אמש עלתה לאוויר ב"קשת" (ערוץ 12) תכנית המוזיקה החדשה של אביב גפן ואייל גולן – "אביב או אייל?" במסגרתה אביב גפן ואייל גולן ייאבקו זה בזה על מציאת התגלית החדשה בשמי המוזיקה הישראלית כשלצידם מירי מסיקה בתפקיד "בוררת" (נותנת את הטון הסופי כשהם חלוקים בדעותיהם) ועל הכל מנצח המנחה – ארז טל.
אם נניח לרגע בצד את הגימיק הטלויזיוני (המבריק, יש לומר), ציפיתי שבתכנית מוזיקה מסוגת ריאליטי, כבלא מעט תכניות דומות השוטפות את ארצנו מדי שנה (קרי "אקס פקטור", "דה ווייס", "הכוכב הבא לאירוויזיון"), יביאו משב רוח מוזיקלי מרענן בכדי לסקרן את הקהל. מבחינת המתמודדים: כבכל תכנית, גם לתכנית זו הגיעו לא מעט טאלנטים פוטנציאליים, חלקם מפוספסים ולא מלוטשים, חלקם עם הצתה מאוחרת (מהסוג שלוקח להם זמן להיפתח ולהראות לעולם את כישרונים) וחלקם נולדו כוכבים. הפרק הראשון בתכנית התמקד בחמישה: 
הראשון שהתקבל לנבחרת היה דוד מזרחי, נער בן 16 שניגן בפשטות על קלידים ושר את "טודו בום" של סטטיק ובן אל בגרסה מזרחית שכללה עיבוד עצמי שהכין. הביצוע היה מעולה, "שכונתי" מהסוג החמוד ובעיקר האימפרוביזציה המוזיקלית במעבר בין בלדה לחפלה הייתה מצוינת ומסקרנת. אחריו הגיעה שירה בן חיים, אם חד הורית בת 32 שעובדת כעורכת דין אך חולמת להיות זמרת מצליחה. באודישן ביצעה את "בסוף כל יום" של אייל גולן בביצוע נהדר אך לא נוגע ולא מרגש, דהיינו "טכני" מדי, ובכל זאת, הודות לגולן ומסיקה, עברה לשלב האודישן מול קהל.

אחרי שירה הגיע נעם בתן שביצע את "ויקיפדיה" של חנן בן ארי בביצוע די מקרטע, מפוספס ולמען הכנות נטול חינניות. למרות זאת, שוב בהצלת גולן ומסיקה הוא "ניצל" ועלה לשלב האודישן מול קהל. מי שהפך לסוחט הדמעות העיקרי בתכנית הראשונה היה ללא ספק בן חור אהרון, תלמיד פנימייה שמגיעה ממשפחה קשת יום וכסף שכוללת הורים גרושים ומעריץ את אייל גולן. הוא הגיע לאודישן וביצע את "אם יש גן עדן" של גולן, בביצוע נחמד אך די זייפני (מרוב התרגשות שניכרה לאורך הביצוע והמעמד) וגולן עצמו לא העביר אותו. למרות זאת, הפעם גפן התעקש ומסיקה פסקה לטובתו ובן חור עבר אף הוא.
האחרונה שעברה לשלב האודישן מול קהל הייתה מצדה איש ימיני שביצעה את "אמא אם הייתי" של חנן בן ארי ועברה את האודישן הראשוני שלה בקלילות. מה שהציק לי בשלב הזה, בו הזמרים עצמם בוחרים את שיר האודישן ולא אנשי המקצוע, זה שבחירות השירים היו די צפויות, לא מיוחדות, משעממות ואף לא מקוריות במיוחד. 

מדוע לבחור שירים שמככבים ברדיו נון סטופ וטריים מאד במוחם של הקהל, מה שהופך אותם לקאברים זולים? מדוע לא ללכת לכיוון בחירות יותר מקוריות, ייחודיות, כאלו שנשכחו או פחות "נחרשו" (בצורה מאוסה), בחירות שיכולות להפתיע, להבריק ולעניין ולא לגרום לעייפות מייגעת מעצם בחירת השירים.

בשלב האודישן מול קהל, שהתקיים לאחר שלב האודישן הראשוני: ניצבו על הבמה שתי להקות: אחת להקת "התעויוט" של אביב גפן והשנייה להקתו של אייל גולן בניהולו המוזיקלי של יעקב למאי. הגיוון הלהקתי הזה הוא טוב כי הוא יוצר עושר מוזיקלי וגיוון הפקתי מה שנוסך נופך יותר צבעוני בתכנית ובביצועים.
 במשך שבוע עבדו גולן וגפן עם הנבחרים על שני שירים: אחד שגולן בחר והשני שגפן בחר. בשידור החי היה על הזמרים לבחור את השיר שיותר מדבר אליהם ובמידה ויעברו בביצועו – יסופחו אוטומטית לנבחרת של אחד המנטורים. מי שמכריע זה הקהל הנוכח באולם שמצביע לטובת המתמודדים. מתמודד שצבר מעל 500 הצבעות – עבר שלב. למירי מסיקה יש אופציה לתת "פוש" בסך 100 הצבעות.
הראשונה שעלתה לבמה הייתה מצדה, שביצעה את "בוא ניסע לים" של עדן בן זקן בביצוע די חלש לטעמי. היא אמנם הציגה יכולות ווקאליות טובות, אך בלעה את המילים עד כי הן נהגו בצורה בלתי ברורה ולא הצליחה לרגש או לסחוף. למזלה, בחיזוק מסיקה היא עברה וסופחה לנבחרתו של גולן. 
השנייה שעלתה הייתה שירה בן חיים שביצעה שיר שגולן בחר לה – "אחרי הכל מתגעגע" של איתי לוי (טאלנט של גולן ב"ליאם הפקות") אותו ביצעה בצורה משעממת, טפלה, אנמית וחסרת אמוציות ובצדק לא צלחה את המבחן מול קהל וכיתתה רגליה הביתה. 
מי שצמרר וללא ספק גנב את ההצגה היה בן חור אהרון. אם באודישן הוא נתפס כ"חצי קלאץ'", הרי שבמבחן האמיתי הוא בחר באביב גפן ובשיר "עוף גוזל", קלאסיקה של אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב, אותה ביצע בצורה "מברווזת", אמיתית, כנה ולא הותיר אף עין יבשה. זה היה אחד משיאי הערב מבחינה מוזיקלית ורגשית.
האחרון שביצע שיר, שוב שבחר גפן, היה נעם שביצע בצרפתית (שפת המקור שלו) את "פורמידבלה" של סטרומאה ופשוט טרף את הבמה: הן מבחינת הפרפורמנס והעמידה מול קהל, הן מבחינת הביצוע המחוספס והמפולפל והן מבחינת הוייב ששידר. ביצוע לא פחות ממושלם. 
בהתחלה די הטלתי ספק בבחירותיו של גולן בשלב האודישן החי, שכן שירים של איתי לוי או עדן בן זקן לביצוע זה די דומה לבחירת הזמרים הבוסרית: חסר עומק, חסר עניין ודי יבש, לעומת בחירותיו של גפן שתפר בפדנטיות שירים משלל הקשתות המוזיקליות לאותם זמרים. תרם לכך לא מעט הניסיון שלו. 
כמו כן, העובדה שגולן רצה שבן חור יבצע את "כשאת עצובה" של עמיר בניון שהוא שיר שקשה לבצע, בייחוד זמר "טירון", מופנם וחסר ביטחון כבן חור, הייתה שגויה לטעמי (ומזל שבן חור בחר ב"עוף גוזל"). למרות זאת, החוש המוזיקלי של גולן לזהות פוטנציאל (כמו נעם למשל) וללכת בעקבות הלב תרמה אף היא לתכנית.
מבחינה מוזיקלית, לא רק שגולן וגפן משלימים זה את זה, אלא הם גם מזינים זה את זה ותורמים יחד לטיפוח וסינון הכישרונות. אמנם הדחקות שהם מריצים זה כלפי זה לאורך התכנית ומשחקי האגו הם חלק מהשואו, אבל ברגע האמת שניהם יודעים לזהות (במרבית המקרים) כוכבים נולדים. 
אילו הייתי צריך להמר מעכשיו על שניים שיש להם סיכוי לזנק למעלה גם מחוצה לתחרות הייתי מהמר על בן חור אהרון ונעם בתן: בן חור בגלל הכנות, האמת והרגש הטוטאלי בה מבצע את השירים (גם אם דורש עבודת ליטוש קולית, פיתוח קול ועבודה על ביטחון עצמי ועמידה מול קהל) ונועם בגלל היותו רקדן, פרפורמר וחיית במה, מה ששומר על איזון ודי מחפה על החספוס בקולו והטכניות ממנה הוא מונע בביצוע (דבר שאפשר לשפר ולעבוד עליו כמובן).
אמנם כרגע 2:1 לאביב גפן בסיפוח כוכבים פוטנציאליים לנבחרת שלו, אך עם בחירת שירים נכונה, ראייה אופקית של רפרטואר מוזיקלי, תעוזה וחשיבה "מחוץ לקופסא" – גולן יוכל להדביק את הפער בקלות ובכלל – שניהם יכולים ליצור תחרות יותר מעניינת, אמיתית ובעיקר יעילה לאיתור הכוכב הבא של ישראל.