מכאן בארצות הברית, שם היא עסוקה בעיקר במוזיקה. המשפחה חסרה לה לצדה, והיא מספרת כמה שהיא ותומר אוהבים לארח חברים לארוחות שבת, “מה שנותן לנו תחושה של בית".

עם יד על הלב: אנחנו, בארץ, לא חסרים לך?
“החיסרון הוא תמידי ותחושת הגעגוע לא עוזבת והיא תמיד בלב, בפרט שאני באה ממשפחה מאוד חמה. זה מאוד צובט, המרחק. אם מזמינים אותי להופעות בארץ, בדרך כלל אני נענית".

יש סיכוי שתחזרי לישראל, או שתפסת אמריקה לתמיד?
“אתה יודע איך אומרים? - ‘נבר סיי נבר'. נראה לי שכרגע נכון לי להישאר עוד בלוס אנג'לס. מה אחר כך? אי אפשר לדעת".